חלום יעקב: מדוע התחברו האבנים?

יעקב אבינו יוצא מבאר שבע לכיוון חרן. כאשר נוטה השמש, הוא מבקש מקום לישון. הוא שם אבנים למראשותיו, ובחשכה אינו רואה ואינו מזהה שום דבר מיוחד, אך בחלומו הוא רואה מלאכי אלוקים עולים  ויורדים, ובקומו מכריז: "אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמים", והוא מבטיח לה': "והאבן הזו אשר שמתי מצבה תהיה בית אלוקים".

חז"ל דייקו את ההבדל בין שכיבתו לישון, שבה נאמר "ויקח מאבני המקום", ובין קימתו, שבה נאמר "והאבן הזו". ואמרו: מלמד שנתחברו האבנים לאבן אחת, משום שכל אבן אמרה 'עלי יניח צדיק זה את ראשו'.

יש להבין את  עניין הנס הזה. מה המשמעות שלו? וכי באמת לאבנים יש רצון, והנס נעשה בשבילן, כדי שיעקב יניח את ראשו עליהן? הרי אין בזה שום עניין, לעשות נס בשביל לשמח, כביכול, את האבנים.

אמנם, מתוך מסקנתו של יעקב, אחרי שהבין שזה שער השמים, ניתן להבין את תוכן הנס. יעקב קיבץ סביבו אבנים, כדי לסדר לעצמו מקום שכיבה נח ומוגן. הוא לא ראה בחושך, ולא תכנן שום דבר מיוחד.

יעקב עבד את ה' בכל מקום שבו נמצא, בבריחתו מפני עשיו, בשבתו באוהל, בלכתו בשדה. הוא לא הרגיש שום הבדל בין מקום למקום. ה' אלוקי יצחק ואברהם היה עמו בכל מקום. בדרך לחרן הוא הלך לישון במקום כחניה זמנית, ותו לא. אך בחלומו נגלה לו רעיון חשוב מאד, שעד אז לא עבד את ה' לפיו: יש מקומות קדושים מאחרים, שראוי לקבוע אותם לעבודת ה'. דווקא כאן, במקום הזה שיעקב חשב שהוא שדה שומם בעלמא, כאן הוא שער השמים. זה מקום מיוחד, שראוי לקבוע אותו לעבודה רוחנית, וכך יזכו בניו של יעקב לעבוד את ה' באותו מקום שבו עבד אביהם הגדול. האבות היו במדרגה גבוהה, עד שהרגישו את ה' בכל מקום, אבל בניהם יצטרכו לחפש את  המקום שהוא שער השמים, ודרך שם לעבוד את ה'.

אחרי שהבין יעקב את הדבר הגדול הזה, קם בבוקר, והתבונן על האבנים שסידר כאילו בדרך אגב, בחושך גמור, למטרה טכנית בלבד, והנה הן משתלבות זו בזו ונראות כמו מצבה גדולה, כמו בית. כך נרמז לו מן השמים שבמו ידיו, בלי להתכוון, הוא התחיל לבנות את בית המקדש, וממילא הוא מכריז בהתרגשות: "האבן הזו אשר שמתי, מצבה תהיה בית אלקים"!

בכך התחיל יעקב לייסד את עבודת ה' של עם ישראל, ואין פלא כי בפעם הבאה כשמתגלה אליו ה', לאחר עשרות שנים, מזהה ה' את עצמו: "אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה" (בראשית ל"א). ולכן באמת התנאי של "אם יהיה אלוקים עמדי" לא רק שאינו הטלת ספק, אלא שהוא חייב להיות חלק מן ההבטחה, אם אשוב למקומי, אוכל לבנות כאן בית אלוקים, והלשון "אם יהיה ה' עמדי" אינה אלא דרך כבוד, שלא לייחס את ההצלחה לעצמו. "בעזרת ה' – כאן יוקם בית המקדש".