סוגיות בתנ"ך
מה אומרת לנו האות ח' על פי התורה והקבלה?
ח' משמשת גם לתאר מצב בו ישנו חיסרון, יש חושך, אבל הנתינה מגיעה בכל אופן, יש מאין, לא תמורת משהו, ולא בדרך הטבע. וגם החיים עצמם כך הם, הם הנתינה הכי גדולה שהבורא נתן יש מאין. לא היה כלום, היה החיסרון הכי גדול שיש, והחיים ממלאים אותו
- יהוסף יעבץ
- פורסם ח' כסלו התשפ"ה
המילה הראשונה בתורה שפותחת באות ח' היא "חושך". החושך הוא העדר אור, הפסקה של זרימת האור שנגרמת מכיסוי, התרחקות מקור האור או כיבויו והפסקת פעילותו. ומכאן שהח' היא היעדר ועצירה. מה שמונע את האור מלעבור הוא החומר, כמו הציפוי של התיבה בחימר, כדי שתהיה אטומה, וזרם המים יעצור.
המילה "חושך" באה במשמעות של היעדר אור, אך גם במשמעות של היעדר כללי, כאשר היא בש' שמאלית, חושֹך, משמעותה היא העדר והפסקה, חושך שבטו שונא בנו, את בנך את יחידך לא חשכת ממני.
ומכאן "חור" - חרוז, על שם שהוא מחורר, חרץ, חרך, חרש, כולם עניינם חריטה, חריצה, עשיית חור, וכן חריתה של אותיות. וכך גם חורבן, חרון, חרולים (יובש והתבקעות), חרם (השמדה), חרס (שביר מאד).
ובמדרש אותיות דרבי עקיבא דורשים את משמעות האות ח': אל תקרי חי"ת אלא חטא, שהרי החטא הוא העדר הדבר שאמור להיות, הקשר של האדם עם הבורא, קבלת האור והציווי של הבורא, והמשך לדרך הטובה. האדם חותך וחושך את הטוב, וחוטא, הוא נשאר בחושך.
שם האות "חית", משמעותו פחד, "ותהי חתת אלוקים", "לא חת ולא זע". הפחד הוא הפסק ההתנהגות הרגילה, שבה לאדם יש ביטחון בסביבתו. החוטא גם הוא מפחד, "פחדו בציון חטאים". הזרימה של מה שראוי להיות נעצרה, והסדר הופר.
אמנם לאות ח' יש גם משמעות חיובית, המתבטאת בדברי חז"ל במסכת שבת, הדורשת את סמיכות האותיות זי"ן חי"ת כך: "אם אתה עושה כן – הקב"ה זן אותך וחן אותך". מה ההבדל בין זן ובין חן? ההזנה, שאותה ראינו באות ז', היא דרך הטבע, היא מה שצריך להיות. האדם שמפרנס את משפחתו. אך חן הוא מתנת חינם, חסד, דבר שלא מגיע. חסד עושים עם מי שחסר, מתנת חינם עושים עם מי שלא מגיע לו. מציאת חן היא בלי שום סיבה, היא לא תלויה בדבר, היא נתינה בחינם, מתוך רצון.
לכן ח' משמשת גם לתאר מצב בו ישנו חיסרון, יש חושך, אבל הנתינה מגיעה בכל אופן, יש מאין, לא תמורת משהו, ולא בדרך הטבע. וגם החיים עצמם כך הם, הם הנתינה הכי גדולה שהבורא נתן יש מאין. לא היה כלום, היה החיסרון הכי גדול שיש, והחיים ממלאים אותו.
אם נרצה לצייר את ההבדל בין הנתינה הטבעית, הסיבתית, המתבטאת באות ז', ובין הנתינה בחינם, אף על פי שאין סיבה ושיש חסך, נוכל לצייר את הראשונה בצורת אות ז', ו' דו ראשית, ואת השנייה בצורת שתי אותיות ז' המחוברות ביניהן בחיבור מיוחד. הן לא נוגעות, יש ביניהן כמו צינור שמחבר. אין חיבור טבעי, זו מתנת חינם של הבורא. וזו אכן צורתה של האות ח' בכתב אשורי.
חיבור בין שתי רשויות דומה לחיכוך, ולכן הגיית האות חי"ת נוצרת ע"י חיכוך של האוויר בחֵיך, הרוח מתחככת בחומר, היא משלימה אותו, ויחדיו הם יוצרים הגייה.
המספר הסידורי של האות חי"ת הוא שמונה, ומבאר המהר"ל, בְהמשך למבואר לעיל באות ז' שהמספר שש מבטא את החומר, והמספר שבע מבטא את הרוח, דהיינו את הכוח הרוחני הפועל כאן בעולם ומקשר את כל חומרי הגוף ליחידה אחת. ואילו המספר שמונה הבא אחריהם מבטא את הנשמה (אנו רואים גם כי אותיות שמֹֹנה = נשמה), שהיא היכולת של האדם להתקשר אל הקב"ה והנצח, ולהבין כאן בעולם הזה דברים אמיתיים ונצחיים. דבר זה מבטא בבירור קשר בין שתי מערכות, דהיינו המערכת החומרית והרוחנית המתחברות בגוף אחד, שהיא משמעות האות חי"ת.
בהמשך למבואר לעיל, כי המספר שבע הוא אותיות שָבֵע, דהיינו גוף מלא עד קצה יכולת הקיבול שנוצרה עמו, ניתן להוסיף כי המספר שמונה הוא מלשון שָמֵן, דהיינו מילוי עודף שאין לו מקום קיבול במערכת, והוא נצבר בצורת שומן. דבר זה מתאים להשפעה ממערכת אחרת, היוצרת עודף במערכת המקבלת, מעבר לקיבולת השייכת במערכת זו (וכך מבאר המהר"ל את עניינו יוצא הדופן של חג החנוכה, שהינו שמונה ימים, משום שהוא תוספת שנוספה לנו אחרי זמן התורה והנבואה, הוא הכוח המיוחד של חכמים לקבל זכות ורשות לתקן חג, על ידי שנעשה להם נס מיוחד).
על פי זה מתבאר יפה גם מיקומה של האות חי"ת, שהרי הנשמה היא בריאה רוחנית נבדלת, יותר מאשר רוח החיים, שהרי היא תפיסה של אמת אלוקית, ומשום כך היא השלב הבא אחרי האות ז'.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>