מה אומרת לנו האות ט' על פי התורה והקבלה?

המילה הראשונה בתורה שמתחילה באות טי"ת, היא "טוב". גם הגמרא בשבת דורשת את האות טי"ת במילים: "ומיטיב לך". מה פירוש האמירה שה' ראה "והנה טוב מאד"? כאשר אדם פוגש תנין, הוא לא מרגיש בהכרח שהתנין שמולו הולך לעשות משהו טוב... ובכלל, כל אדם מרגיש בכל זמן משהו אחר שטוב לו. הטוב הוא השגת מטרה. ה' ראה כי הבריאה השיגה את מטרתה. גם הביטוי של חז"ל, "ומיטיב לך" אומר זאת: מה שטוב לך. מה שאתה צריך. זה הטוב האמיתי.

ולכן טוב קשור במטרה, במקום שאליו אתה רוצה או צריך להגיע. ואילו הרע הוא לסטות מהמטרה, להחטיא. הבעיה היא שדרך איש ישר בעיניו. האדם, מטבעו, לא יודע מה "טוב" באמת. בהרבה מקרים האדם "רואה כי טוב" כשיש לו אוכל טעים, או דברים אחרים שרצה, אף על פי שישנם דברים חשובים יותר.

לכן במובן החיובי והאידיאלי, הט' מסמלת את הטוב האמיתי, אבל במציאות, היא מסמלת את מה שהאדם חושק בו, שבפועל הוא לא תמיד הדרך הישרה להגיע לטוב. כל הרצונות שטובים בעיני האדם, מסומלים באות ט'. משום כך יש לה גם משמעות שלילית, המובעת במדרש אותיות דרבי עקיבא: אל תיקרי טי"ת אלא טיט, הטיט הוא חומר שהדורך בו טובע, ואינו יכול להתקדם, "ויטבע ירמיהו בטיט". הצורה שבה נבראנו כוללת מרכיב חזק של הימשכות לטוב מדומה, לטיט, וגם צורת האות ט' מבטאת התפתלות פנימה. אדם יכול לשלוט על הטבע שלו, או לטבוע בתוכו.

מספר האות טי"ת הוא תשע. מספר זה שייך גם הוא למשמעות האות, שהרי המילה "תשע", היא מלשון שעִיַיה, דהיינו פנייה, כפי שהיא משמשת בפסוק "ויִשע השם אל הבל ואל מנחתו", ופנייה פירושה בחירת מטרה והסתובבות והתקדמות לעברה, כמו בפסוק הנ"ל, שכוונתו היא שהשם בחר במנחתו של הבל ופנה אליה, וזוהי בדיוק משמעות האות טי"ת, שאף צורתה מתארת פְּנִיָה פתאומית.

משמעות הט', אם כן, היא הפניה שהאדם מפנה את גופו, מרצו ומעשיו. ה"טוב" הוא ציון דרך שהאדם הולך אחריו, פונה אחריו ורוצה להגיע אליו. אך איזה ציון אדם מציב לעצמו – זה תלוי בבחירתו, מה נחשב טוב בעיניו.

מצד אחד ישנה מטרה, אבל בדרך אליה ישנן האטה, טעות, סטיה, כולן בנויות על האות ט'. גם המלים המשמשות לירידה מהדרך: נטה, שטה, ירט – כולן קשורות באות ט'. וכך גם החטא, החל מהחטאה של המטרה, וכלה בחטא, שהוא החטאה של מטרת האדם בעולמו. הגבול הוא דק: מצד אחד ישנו טיול, האדם הולך להנאתו, טוב לו, אך ברגע אחד של איבוד כיוון, זה יכול להפוך לטלטול, שזו הליכה קשה מדי, בלי מטרה. הטיל הוא דוגמא מצוינת של חפץ שמכוון למטרה, ושמו נגזר מ"הטלה", זריקה מדויקת, כמו שאול, שהטיל בדוד את החנית. מול הטיל מופעל המיירט...

כמה וכמה שימושים של האות ט' מבטאים את הדרשה הקושרת אותה בטיט. החטא מגיע מטמטום הלב, אטימה של הלב. הוא לא מצליח להרגיש, הוא עטוף, כביכול, בשכבה של טיח. אדם טובע בתוך החטא, הוא בטוח שזה מה שטוב לו, אבל הוא הולך במעגלים בתוך הטיט. אטימה, עטיפה, בלשון המשנה: טפל, לוט. וגם הטומאה, שנוצרת מהחטא, היא שכבה שאוטמת. שמציבה מטרה מזויפת. הדבר שמתחת לאטימה הוא טמון, או טמיר, נטמע.