חוק לישראל

חוק לישראל - פרשת כי תשא, יום רביעי

חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת כי תשא, יום רביעי בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה

אא

תורה

(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת: וּתְרַבִּי בֵהּ יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא:
(כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וְיָת פָּתוֹרָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת מְנַרְתָּא וְיָת מָנָהָא וְיָת מַדְבְּחָא דִקְטֹרֶת בּוּסְמַיָא:
(כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ: וְיָת מַדְבַּח דַעֲלָתָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת כִּיוֹרָא וְיָת בְּסִיסֵהּ:
(כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ: וּתְקַדֵשׁ יָתְהוֹן וִיהוֹן קֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא כָּל דְיִקְרַב בְּהוֹן יִתְקַדָשׁ:
(ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי: וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי תְּרַבִּי וּתְקַדֵשׁ יָתְהוֹן לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:
(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם: וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵל לְמֵימָר מְשַׁח רְבוּת קוּדְשָׁא יְהֵי דֵין קֳדָמַי לְדָרֵיכוֹן:

נביאים מלכים א פרק יח

(לה) וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם: וְאָזְלוּ מַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לְמַדְבְּחָא וְאַף יָת מַזִּיִקָתָא מָלֵי מַיָּא:
(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ (ובדבריך) וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַהֲוָה בְּמֵיסָק מִנְחָתָא וְקָרִיב אֵלִיָּהוּ נְבִיַּיָּא וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵיה דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְּׂרָאֵל יוֹמָא דֵּין יִתְיְדָע אֲרֵי אַתְּ יְיָ דִּשְׁכִנְתָּךְ שַׁרְיֳא בְּיִשְּׂרָאֵל וַאֲנָא עַבְדָךְ וּבְפִתְגָּמָךְ עָבְדִית יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין:
(לז) עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית: קַבֵּל צְלוֹתִי יְיָ בְּאֶשָׁתָא קַבֵּל צְלוֹתִי יְיָ בְּמִטְרָא וְיֵדְעוּן עַמָּא בְּמַעְבָּדָךְ לְהוֹן נִסָּא אֲרֵי אַתְּ יְיָ אֱלֹהִים וְאַתְּ בְּרַחֲמָתָךְ יָתְהוֹן מִשְׁתָּאִיל לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ לַאֲתְבוּתְהוֹן לְדַחֲלְתָּךְ וְאִנּוּן יָהֲבוּ יָת לִבְהוֹן פָּלִיג:
(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה: וְנָפְלַת אֵשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ וְאָכְלָת יָת עֹלָתָא וְיָת אָעַיָּא וְיָת אֲבָנַיָּא וְית עֲפָרָא וְיָת דְּבִמְזִיקָתָא לְחֵכָת:
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים: וְחָזוּ כָּל עַמָּא וְנָפְלוּ עַל אַפֵּיהוֹן וַאֲמָרוּ יְיָ הוּא אֱלֹהִים יְיָ הוּא אֱלֹהִים:
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם: וַאֲמַר אֵלִיָּהוּ לְהוֹן אוֹחֲדוּ יָת נְבִיֵּי בַּעֲלָא גְּבָר אַל יִשְׁתֵּיזִיב מִנְּהוֹן וַאֲחַדִינוּן וְאַחְתִּינוּן אֵלִיָּהוּ לְנַחֲלָא דְּקִישׁוֹן וְנַכְסִינוּן תַּמָּן:

כתובים משלי פרק יט

(יא) שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע: שִּׂכְלֵיהּ דְּבַר נָשָׁא נְגִידוּת אָרְחֵיהּ וְשִׁבְהוֹרֵיהּ דְּנַעֲבַר עַל חוֹבָא:
(יב) נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ: נָהֵם הֵיךְ אַרְיָא זַעֲפֵיהּ דְּמַלְכָּא וְהֵיךְ טַלָא עַל עִסְבָּא רְעוּתֵיהּ:
(יג) הַוֹּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה: בַּר סַכְלָא קָשֵׁיהּ הוּא לַאֲבוּי הֵיךְ קִרְסֵי וְהֵיךְ דָּלְפָא דְדָלֵף תִּגְרֵי דְאִתְּתָא:
(יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת: בֵּיתָא וּמַזָלָא וִירוּתְתָּא הוּא דַאֲבָהָן וּמִן אֱלָהָא מִתְמַסְרָא אִתְּתָא לְגַבְרָא:
(טו) עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב: עַטְלוּתָא יַהֲבָא שִׁנְתָא וְנַפְשָׁא רְמִיתָא תִכְפַן:
(טז) שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו (יומת) יָמוּת: דְּנָטֵר פּוּקְדָנָא נָטֵר נַפְשֵׁיהּ וּדְמֵשִׁיט אָרְחָתֵיהּ יְמוּת:

משנה בבא בתרא פרק א

א. הַשֻׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים, בּוֹנִים. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל, זֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין, זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים, זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

ברטנורה  (א) השותפין שרצו לעשות מחיצה. בחצר שאין בה דין חלוקה מיירי שאין בה כדי ארבע אמות לכל אחד מן השותפין. להכי קתני שרצו דמשמע דוקא שניהם רוצים. אבל אין אחד מהם יכול לכוף את חברו. דאילו בחצר שיש בו דין חלוקה. כל אחד יכול לכוף את חברו לחלוקה. והשתא אשמועינן דכיון שרצו לחלוק והחזיק כל אחד מהם ברוח המגיע לו כפי מה שנתפשרו: בונין את הכותל באמצע. שזה נותן מחלקו חצי מקום עובי הכותל וכן זה: גויל. אבנים שאינם משופות ומתוקנות: גזית. אבנים משופות ומגוררות במגרה: בפיסין. אריח שהוא חצי לבנה. והוא טפח ומחצה. והלבנה ג' טפחים: הכל כמנהג המדינה. הכל לאתויי אתרא דנהיגי לעשות מחיצה בלולבי גפנים וענפי עצים. שעושים כפי המנהג ובלבד שתהא המחיצה עבה שלא יוכל אחד מהם להביט בשל חבירו דהיזק ראיה שמיה היזק. וגובה הכותל והמחיצה אין פחות מד' אמות: זה נותן שלשה טפחים. שכותל הגויל צריך טפח יותר מכותל הגזית בשביל ראשי האבנים שבולטות לחוץ שאינן חלקות: ובכפיסים זה נותן טפחיים. שעובי כותל הכפיסי' טפח יותר מעובי כותל הלבנים לפי שמשים אריח מכאן ואריח מכאן. שהם ג' טפחים וטפח באמצע שנותן שם טיט לחברן. וכותל העשוי מלבנים נותן לבנה שלימה לעובי הכותל שהיא ג' טפחים ואין צריך טיט באמצע: המקום והאבנים של שניהם. הא קמ''ל דאף על גב דנפלו האבנים לרשותא דחד מינייהו. א''נ דקדים חד ופנינהו לרשותיה מהו דתימא להוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. קמ''ל:

ב. וְכֵן בַּגִּנָּה, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בַּבִּקְעָה, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ, אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חָזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

ברטנורה  (ב) וכן בגנה. כי קאמר וכן בגנה סתם במקום שנהגו לגדור הוא. ומחייבי' אותו שלקח מקום שם לגדור: אבל בבקעה. סתם הרי הוא כמקום שנהגו שלא לגדור. כונס בתוך שלו: ועושה לו חזית. סימן להיכר שהכותל שלו. והסימן מפרש בגמרא שטח ראש הכותל אמה בסיד לצד חברו. ולא בצד שלו. שמא יטוח גם חברו מן הצד שלו. ויאמר שהכותל של שניהם הוא. אבל כשטח לצד חברו. ואינו טח לתוך שלו הוי סימן שהכותל שלו ואם יקלפנו חברו. קלופה מידע ידיע: ועושין חזי' מכאן ומכאן. להודיע ששניהם עשו אותו:

ג. הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשָּׁלשׁ רוּחוֹתָיו, וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל:

ברטנורה  (ג) אין מחייבין אותו. דהא לא אהני לי' מידי שעדיין קרקע שלו פתוחה. אבל אם גדר את הרביעית. דהשתא ודאי אהני ליה. מחייבין אותו לשלם מחצית דמי קנים בזול. אבל לא חצי יציאותיו דאמר ליה לדידי סגי לי במחיצה של קנים ואי אפשי ביציאה של גדר אבנים: מגלגלין עליו את הכל. מחצית יציאותיו כפי מה שגדר. והיינו דאיכא בין תנא קמא לר' יוסי והלכה כר' יוסי. ואין צריך לומר אם הנקף הוא שגדר רוח רביעית. דגלי דעתיה דניחא ליה במה שגדר חברו שמגלגלין עליו את הכל ומשלם לחבירו חצי יציאותיו:

ד. כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל, מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתָן. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתָן:

ברטנורה  (ד) כותל חצר. של שותפין: עד ארבע אמות. דבהכי סגי ליה להיזק ראיה: בחזקת שנתן. כשזה תובעו חצי היציאה. וזה אומר כבר נתתי חלקי נאמן. עד שיביא התובע עדים שתבעו ולא נתן דמשפט זה גלוי לכל שחובה עליו לסייעו ולא היה זה בונהו משלו אלא היה מביאו לבית דין: סמך לו כותל אחר. לאחר שבנה האחד למעלה מארבע אמות הרבה ולא רצה לסייעו בהגבהתו. סמך השני כותל אחר כנגד כותל זה כדי לסכך ולתת תקרה מכותל לכותל אף על פי שלא נתן עליו עדיין התקרה: מגלגלין עליו את הכל. דגלי דעתי' דניחא ליה בהגבהה דהאיך: בחזקת שלא נתן. אם בא הראשון ותבעו לדין לאחר שסמך את כותלו לכותל ראשון. ואומר לו תן חלקך במה שהגבהתי אותו. וזה אומר נתתי חלקי. אינו נאמן אלא בעדים. שאין משפט זה גלוי. ועד שחייבוהו בית דין אינו עשוי ליתן:

ה. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שָׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לַחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר. שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה, הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד:

ברטנורה  (ה) כופין אותו. את בן החצר שאינו רוצה לסייע לבני החצר: לבנות. לחצר בית שער להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחי' את בני רה''ר מלהציץ בחצר: ודלת. לשער החצר: לא כל החצרות ראויות לבית שער. חצר שאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער. ואין הלכה כרשב''ג דאפילו שאינ' סמוכ' לרשות הרבים. זמנין דדחקי רבים ועיילו ואתו: לא כל העיירות ראויות לחומה. עיר שאינה סמוכה לגבול האויבים אינה צריכה לחומה. ואין הלכה כרשב''ג דאפילו אינה סמוכה לגבול האויבים צריכה לחומה. דזמנין דמקרו ואתו גייסות: ויהא כאנשי העיר. לשאת עמהם בעול: שנים עשר חודש. והאידנא דניידי נהוג עלמא שלשים יום:

ו. אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּית רֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרַקְּלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲפִלּוּ בְפָחוּת מִכָּאן, יַחֲלוֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יַחֲלוֹקוּ:

ברטנורה  (ו) אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חברו לחלק החצר עד שיהא בו ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים. שכל בית שבחצר צריך שיהיה לפני פתחו ד' אמות לפרק משאו מעל חמורו. וחוץ מאותן ד' אמות צריך שיהיה בחצר ד' אמות אחרות לכל אחד מן השותפין לשאר תשמישים ואז יהיה בחצר דין חלוקה: ר' יהודה אומר ט' חצאי קבין. מר כי אתריה. ומר כי אתריה. ולא פליגי. באתריה דר''י היתה עושה תבואה שדה בת ט' חצאי קבין כשדה בת ט' קבין באתרייהו דרבנן: בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב. ופסק הל' אין דין חלוקה בקרקעות העומדות לחרישה ולזריעה. אלא אם כן ישאר לכל אחד מן השותפים קרקע כדי עבודת יום אחד בחרישה [או בזריעה]. וכיוצא בהן: מורן וטרקלין. מיני פלטין הן: כדי לזה וכדי לזה. כדמפרש ואזיל שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו. יהיה בחלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טרקלין או מורן. שישאר בקצתו. השם שהיה בכולו: בזמן שאין שניהם רוצין. אין יכול האחד לכוף את חברו לחלוק על כרחו. אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד. כלו' קנה חלקי. או מכור לי חלקך במה שהוא שוה: וכתבי הקודש. תורה. נביאים. וכתובים: לא יחלוקו. ודוקא כשהם בכרך אחד. אבל בכרכים הרבה. כל ספר בפני עצמו. אם רצו חולקים:

גמרא בבא בתרא דף ט' ע''ב

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמֹשֶׁה רַבֵּינוּ דְּאִלּוּ בְמשֶה רַבֵּינוּ כְּתִיב (דברים ט') כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה. וְאִלּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב (משלי כ''א) מַתָּן בַּסֵתֶר יִכְפֶּה אָף וְשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה. וּפְלִיגָא דְרִבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רִבִּי יִצְחָק אַף כּוֹפֶה חֵמָה אֵינוֹ כוֹפֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה אַף עַל פִּי שֶׁשׁוֹחַד בַּחֵיק חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְאַמְרֵי אָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל שׁוֹחַד מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק כָּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת דִּכְתִיב (ישעי' נ''ח) הֲלֹא פָרוֹס וגו' וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת וגו' כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וגו' וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחשֶךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָהֳרָיִם וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וגו' וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וגו' וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִכְתִיב (משלי כ''א) רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כָּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֵן צְדָקָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְנֵי אָדָם הַמְהוּגָנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם צְדָקָה כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ לַאֲפוּקֵי מָאי לַאֲפוּקֵי מִדְּדָרַשׁ רַבָּה דְּדָרַשׁ רַבָּה מָאי דִּכְתִיב (ירמי' י''ח) וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפֶּךָ עֲשֵׂה בָהֶם אָמַר יִרְמִיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם שָׂכָר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כָּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה זוֹכֶה וְהַוְיָין לוֹ בָנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר בַּעֲלֵי הַגָּדָה. בַּעֲלֵי חָכְמָה דִּכְתִיב יִמְצָא חַיִּים. בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר דִּכְתִיב צְדָקָה. בַּעֲלֵי הַגָּדָה דִּכְתִיב וְכָבוֹד. כְּתִיב הָכָא וְכָבוֹד וּכְתִיב הָתָם (משלי ג') כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ:

רש''י  אף וחמה. ב' לגיונות קשי' הן לפרע מן החוטאים: אע''פ ששחד בחיק. שהוא עושה צדקה בסתר חמה עזה עדיין היא בתוקפ' ור''א סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חמה עזה: ותפק לרעב נפשך. היא פיוס דברי ניחומים: ימצא צדקה. משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה: ויהיו מוכשלים לפניך. את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו: ימצא חיים. וכתיב גבי חכמה כי מוצאי מצא חיים: בעלי הגדה. מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם:

זוהר תשא דף קפ''ח ע''ב

כְּגַוְנָא דָא עַד לָא חָאבוּ יִשְׂרָאֵל. בְּשַׁעְתָּא דְקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְסִינַי אִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ זוֹהֲמָא דְהָאי חִוְיָא דְּהָא כְדֵין בִּיטוּל יֵצֶר הָרָע הֲוָה מֵעַלְמָא וְדָחוּ לֵיהּ מִנַיְיהוּ וּכְדֵין אִתְאֲחִידוּ בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וּסְלִיקוּ לְעֵילָא וְלָא נַחְתוּ לְתַתָּא. כְּדֵין הֲווֹ יַדְעִין וַהֲווֹ חָמָאן אַסְפָּקָלַרְיָין עִלָּאִין וְאִתְנָהֲרָן עֵינַיְיהוּ וְחָדָאן לְמִנְדַּע וּלְמִשְׁמַע. וּכְדֵין חָגַר לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חֲגִירִין דְּאַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְלָא יָכִיל לְשׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ בְּהָאי חִוְיָיא וְלָא יְסָאֵב לוֹן כִּדְבְּקַדְמִיתָא. כֵּיוַן דְּחָטוּ בְעֶגְלָא אִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ כָּל אִינוּן דַּרְגִין וּנְהוֹרִין עִלָּאִין וְאִתְעֲבַר מִנַּיְיהוּ חֲגִירוּ מִזַיְינִין דְּאִתְעֲטָרוּ מִשְּׁמָא קַדִישָׁא עִלָּאָה. וְאַמְשִׁיכוּ עָלַיְיהוּ חִוְיָא בִישָׁא כְמִלְּקַדְמִין וְגָרִימוּ מוֹתָא לְכָל עַלְמָא וּלְבָתָר מַה כְּתִיב וַיַרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶשֶׁת אֵלָיו. תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב בְּקַדְמִיתָא. (שמות י''ד) וַיַרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְכֻלְּהוּ חָמָאן זָהֲרִין עִלָּאִין וְאִתְנָהֲרִין בְּאַסְפְּקָלַרְיָיא דְנָהֲרָא דִּכְתִיב (שם כ') וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. וְעַל יַמָּא הֲווֹ חָמָאן וְלָא דַחֲלִין דִּכְתִיב זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ לְבָתָר דַּחֲטוּ פְּנֵי הַסִרְסוּר לָא הֲווֹ יַכְלֵי לְמֶחֱמֵי מַה כְּתִיב וַיִּיְראוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְתָא חֲזֵי מָה כְתִיב בְּהוּ. וַיִּתְנַצְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חֹרֵב. דְּאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ אִינוּן מְזַיְינִין דְּאִתְחֲבָרוּ בְהוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי בְּגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט בְּהוּ הַהוּא חִוְיָא בִישָׁא. כֵּיוַן דְּאִתְעֲבָר מִנַּיְיהוּ מָה כְתִיב וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי הָאי קְרָא לְגַבֵּי הָאי. אֶלָּא כֵיוָן דְּיָדַע מֹשֶׁה דְאִתְעֲבָרוּ מִנַּיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן זַיְינִין עִלָּאִין אָמַר הָא וַדָּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה חִוְיָיא בִישָׁא יֵיתֵי לְדַיְירָא בֵינַיְיהוּ וְאִי יְקוּם מַקְדְּשָׁא הָכָא בֵּינַיְיהוּ יִסְתְּאָב. מִיַּד. וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה בְּגִין דְּחָמָא מֹשֶׁה דְהָא כְדֵין יִשְׁלוֹט חִוְיָיא בִישָׁא מַה דְּלָא הֲוָה מִקַּדְמַת דְּנָא:

תרגום הזוהר
כְּעֵין זֶה, מִטֶּרֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי נֶעֱבָר מֵהֶם זוּהֲמַת הַנָּחָשׁ, כִּי אָז הָיָה בִּטּוּל יֵצֶר הָרַע מִן הָעוֹלָם, וְדָחוּ אוֹתוֹ מֵהֶם. וְאָז נִתְאָחְזוּ בְּעֵץ הַחַיִּים וְעָלוּ לְמַעְלָה לַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְלֹא יָרְדוּ לְמַטָּה. אָז הָיוּ יוֹדְעִים, וְהָיוּ רוֹאִים מַרְאוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהֵאִירוּ עֵינֵיהֶם, וְהָיוּ שְׂמֵחִים לָדַעַת וְלִשְׁמֹעַ. וְאָז חָגַר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲגוֹרוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא סוֹד עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, שֶׁהַנָּחָשׁ לֹא יוּכָל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם, וְלֹא יְטַמֵּא אוֹתָם כְּבַתְּחִלָּה, כִּבְמִצְרַיִם. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל, נֶעֱבָר מֵהֶם כָּל אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת וְהָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְנֶעֱבָר מֵהֶם חֲגוֹרוֹת מְזֻיָּנוֹת שֶׁנִּתְעַטְּרוּ מִן הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. וְהִמְשִׁיכוּ עֲלֵיהֶם אֶת נָחָשׁ הָרַע כְּבַתְּחִלָּה, וְגָרְמוּ שׁוּב מָוֶת לְכָל הָעוֹלָם וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב, וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. שֶׁאֲפִלּוּ מֵאוֹר פְּנֵי מֹשֶה הָיוּ מִתְיָרְאִים. בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב בַּתְּחִלָּה. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה. שֶׁכֻּלָּם הָיוּ רוֹאִים אוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵאִירוּ בַּמַּרְאָה הַמֵּאִירָה, שֶׁכָּתוּב, וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת. וְעַל הַיָּם הָיוּ רוֹאִים וְלֹא יָרְאוּ, שֶׁכָּתוּב, זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, פְּנֵי הַמְּתָוֵךְ לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת. מַה כָּתוּב, וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וּבֹא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב בָּהֶם, וַיִּתְנַצְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חֹרֵב. שֶׁנֶּעֱבָר מֵהֶם הַזַּיִן שֶׁקִּבְּלוּ בַּר סִינַי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּהֶם הַנָּחָשׁ הָרַע, כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱבָר מֵהֶם, מַה כָּתוּב, וּמֹשֶה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה מִּקְרָא הַזֶּה, וַיִּתְנַצְלוּ וְגוֹ' לַמִּקְרָא הַזֶּה, וּמֹשֶה יִקַּח וְגוֹ', וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה שֶׁנֶּעֱבָר מִיִּשְׂרָאֵל הַזַּיִן הָעֶלְיוֹן, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יָבֹא נָחָשׁ הָרַע לָדוּר בֵּינֵיהֶם, וְאִם יַעֲמֹד כָּאן הַמִּקְדָּשׁ, דְּהַיְנוּ אֹהֶל מוֹעֵד, בֵּינֵיהֶם, יִטְמָא. מִיָּד, וּמֹשֶה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְגוֹ', כִּי רָאָה מֹשֶה שֶׁהַנָּחָשׁ הָרַע יִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק א'

א. מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ג) וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוּ הִיא תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים נ''א) וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם אָמְרוּ חֲכָמִים אֵי זוּ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּלֵב זוּ תְפִלָּה וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה וְאֵין מִשְׁנֶה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִתְפִלָּה זְמַן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה: ב. וּלְפִיכָךְ נָשִׁים וַעֲבָדִין חַיָּיבִין בִּתְפִלָּה לְפִי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְרָמָא אֶלָּא חִיּוּב מִצְוָה זוּ כַּךְ הוּא שֶׁיְּהֵא אָדָם מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַחַר כַּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם בְּבַקָשָׁה וּבִתְחִנָה וְאַחַר כַּךְ נוֹתֵן שְׁבַח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל אֶחָד לְפִי כוֹחוֹ: ג. אִם הָיָה רָגִיל מַרְבֶּה בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה וְאִם הָיָה עֲרַל שְׂפָתַיִם מְדַבֵר כְּפִי יְכָלְתּוֹ וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וְכֵן מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ יֶשׁ מִתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

הַחֶמְדָּה אַב הַטֻּמְאָה כִּי הִיא מְבִיאָה לְשִׂנְאָה וְקִנְאָה וּמְבִיאָה לִידֵי גֶזֶל וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְלִידֵי רְצִיחָה וְהִיא הָעֲשִׂירִית שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שְׁקוּלָה כְּכֻלָּן כִּי עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עוֹשֶׁר כְּעֵין הַנָּחָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ישעי' ס''ה) וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ וּכְתִיב (משלי כ''ח) נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַתַּאֲוָה מוֹצִיאָה אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם כִּי מַטְרִידוֹ מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה וּמִקִּיוּם מִצְוֹתָיו וְהוּא כוֹפֵר בְּהַשְׁגָּחָה וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל עַל יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ פַת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר מָה אוֹכַל לְמָחָר הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכר י' ד') כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת מִי גָרַם לַצַדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבֹא קַטְנוּת אֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם. אֲבָל הַבִּטָּחוֹן אֵין מַעֲלָה כָּמוֹהָ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ כִּי מַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם אֱלוֹהַּ שֶׁיָּכוֹל וּמַשְׁגִיחַ וּכְתִיב (ירמי' י''ז) בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ וּמֻבְטַח הוּא שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ מְזוֹנוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ''ח) הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא הלכה פסוקה יומף לחוק מוסר בַּיּוֹם וְיֶשׁ מִתְפַּלֵּל פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְהַכֹּל יְכַלְכְלֶךָ וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבְכָל לִבּוֹ יִהְיוּ מִתְפַּלְּלִין נוֹכַח הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק. וְעוֹד כִּי בִּהְיוֹתוֹ בּוֹטֵחַ מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד וְיַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת בְכָל לִבּוֹ בְּלִי מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד עֶזְרָא: הִרְהוּר כְּלָל: יְכַלְכְלֶךָ וּבִתְנַאי שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבְכָל לִבּוֹ בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק. וְעוֹד כִּי בִּהְיוֹתוֹ בּוֹטֵחַ וְיַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת בְכָל לִבּוֹ בְּלִי הִרְהוּר כְּלָל:

החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>

 

תגיות:חוק לישראלפרשת כי תשאיום רביעי

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה