קריסת משטר אסד: שחר של מזרח תיכון חדש

מי היה מאמין שבתוך שבוע וחצי משטר האימים של בשאר אסד יקרוס בקול דממה דקה? איך קרה שנשיא סוריה האכזר, שטבח בקור רוח באזרחיו במהלך מלחמת אזרחים עקובה מדם שגבתה את חייהם של למעלה מחצי מיליון איש, נכנע לפתע למורדים ונאלץ לחמוק בחשאי מארמונו כמו עכבר שנמלט ממלכודת, ולהיעלם אי שם אל חשכת ושכחת ההיסטוריה?!

בימים האחרונים העולם כולו עקב בתדהמה אחרי החדשות והסרטונים שזרמו מסוריה, ונדהם לגלות כיצד האיש ששלט ביד רמה, הטיל את חיתתו על אזרחיו וגרם למיליונים מהם להפוך לפליטים, איבד בבת אחת את שלטונו והפך בעצמו לפליט נרדף.

אין ספק שאנו נמצאים בעיצומם של ימים היסטוריים ודרמטיים, בהם כל מה שהכרנו איננו, ומציאות חדשה הולכת וקורמת עור וגידים מול עינינו.

למדינת ישראל יש היסטוריה כואבת וארוכה עם השכנה המזרחית-צפונית שלנו - סוריה. בזיכרון הלאומי שלנו נצרב כבר לפני עשרות שנים זכרו של המרגל הישראלי אלי כהן הי"ד שנתפס, עונה ונתלה בכיכר העיר בדמשק על ידי השלטון הסורי.

במלחמת יום כיפור הסורים הפתיעו אותנו, והנחיתו על כוחותינו מכה כואבת במיוחד בכיבוש מוצב החרמון ושטחים נרחבים ברמת הגולן. מטוסים וטנקים ישראליים רבים נפגעו, ומספר האבדות, הפצועים והשבויים בקרב חיילינו היה גבוה וכואב מאוד. גם כאשר הכוחות הסוריים נבלמו ונהדפו אחורה בניסי ניסים, הרושם שהותירו היה כי מדובר באויב מסוכן ואכזר במיוחד.

והנה הגיע הקץ לפרק ההיסטורי הזה. אסד איננו, צבאו התפזר, וסוריה הפכה למדינה שסועה וחלשה שמי יודע אם אי פעם תחזור להיות מדינה שמנוהלת על ידי שלטון כלשהו.

לצד הזווית ההיסטורית, עבור מדינת ישראל הקריסה של שלטון אסד מסמלת בעיקר שינוי דרמטי בזירה הביטחונית. עם נפילת המשטר ששיתף פעולה עם איראן, הושלם תהליך סיכול טבעת החנק שהאיראנים ניסו לחנוק באמצעותה את ישראל.

כיבוש רצועת עזה ופירוק היכולות הצבאיות של החמאס הסיר את האיום האיראני מדרום. בהמשך, חיזבאללה ספג רצף של פגיעות אנושות, בהן מתקפת הביפרים שפגעה קשות באלפי מחבלים, חיסול מרבית אנשי הפיקוד הבכיר של הארגון, בנוסף להשמדת מרבית יכולותיו ההתקפיות. לאחר כל המכות הקשות הללו, ארגון הטרור השיעי-לבנוני החבול חדל מלהתקיים כארגון אפקטיבי, וכך נגדעה גם הזרוע האיראנית שאיימה על מדינת ישראל מצפון.

כעת, עם קריסתו של אסד, משטר האייתוללות איבד את האחיזה שהייתה לו בסוריה. בכך הושלם למעשה המהלך שמרחיק את האיראנים מגבולות ישראל.

אבל בזה לא מסתיים העניין.

בשמונת החודשים האחרונים איראן תקפה את ישראל פעמיים באמצעות מאות טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט. ההתקפות, שנועדו להסב נזקים חמורים לישראל, נחלו בחסדי שמיים כישלון חרוץ. הנזק הישיר שנגרם לישראל היה זניח וכמעט חסר משמעות ביחס לעוצמת ההתקפות, בעוד הנזק המשמעותי ביותר נגרם דווקא לאיראנים עצמם, כשהוכח קבל עם ועולם שאין להם יכולות ממשיות לפגוע בישראל. לעיני כל התגלה פעם אחר פעם כי איראן, בניגוד מוחלט לתדמית הצבאית שבנתה וטיפחה לעצמה במשך שנים, היא לא יותר מאשר נמר של נייר.

לא די בכך, והאיראנים מצאו עצמם גם תחת איום קיומי של ממש: האופן בו מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה חוסל, בתוך הבונקר המבוצר בו הסתתר בדאחיה בביירות, העביר להם מסר מוחשי, מטלטל וקטלני כי אין מקום בעומק האדמה שהפצצות של ישראל לא יכולות להגיע אליו, לפגוע ולהשמיד.

המשמעות של מסר זה עבור האיראנים היא שפרויקט הגרעין, בו השקיעו את מרבית משאביהם ובו תלו את הגשמת שאיפתם להכריע את ישראל, נמצא בסכנת השמדה. כאשר הדבר יקרה, המשטר האיראני יהפוך לנטול יכולות צבאיות משמעותיות ויאבד את השפעתו על המזרח התיכון ועל המתרחש בתוך איראן עצמה. צריך רק לקוות שהדבר לא יישאר בגדר מסר מאיים בלבד, אלא שישראל אכן תממש את היכולות שלה ותשים סוף לאיום הגרעין האיראני.

כאמור, אנחנו בעיצומו של תהליך מואץ שיביא ליצירת מציאות חדשה במזרח התיכון. זכינו לראות בשרשרת אירועים מופלאים וניסים גלויים, שהשביתו את אויבינו והפכו אותם ללעג לעיני כל העולם. כעת יש להתפלל ביתר עוז ששרשרת הניסים תימשך ותביא לסיום המלחמה, עם כניעתם המוחלטת של אויבינו ושובם לביתם בשלום של כל אחינו החטופים, החיילים, הפצועים והמפונים, ונדע רק שקט בגבולנו ושלום בתוכנו.