מכתר ארם צובא ועד עלילת דמשק: סיפורה של יהדות סוריה ומורשתה המפוארת

יהדות חלב ודמשק, ששורשיה נטועים עמוק בהיסטוריה של המזרח התיכון, היוותה במשך דורות מוקדי תרבות, תורה ומסחר בולטים. קהילות אלו, שחיו תחת שלטונות שונים כמו הבבלים, הרומאים, הערבים והעות'מאנים, תרמו רבות לעולם היהודי ולזהות הלאומית של מדינת ישראל. עם הזמן, בשל גלי רדיפות, מתיחות פוליטית וקשיים כלכליים, הקהילות המפוארות הללו הלכו ונעלמו. אך תרומתן הייחודית נותרה טבועה בזיכרון ההיסטורי ובתרבות הישראלית.

תולדות יהדות חלב (ארם צובא): חכמה ותורה

העיר חלב, הנקראת במקרא "ארם צובא", הייתה מוקד יהודי כבר בתקופת בית שני, כאשר גלויות מארץ ישראל הגיעו לשם בעקבות חורבן בית המקדש. הקהילה המשיכה לשגשג תחת שלטונות שונים, ובמיוחד בתקופת האימפריה העות'מאנית.

היו תקופות בהם ארץ ישראל הייתה תחת שלטון מנהלי מסוריה, וראשי הקהילה בדמשק שלטו בקהילות שבארץ הממלוכים ששלטו בסוריה החל מ-1295 אילצו את יהודי צור, אנטיוכיה וטריפולי לעבור לדמשק וחלב, מה שהוביל לחיזוק הקהילות היהודיות בדמשק וחלב.

כתר ארם צובא – סמל לגדולת הקהילה

אחד מסמליה המוכרים ביותר של יהדות חלב הוא כתר ארם צובא, כתב יד ייחודי של התנ"ך שנחשב לאחת מגרסאות המקור האותנטיות והמדויקות ביותר. הכתר נשמר במשך מאות שנים בבית הכנסת הגדול של חלב, והיה עדות לעושרה התרבותי והדתי של הקהילה.

מסופה של מלחמת העולם הראשונה, עם נפילת האימפריה העות'מאנית, נשלטה סוריה על ידי מנהלת שטחי האויב הכבושים-צפון, ולמעשה על ידי לאומנים סורים עד נפילתה של הממלכה הערבית של סוריה ביולי 1920 ותחילתו של המנדט הצרפתי. בשנת 1925 פרץ המרד הדרוזי, שבמהלכו נפגעו גם יהודים רבים תושבי הרובע היהודי בדמשק. משנת 1928 החלה עלייה ציונית של משפחות ובני נוער מסוריה לישראל. הצעירים הגיעו לקיבוצים שונים בצפון הארץ, והמשפחות התיישבו בעיקר בתל אביב. בשנת 1936, עם תחילתו של המרד הערבי הגדול בארץ ישראל, נפגעו קשות גם יהודי סוריה אשר נחשדו על ידי הסורים כציונים. בשנת 1942 הותקף הרובע היהודי בדמשק שנית, בשל שמועה כי שטחי סוריה יצורפו לשטחי מדינת ישראל העתידית. מפקד שנערך ב-1943 העלה כי היו בסוריה באותה העת 30,000 יהודים. בינואר ובמאי 1944 נערכו התנפלויות על השכונה היהודית בדמשק.

ההיעלמות בעקבות הרדיפות

יהדות סוריה נפגעה קשות לאחר עצמאות סוריה. ב-1946 פרצו מהומות אנטי יהודיות ונשללו זכויות יסוד מהיהודים. בשנת 1947, לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, התחוללו פרעות קשות ביהודים בערים חלב ודמשק, מהקשות ביותר שספגו יהודי סוריה. הקהילה נפגעה אנושות, בית הכנסת המרכזי של חלב נשרף, ורכוש רב הוצת או נהרס. לאחר הקמת מדינת ישראל נמלטו בעל כורחם רוב יהודי סוריה, ומתוך 30,000 היהודים שחיו בה לפני הבריחה ההמונית נשארו רק כ-5,000. מתוך היהודים שעזבו הגיעו לישראל כ-1700 איש. ב-1948 הוחמר עוד יותר מצב היהודים. נשללו מהם כל זכויות האזרח והוטלו עליהם גזירות כלכליות כבידות. החל מ-1949 נאסר על היהודים לצאת מסוריה.

החל מ-1973 סייעה פעילת זכויות האדם היהודית ג'ודי פלד קאר לרבה הראשי של יהדות סוריה הרב אברהם חמרה ללמעלה מ3000 יהודים לצאת את גבולות סוריה בהברחה ובתשלום כופר. באמצע שנות התשעים של המאה ה-20, איפשר הנשיא חאפז אסד בפגישתו עם הרב הראשי הרב אברהם חמרה ליהודי סוריה לצאת מן המדינה, בתנאי שיתחייבו שלא לעלות לישראל. כ-4,000 מן היהודים שיצאו מסוריה נאלצו לתת את כל רכושם לממשלה.

בעקבות הרדיפות הקשות, יהודי חלב החלו לעזוב את העיר בהמוניהם. רבים מהם היגרו לישראל, לארצות הברית ולדרום אמריקה, ובכך סיימו את קיומה של אחת הקהילות המפוארות ביותר במזרח התיכון.

יהדות דמשק: מרכז רוחני עתיק

יהדות דמשק הייתה אחת מהקהילות היהודיות הגדולות ביותר בקרב יהדות סוריה, ומנתה בשיאה כ-15 אלף נפש.

דמשק נזכרת לראשונה בתורה כעירו של אליעזר עבד אברהם (בראשית ט"ו, ב'). העיר שימשה מוקד גיאוגרפי חשוב לאורך הדורות, ובמהלך בית ראשון ושני הייתה בה נוכחות יהודית משמעותית.

תחת השלטון הערבי והעות'מאני, יהדות דמשק שגשגה מבחינה תרבותית ורוחנית. בתי הכנסת בעיר שימשו מרכזים רוחניים רבי השפעה, ורבני דמשק היו ידועים במומחיותם בפסיקת הלכה ובהוראה.

הקהילה בדמשק המשיכה לגדול לאחר שהגיעו אליה יהודים ספרדים שגורשו ממנה החל מ-1492. דמשק הייתה מן המרכזים החשובים של תורת הקבלה, ואחד המקובלים הידועים שהתגוררו בה במאה ה-17 היה הרב חיים ויטאל, יליד צפת שכיהן, בין השאר, כרבה של קהילת סיציליה. באותה עת שימשו כרבנים בדמשק הרב ופוסק ההלכה הרב יעקב אבולעפיה וכן הפרשן והמשורר הרב ישראל נג'ארה.

דמשק הייתה מרכז להעתקת כתבי יד של התנ"ך. ספרי התנ"ך שהועתקו בדמשק נודעו בשם "כתרי דמשק", והם נשמרו בקרב הקהילה היהודית בעיר. המפורסם שבהם, כתר דמשק, חובר בסביבות 1260. רק ב-1605 נוסד בדמשק לראשונה בית דפוס עברי.

רבנים נוספים שפעלו בדמשק הם: הרב חיים אבולעפיה, הרב חיים נסים אבולעפיה, הרב יצחק אבולעפיה, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, הרב אברהם חמרה, והרב יעקב ענתבי.

פרשת עלילת הדם

בשנת 1840, יהודי דמשק סבלו מפרשה כואבת ומפורסמת: עלילת הדם בדמשק. האירוע, שבו הואשמו היהודים בהריגת נזיר נוצרי לצורך שימוש בדמו, הוביל לרדיפות אכזריות. מאבקי הקהילה המקומית והסיוע שהתקבל מיהודים ברחבי העולם הפכו את הפרשה לאירוע מכונן בתולדות הקהילה.

כמו בחלב, גם בדמשק החלה ירידה דרסטית באוכלוסייה היהודית באמצע המאה ה-20. ההחרפה ביחס המשטר הסורי ליהודים והגבלות רבות שהוטלו עליהם הובילו להגירתם ההמונית של יהודי דמשק לישראל ולתפוצות.

השפעת יהדות חלב ודמשק על הזהות הישראלית

המסורת העשירה של יהודי חלב ודמשק נשמרת בישראל עד היום. ספרי הלכה, פיוטים, מנהגים ייחודיים ודיני כשרות של קהילות אלו נותרו חלק מהותי מתרבות יהדות ספרד ועדות המזרח בישראל.

רבנים ומשכילים יהודים מחלב ודמשק הפכו לדמויות מפתח בחיי הדת והתרבות בישראל. רבנים כמו הרב עזרא עטיה והרב עובדיה יוסף, ששורשיהם נטועים בקהילות אלו, הובילו מהפכה רוחנית והשפיעו על עיצוב פני היהדות הספרדית בארץ.

קהילות יוצאי חלב ודמשק בישראל ובתפוצות שומרות עד היום על זהותן הייחודית באמצעות בתי כנסת, בתי ספר ותנועות תרבותיות המוקדשות לשימור המורשת.

יהדות חלב ודמשק, שהיו סמל לעושר רוחני ותרבותי, נעלמו כמעט לחלוטין בעקבות השינויים הפוליטיים במזרח התיכון. עם זאת, המורשת של קהילות אלו נשמרה ונמשכת בישראל, שם היא משפיעה על הזהות הלאומית, הדתית והתרבותית. הזיכרון של קהילות מפוארות אלו מהווה תזכורת לעוצמתו של העם היהודי וליכולתו לשמר את מורשתו, גם במצבי משבר וגירוש.