כתבות מגזין
"אנשים באים מיואשים, בטוחים שעליהם לוותר על הרגליים"
סטטיסטיקה איומה של סיבוכי סוכרת, חולים שמגיעים במצבים הקשים ביותר, ומערכת שאינה מכירה מספיק בסכנה שמרחפת על החולים. ד"ר איל עטיאס מדבר על התופעה הקשה, אך בטוח: "יש לנו את הכוח לשנות את הסטטיסטיקה"
- מיכל אריאלי
- פורסם ח' כסלו התשפ"ה
ד"ר איל עטיאס, מרפאות אוזון
אל מרפאתו של ד"ר איל עטיאס, רופא מומחה בכירורגיה ובעל מרפאה לטיפול בכף רגל סוכרתית, הגיע בחור צעיר עם סיפור קורע לב. הוא סובל כבר שנים מסוכרת חריפה, ובשל זיהום חמור החליטו הרופאים בבית החולים לכרות את שתי רגליו מעל הברך. אבל ד"ר עטיאס ראה משהו אחר. הוא ראה סיכוי להציל את רגליו של הצעיר, ולקח על עצמו את המשימה המורכבת.
ד"ר עטיאס החל בטיפול אינטנסיבי, שכלל תרופות אנטיביוטיקה מותאמות אישית, תזונה מאוזנת ותרופות נוספות. הוא עקב מקרוב אחר מצבו של הצעיר, והתאים את הטיפול בהתאם לצרכיו המשתנים.
לאחר מספר שבועות של טיפול מסור, ד"ר עטיאס החליט לנסות ניתוח. הוא הסיר רק אצבע אחת מכף רגלו של המטופל, בתקווה שזה יספיק כדי להציל את רגליו.
הניתוח היה הצלחה. הצעיר החל להתאושש במהירות, הפצע החל להחלים, ונכון להיום – מספר חודשים לאחר מכן, הוא כבר מתנהל בחופשיות על שתי רגליו, כשהוא מרגיש שנעשה לו נס אמיתי.
(צילום: shutterstock)
"הסוכרת היא הבעיה מספר אחת"
אולי זה מפתיע, אך ד"ר עטיאס, שטיפל במשך 15 השנים האחרונות ביותר מ-2000 מקרים של רגל סוכרתית, גדל דווקא בפריפריה, במושב סמוך לים המלח. הוא אפילו לא סיים בגרות ומקצוע הרפואה מעולם לא העסיק אותו עד לאחר שסיים את הצבא. אז הוא הפתיע את סובביו כשהחליט להתמסר ללימודים – הוציא תעודת בגרות ולמד את מקצוע הרפואה.
הוא התמחה בכירורגיה והחל לעבוד ככירורג במחלקת לב ובמחלקת כירורגיה כללית בבית החולים שערי צדק, בהמשך הוא עבר לבית החולים מאיר כפר סבא, ולאחר מכן פרש לעבודה פרטית, כאשר הוא מקים את המחלקה הראשונה בארץ לטיפול בפצעים קשיי ריפוי, שהמוביל בהם הוא סוכרת.
"אני חושב שאנשים לא קולטים את הממדים של מחלת הסוכרת, ולא מבינים עד כמה שזו הבעיה הלאומית מספר אחת שיש כיום", הוא טוען. "פצע בסוכרת הוא כיום הנושא הבוער ביותר במערכת הבריאות, אך למרות חשיבותו העצומה לא מצליחים להתמודד אתו, והתוצאה היא כישלון חרוץ".
ד"ר עטיאס נוקב בנתונים: "עשרה אחוזים מהאוכלוסייה מעל גיל 18 חולים בסוכרת, אבל הם צורכים 85% מסל השירותים הרפואיים הניתנים. כך, לצורך הדוגמה, כ- 85% מכלל ימי האשפוז בבתי חולים הם של חולי סוכרת ולמעלה מ-90% מהאירועים המוחיים, מהעיוורון ומניתוחי המעקפים של עורקי הצוואר ושל אי ספיקת לב, מקרי אי ספיקת כליות וקטיעות גפיים – כל אלו מגיעים כתוצאה ישירה מחולי הסוכרת. במספרים מוחלטים, יש יותר חולים עם רגל סוכרתית שיש להם פצע כרוני ברגל שלא מתרפא מאשר חולי סרטן. זה לא ייאמן, כי כשאנשים עם סוכרת סובלים מפצע ברגל הם מתייחסים אליו לעתים כאילו זו בעיית פדיקור. בעוד שאצל 20% מחולי הסוכרת, הפצע שיזדהם הוא זה שיהיה סיבת המוות שלהם. אלו נתונים חד משמעיים של משרד הבריאות וה-OECD".
איפה ממוקמת ישראל ביחס למדינות העולם בנושא זה?
"מדינת ישראל ממוקמת במקום השישי בעולם בתחלואת הסוכרת באוכלוסייה, והיא המדינה עם הכי הרבה קטיעות רגליים ביחס לגודל האוכלוסייה. כפליים מאשר בחלק ממדינות אירופה ופי 10 ממדינות יותר מתקדמות".
ממה נובע הכישלון הזה? למה לא מצליחים לעצור את המגיפה?
"התשובה היא חד משמעית: הרגלי תזונה לקויים ואי חינוך לבריאות. כי סוכרת היא ללא ספק מחלה שאפשר למנוע את ההתדרדרות שלה באופן מלא. אילו רק נצליח לגרום לחולי הסוכרת לא לצרוך כלל סוכרים ופחמימות ולנהל תזונה נכונה, הם לא יחוו שום סיבוך, וזה בדוק".
ד"ר איל עטיאס, מרפאות אוזון
טכניקות מיוחדות
כדי לעורר מודעות אומר ד"ר עטיאס שיש להכיר את הנתונים מקרוב, וזה אחד הדברים שהוא מנסה לעורר בשיחה המטלטלת שלנו. "כשיש חולה סוכרת עם פצע ברגל בדרגה אחת שאינו מתרפא, הסטטיסטיקה של ההישרדות שלו הופכת להיות כמו סרטן שלב 4 ביום הגילוי, מה שאומר 5% תמותה בשנה הראשונה ו-42% תמותה בחמש השנים הבאות. אסור להתייחס לכך בשלוות הנפש, חייבים להתעורר. אגב, שיעור התמותה מכריתת רגל אחת מתחת לברך מגיע לכ-50% בשנה ראשונה לאחר הניתוח, ואצל רוב החולים זה קורה בתקופה של 60 יום לאחר הניתוח. אלו נתונים איומים".
אם שאלתם את עצמכם מהו הניתוח הכי פופולארי בישראל, ד"ר עטיאס מטיל פצצה נוספת, כשהוא מציין כי ניתוח כריתת רגל סוכרתית מוביל על פני רבים מהניתוחים האחרים, ומבוצע לעתים קרובות ביותר, למרות שפעמים רבות ניתן להתגבר עליו ולמנוע את איבוד הרגל.
ד"ר עטיאס החליט באופן אישי להילחם בתופעה הקשה הזו, והמרפאה שהקים הפכה לאבן שואבת לחולי סוכרת ובני משפחותיהם. "מגיעים אליי מטופלים שבבתי החולים נקבע כי עליהם לעבור ניתוחי כריתה, ועל פי הסטטיסטיקות – במידה והיו עוברים ניתוחים כפי שהומלץ להם, מחצית מהם כבר לא היו בחיים. לשמחתי, מתוך כ- 2000 המטופלים שלנו בוצעו אצל 50 בלבד קטיעות חלקיות, ואילו כל השאר – יותר מ-1950, הבריאו ולא נזקקו לכריתה לעולם".
איך אתם עושים את זה?
"ההסבר שלנו פשוט מאוד: ראשית, המרכז שלנו נותן תשומת לב מלאה לחולה הסוכרתי, כאשר אנחנו עובדים עם רופאים מומחים מכל התחומים, וכל אחד מאתנו – האחיות והרופאים, מיומן מאוד בכל מה שנדרש לניהול פצע, טיפול בפצע ואיזון סוכרת.
"אנחנו מאזנים את הסוכרת בתקיפות רבה על ידי הדרכה נכונה למטופל ולמשפחתו, וכן מוודאים את ההקפדה על תזונה נטולת פחמימות, בלי שום הנחות. אנו נעזרים גם בתרופות לסוכרת כמו אינסולין ואחרות, עם מעקב קפדני על כך שרמת הסוכרים יורדת עד לערכים תקינים.
"בנוסף, אנחנו לוקחים תרביות מתוך החללים העמוקים של הפצעים ומטפלים בהם בצורה מכוונת באמצעות תרופות אנטיביוטיקה לפי הרגישות של החיידקים בפצע, ואף מנקזים מורסות וזיהומים בתוך העצם בצורה כירורגית באמצעות טכניקות מיוחדות שפיתחנו. ברוב המקרים אנו משתמשים גם בגז אוזון כטיפול מקומי בפצע וכדי להגביר חמצון וזרימת דם למטופל. גם אחרי שמסתיים הטיפול אנו לא עוזבים את המטופל, אלא ממשיכים לבצע מעקב קפדני ולוודא שהוא מקבל הדרכה שלמה ומלאה על כל מה שנדרש לו".
(צילום: shutterstock)
להציל את הרגל
מדוע דווקא הטיפול ברגל הוא זה שיציל את מצבו של החולה?
"זה בדיוק העניין, כי כריתת רגל אצל חולה סוכרת היא לא רק אובדן פיזי. סוכרת פוגעת במערכות רבות בגוף, כולל הלב, הכליות וכלי הדם. כשיש פצע ברגל, זה מצביע על נזק קיים במערכות האלה. כריתת הרגל יוצרת עומס נוסף על הלב, שכבר חלש עקב המחלה, מה שמגביר משמעותית את הסיכון להתקפי לב, אי ספיקת לב ותמותה. לכן, הבעיה אינה רק הרגל הפגועה, אלא המצב הרפואי הכללי של החולה."
ד"ר עטיאס מבקש להדגיש: "המטרה שלי אינה להגיד: 'אנשים בואו למרפאה שלי' , אלא אני רוצה שחולי סוכר יבינו שביכולתם למנוע את התדרדרות המחלה מלכתחילה. אם הם רק יקפידו על ההנחיות ועל תזונה נכונה הם לא יזדקקו – לא למרפאה שלי, ולא לבתי חולים, וזה בוודאי המצב האידיאלי".
ואיך אתה מסביר את זה שבתי חולים לא מציעים את הטיפול שאתה נותן?
"מהיכרות עם כל בתי החולים אני יכול לומר שכולם מנסים לשפר את המצב, אבל כדי להצליח באמת זקוקים להתמסרות עמוקה ולמסירות נפש לכל אירוע, ובמצב הנתון אין לבתי החולים זמן ואפשרות להקדיש לכל חולה וללוות אותו. אגב, גם אני לא מבטיח אף פעם הצלחה מלאה, ובכל פעם שמגיע אליי חולה אני מבהיר לו את מצבו, והוא יודע עד כמה שהוא חמור ושאני נלחם על חייו, אבל הוא גם יכול להיות סמוך ובטוח שאעשה כל מאמץ כדי להציל לו את הרגליים ולהביא אותו להחלמה כמה שיותר מלאה".
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>