"אני זו שתוקעת את הקשר? בגללי הקשר לא נבנה?"

"אני מרגיש שהקשר הזה תקוע, הוא לא מתקדם לשום כיוון", אמר איתן בתסכול.

"אתה בא אלי בטענות? אתה בעצם רוצה להגיד שאני תוקעת את הקשר?", שאלה דליה בכעס.

"אני באמת לא מבין, מה עוד נותר לי לעשות? הפסקתי להישאר בעבודה עד שעות מאוחרות, אני כל כולי למען הבית. למה הקשר שלנו לא זז לשום מקום? אני כבר רוצה שנתקדם ונבנה קשר כמו שצריך, ואת לא מאפשרת", איתן התעצבן.

"סוף כל סוף אתה מאשים אותי בצורה ברורה, בלי מסרים מתחת לשטיח. אני לא זו שתוקעת את הקשר!!!", ענתה לו דליה.

"את דווקא כן!", אמרתי.

השתררה דממה בחדר.

"אני?", שאלה בפליאה.

"רואה? אולי אם תשמעי את זה ממנה ולא ממני, זה יעזור לך להסכים", הצדיק אותי איתן.

"בואו רגע ננסה להבין למה הכוונה ב'בניה' ו'התקדמות' בקשר הזוגי.

"הקשר הזוגי הוא מעין יצירת גוף חי חדש, שנולד בברית הנישואין ומורכב משניכם. מה שמרכיב את הקשר הזה הם 2 כוחות מנוגדים של זכר ונקבה.

"על מנת שהקשר באמת יוכל להיבנות, צריך להיות כוח של אמון חזק מאוד בהתאמה הראשונית, שבגללה נוצר החיבור הראשוני בקשר, ומשם לנצח את הפערים שיש בין בני הזוג. הליכה ישרה שלכם אל היעד תלויה בתמימות נטולת פיתולים, וברצינות המאפשרת התמדה להצלחת בניית הקשר".

"ואני זו שתוקעת את הקשר? בגללי הקשר לא נבנה?", שאלה דליה בחוסר שביעות רצון.

"בואו נבין את עניין התקיעות בקשר. כמו שאמרנו, הקשר הזוגי הוא גוף חי. על פי הקבלה, הרגליים הן התנועה, ההליכה וההתקדמות של הקשר. הליכה והתקדמות תלויים בשיתוף פעולה שבין הרגליים, תיאום ואיזון. כשכל רגל עושה את התפקיד שלה כמו שצריך, אז ההליכה וההתקדמות מתאפשרת.

"ספירת הנצח, רגל ימין, היא הספירה הזכרית שהתפקיד שלה הוא להעמיד את האדם על רגליו בצורה יציבה ובטוחה. זה גם התפקיד של הגבר בקשר הזוגי, להעמיד את הבית, ולהכניס יציבות וביטחון בזוגיות ובבית.

"ספירת ההוד, רגל שמאל, היא הספירה הנקבית, והיא זו שעושה צעד ראשון ומתחילה את ההליכה. ובהקשר של זוגיות, היא זו שמתחילה את ההתקדמות והבנייה של הקשר.

"דליה היא זו שלא מוכנה להתקדם, ואצלה באמת הנקודה שבה הקשר נתקע. אבל היא לא תוכל לעשות את הצעד הזה לפני שהיא תרגיש שהגבר שלה מעניק לה את הביטחון הכל כך חשוב ומשמעותי בקשר", הסברתי.

"זאת בדיוק הבעיה. אני באמת מנסה לעשות כל מה שאני יכול, ואין מענה מצידה. אז איך היא אמורה לקבל ביטחון ממני? אני בעצמי מאבד את הבטחון", אמר איתן בכעס.

"בוא רגע, נמשיל את המצב הזה לאותה תנועת הליכה. רגל שמאל שפותחת בצעד, לא יכולה לעשות את הצעד הראשון כשהיא מרגישה שרגל ימין באוויר, לא יציבה. תנסה אתה להרים את רגל שמאל, כשרגל ימין באוויר", הסברתי בחיוך.

"אני מבין את זה, אבל למה את כל הזמן עושה לי מבחנים? למה את פשוט לא מרגישה שאני כאן איתך?", שאל את דליה.

"אתה יודע כמה פעמים אכזבת אותי? האמון בינינו כל הזמן רק הולך ונשחק, אז ברור שאני לא ארגיש בכזו קלות ביטחון ואבדוק טוב טוב שהרגל הזאת, הרגל הימנית, שצריכה לשמור על יציבות, עומדת במקומה, ואוכל בנוחות להתחיל את ההליכה של הקשר שלנו", ענתה לו.

"אז בעצם הכל תלוי בי? בגללי היא תוקעת את הקשר?", שאל איתן בהתנגדות.

"לא. כמו שהסברתי, הליכה והתקדמות תלויה בשיתוף, תיאום ואיזון בין הרגליים. התפקיד שלך, דליה, הוא להסביר פעם אחר פעם למה את ממש זקוקה על מנת להרגיש ביטחון. כל אחד מכם צריך להיות מכוונן בכל כוחו לקשר הזוגי, ולפתח אמון מלא שבן או בת הזוג באמת מסוגל, ויצליח להביא את מה שנדרש על מנת שהקשר יוכל להיבנות.

"האמון שאתה תיתן בדליה יהיה שהיא רוצה מאוד לבנות את הקשר, והיא חייבת בשביל זה את הכוחות והביטחון שאתה כל כולך יציב ובמסירות נפש לקשר.

"האמון שאת, דליה, תתני באיתן, הוא ברצון האמיתי שלו, בכוונה שלו להיות בנוכחות עבורך.

"רק ככה תוכלו לבנות את הקשר".

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן