תופתעו לדעת: האם כל מה שמוגדר "מדעי" באמת נכון?

בעידן המודרני, המדע נחשב למגדלור של אמת. כשמומחה מכריז ש"מחקר חדש קובע", אנו נוטים לקבל זאת כמוחלט. אבל האם כל מה שמוגדר "מדעי" באמת נכון? כדי להבין את מהות האמת המדעית, עלינו להתעמק בשורשיה.

תארו לעצמכם מדען אסטרונום במאה ה-17. לילותיו מוקדשים לתצפיות ארוכות על גרמי השמיים. הוא רושם את מיקומיהם, עוקב אחרי תנועותיהם וצובר הרים של נתונים. זהו השלב הראשון במדע: איסוף נתונים אמפיריים – מידע שמגיע ישירות מהמציאות, דרך החושים.

המדען שלנו, כמו ניוטון אחריו, לא מסתפק ברשימות ארוכות. הוא מתחיל לחפש חוקיות, נוסחה שתסביר מדוע כוכבים נעים כפי שהם נעים. הוא מנסח תיאוריה – מודל שמספק תחזיות על תנועות הכוכבים בעתיד. זהו השלב השני: ניתוח והסקת חוקיות.

אבל כאן לא נגמר הסיפור. אם התיאוריה נכונה, היא צריכה להחזיק מעמד במבחן המציאות. מדענים אחרים בודקים את התחזיות, מבצעים ניסויים, מתעדים תצפיות ומחפשים סתירות. אם התיאוריה עומדת בכל המבחנים הללו, היא נחשבת ל"מדעית". אבל שימו לב: רק אם התאוריה בת הפרכה, היא תחשב כמדעית. אם היא לא ניתנת להפרכה, היא דומה לאדם שאומר ''מחר ירדו גשמים בלתי נראים''. אי אפשר לומר שהוא טועה, אבל גם לא שהוא צודק. העיקרון הזה נקרא עיקרון ההפרכה. רק כשמחקר עומד בקריטריון של בר הפרכה, הוא יכול להיחשב ''מדעי''.

לפי עקרון ההפרכה, אפשר לדרג את תחומי המדע השונים, לפי הקלות שבה ניתן להפריך אותם. בראש הסולם המדעי עומדים תחומים כמו מתמטיקה ופיזיקה, שבהם ניתן להעמיד כל תיאוריה למבחן ברור. אך מתחתיהם נמצאים תחומים מדויקים פחות, כמו כימיה וביולוגיה, ואפילו נמוך יותר – מדעי החברה וההיסטוריה. בתחומים הללו, האמת נקבעת לעיתים יותר על פי פרשנות ועל פי השיח הציבורי, מאשר על פי הוכחות חד-משמעיות.

דמיינו שני כנסים: האחד כנס היסטוריה, והשני כנס פיזיקה. בכנס ההיסטוריה, שני חוקרים חלוקים בשאלה אם מנהג מסוים היה קיים בממלכה עתיקה. כל אחד מציג את פרשנותו למקורות, אך ללא ניסוי או הוכחה ברורה, דעת הקהל באולם היא זו שמכריעה. לעומת זאת, בכנס הפיזיקה, מדען מציג ניסוי המוכיח בבירור שתנועת חלקיקים משתנה בתנאים מסוימים. אין ויכוח – הראיות מדברות בעד עצמן. בשונה מהיסטוריון, הפיזיקאי יכול להוכיח את טענתו, בלי להשתמש ברטוריקה בכלל.

עכשיו ניקח את זה לעולם שלנו. פעמים רבות נשמע טענות על הדת כמו ''אין שום ראיה מדעית ליציאת מצרים'', או ''חוקרים טוענים שהתנ''ך נכתב בימי בית שני'', או האבולוציה הוכחה מדעית''. בוא נראה אם התחומים המדוברים עומדים מול עיקרון ההפרכה.

נתחיל מארכיאולוגיה. איך מפריכים מחקר ארכאולוגי? בתחומים כמו פיזיקה, אין קל מזה. מדען אחד טוען שהתכונה של חלקיק היא כזו וכזו, אז עושים ניסוי, ורואים את התוצאה. אבל בארכיאולוגיה אין תחזיות, ולכן אין יכולת להפריך מתצפיות. אז מה כן יש? פרשנות לממצאים. וזה יראה בערך כך: חוקר טוען ''אין ממצאים ליציאת מצרים''. הטוען מניח שצריכים להיות ממצאים, האמנם? ממצאים ארכיאולוגים מוצאים בדרך כלל בערים, שם היו מבני קבע, שגם מגלים לנו איפה לחפור, וגם משמרים את הראיות. אבל עם של נוודים במדבר, שהשתמשו באהלים – מה אפשר למצוא? מחבת שקבורה עשרה מטרים מתחת לשום מקום באמצע המדבר? לעתים חוסר בממצאים רק מראה על קוצר ידה של הארכיאולוגיה, במקרים מסוימים.

ומה עם אבולוציה? הרי לא ניתן לשחזר אבולוציה של מיליוני שנים במעבדה. אז מה כן עושים? מפרשים ממצאים, ועושים ניסויים שאמורים לדמות אבולוציה. לדוגמא: מדענים מבצעים ניסויים על אוכלוסיית חיידקים במעבדה, ומראים איך מוטציות מפתחות בחיידקים עמידות והסתגלות לסביבה. הבעיה בזה, היא שכל זה מוכיח שינויים בתוך המין עצמו, מה שמכונה ''מיקרו-אבולוציה''. זה לא מוכיח כלום על היכולת של מוטציות ליצור מין חדש לגמרי. גם שינויים מיקרו-אבולוציוניים כאלה שוחזרו רק במיקרואורגניזמים – על חיידקים ובקטריות, ואין שום הוכחה לכך שבמינים מורכבים יותר היא גם כן יכולה להתרחש.

ומה עם הממצאים? באבולוציה יש שני סוגי ממצאים: או שהמין לא השתנה, בגלל שהוא התאים לסביבה, או שהמין השתנה כי הוא לא התאים לסביבה. מה שאומר שלא משנה מה יהיו הממצאים – הם מתאימים לתיאוריית אבולוציה.

בשביל להדגים את הבעייתיות של הנקודה הזו, ניתן דוגמא: הצבי ידוע בקרניים המפוארות שלו, אבל בעיני חוקרי האבולוציה הן היוו בעיה. לעתים הקרניים של צבאים מסוימים יכולות להגיע למשקל של ארבעים קילוגרם. זה כבד מאוד ביחס למשקל הצבי, וזה מיותר לגמרי מבחינה הישרדותית. אז מה הייתה תשובת החוקרים? ''עיקרון ההכבדה''. כמה שלקרניים של הצבי יש משקל גדול יותר, כך הוא מראה לנקבות שהוא חזק כל כך שהוא מסוגל להכביד על עצמו, ולכן הוא עדיף על שאר הזכרים. האבולוציה היא פשוט תאוריה גמישה מדי: לא משנה מה יהיו הממצאים, תמיד אפשר למצוא להם תועלת הישרדותית, או חיסרון עם פלפולים כאלו ואחרים. תאוריה גמישה כל כך היא בלתי ניתנת להפרכה, ואינה אלא תאוריה, ולא מהסוג ה''מדעי''.

באבולוציה יש עוד בעיה, לפי תורת האבולוציה התפתחות המינים נובעת ממוטציות אקראיות בדנ"א. אבל איך אפשר להוכיח אקראיות? גם אם לא מוצאים סיבה, זה לא מוכיח שאין סיבה. וכיוון שאי אפשר להוכיח אקראיות, החלק של האקראיות באבולוציה נשאר בגדר הנחה בלבד.

אחרי שהבנו טוב יותר מהם עקרונות המדע, אפשר לראות שלא הכל פיזיקה, ולא כל המדעים אותו הדבר. אז מה בעצם קורה בתחומים מדויקים פחות? מי שקובע הוא מי ששולט בערוצי המידע, ולכן גם בדעת הקהל. וכמו לכל בני האדם, גם למי ששולט יש אג'נדה, ותהיו בטוחים שהוא מקדם אותה. ועם כל הכבוד לארכיאולוגים ולחוקרי האבולוציה, הם עושים עבודה נהדרת, אבל טווח הטעות בתחומים שלהם פשוט גדול מדי בשביל להיחשב מדעים מדויקים, ובסופו של דבר, הדעות שלהם נקבעות לפי אג'נדה, ולא לפי קריטריונים ''מדעיים''.