פרשת המסמכים המזויפים: כך נפרדה כת הקראים מעם ישראל

במשך שנים רבות התפלמסו הרבנים עם הקראים, הטוענים שהם היהודים האמיתיים. ספרות רבה נכתבה בנושא. אך במאה ה-19 התרחש מהפך מופלא: עם ריבוי הגזרות של הצאר הרוסי על היהודים, יצאה משלחת קראים אל ארמונו של הצאר, בליווי מסמכים, עדויות וחוות דעת, על כך שהקראים בכלל אינם יהודים. הם אנשים טובים ומועילים לחברה, ולכן הגזרות אינן חלות עליהם...

באותו הזמן פעלה בעוז במזרח אירופה תנועת ההשכלה. המשכילים, שמאסו ביהדות הרבנית, "גילו" פתאום את הקראים, והציגו אותם כנאורים וכיהודים מתוקנים. פרופסור ישראל ברטל כותב: "בחללה של אירופה ניסר אפוא דימוי הקראי כמודל לתיקון היהודים שעומתו בו תכונותיהם השליליות של 'הרבנים' העיקשים מול התנהגותם ומידותיהם המעולות של הקראים... הקראים היו אפוא בתודעת כמה בעלי תוכניות לתיקון היהודים במערב אירופה ובמרכזה, כמין מבשרי השכלה ליהודים או מבשרי התנצרות... דימויים החיובי של הקראים ניזון לא במעט מספרות קראית שנכתבה במיוחד... והיו בה במפורש כוונות אפולוגטיות והתאמות לטעמו של החוקר הנוצרי... הדימוי האידיאלי של הקראים כיהודים מתוקנים מצא דרכו למזרח אירופה הן בצינורות ההתפשטות של ההשכלה היהודית...".

ספרות ההשכלה הציגה את הקראים באור חיובי. סופרים כמו פינסקר ורפאל מאהלר, הקדישו כרכים לפיאורם ולתיאור דמיוני של הקראים כבעלי גישה נאורה לתורה. בפועל, לא היה לדברים שום בסיס. הקראים אינם "נאורים", הם מרבים בחומרות לא פחות מהרבנים, הם גוזרים ענשים כבדים על הסוטה מדבריהם, והם דורשים לעצמם סמכות שרירותית בלתי מוסברת ובלתי נתונה לדיון.

פינסקר וחבריו המשכילים הסתמכו על אוסף מסמכים קראי ייחודי, שכונה "אוסף פירקוביץ'", שאותו יצר קראי בשם אברהם פירקוביץ'. בשנת 1830 יצא אברהם פירקוביץ' יחד עם מנהיג הקראים ברוסיה, שמחה בבוביץ', לביקור מחקרי בירושלים. השניים חזרו עם מלא חופניים של מסמכים עתיקים על תולדות הקראים והרבנים. שנתיים לאחר מכן החל פירקוביץ' להנפיק ספרים עבי כרס, המתבססים על המסמכים שאספו השניים.

סופרי ההשכלה קפצו על המציאה, ופרסמו מחקרים היסטוריים על סמך המסמכים שהפיץ פירקוביץ'. "החברה להסטוריה ועתיקות" מינתה את פירקוביץ' להיסטוריון שיכתוב עבורם מחקרים על ההיסטוריה של הקראים והרבנים, תמורת שכר נאה. תקציב מיוחד ניתן לו כדי לתעד מצבות עתיקות של קראים מקרים ומקווקז. בשנת 1842 יצאה מתחת ידיו של פירקוביץ' עוד סדרה עצומה של מחקרים מגובים במסמכים ותיעודים.

המסקנה המרתקת מכל  מחקריו היתה שהקראים היו קיימים עוד לפני צליבת ישו בידי היהודים, ולכן הם לא אשמים כלל בחטא הנצחי של היהודים. ב-1853 יצאה עצומה קראית על השלטונות הרוסיים, שאין לקרוא להם "יהודים קראים", אלא "קראים", להסיר מעליהם את הגזרות המיועדות ליהודים, ואת אשמת צליבת ישו...

ב-1856 רכשה הספריה הקיסרית הציבורית את אוסף המסמכים של פירקוביץ' תמורת 125,000 רובל, אלא שמומחי הספריה הבחינו שהמסמכים מלאים זיופים, שינויים והמצאות, כמו "תיעודים" של מצבות שלא קיימות. בין השאר המציא פירקוביץ' שמצא את מצבתו של רבי יצחק סנגרי. אברהם הרכבי חשף את זיופיו, וסופרי השכלה אחרים נלחמו כנגדו, אבל לאט לאט הוכר, שגם אם אי אפשר להוכיח שהכל מזוייף, אי אפשר להתווכח עם העובדה שיש בין מסמכיו הרבה מזויפים, ולכן אי אפשר לסמוך עליו. ההיסטוריון רבינוביץ' כתב עליו: "עתה יעידו עליו כל החכמים יודעי העתים כי לא קם בזייפנים זייפן כמותו".

כך או כך, את הנעשה לא היה אפשר להשיב. הקראים בנו לעצמם קונספט שהם כביכול טובים יותר מהיהודים, ואינם יהודים. גם בזמן השואה הם פנו לשלטונות הכיבוש הנאצי לקבל תעודת לא יהודים, ואכן, כל מי שהחזיק בתעודת קראי – לא גורש אל מחנות ההשמדה. לא זו בלבד, אלא שקראים רבים באירופה שיתפו פעולה עם הנאצים, הלשינו על יהודים ואף התגייסו לצבא הנאצי ולוואפן אס־אס, וכך חתמו את גורלם סופית כבלתי שייכים לעם ישראל.

כת הקראים: איך הכל התחיל?

מי היו ממשיכי דרכו של ענן הקראי?