ואהבת לרעך כמוך - משפט קיטשי או דרך חיים?

נקרע לי הלב מהקרע בינינו. עם ישראל מתחלק לאחרונה לשתי קבוצות – בעד ונגד, ואני מוצאת את עצמי מותשת לקרוא פוסטים ברשתות החברתיות, להאזין לאינסוף פרשנויות מסיטות בחדשות, ואפילו לנהל שיחה עם אנשים שחושבים שונה ממני. לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאני מרגישה שזה לא מועיל. כל אחד מבוצר בעמדתו, כל אחד חושב שהוא צודק ואף אחד לא באמת מעוניין לשמוע את הצד השני.

השיח הפך להיות אלים, אישי, מפחיד. הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מתחיל להישמע כמו קלישאה, למרות שלא מדובר רק בסטיקר קליט – מדובר בדרך חיים. אנחנו מצווים מן התורה לאהוב כל אחד מעם ישראל. לא רק אם הוא חושב כמונו, זה קל מדי. עלינו לאהוב ולכבד את השני, גם את זה שחושב בדיוק הפוך מאיתנו וחי חיים שונים לחלוטין משלנו, רק בגלל שהוא נברא על ידי הקב"ה.

אבל איך עושים את זה, תכל'ס? להלן כמה דוגמאות מן המקורות, ולאחר מכן, תוכלו למצוא את המדריך המעשי לאהבת הבריות. מוכנים?

"טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמ"ה, ט')

הפסוק ”טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו“ (תהילים קמ"ה, ט') מדגים לנו כיצד השם אוהב את כל ברואיו ללא כל הבדל, וכי אהבתו באה לידי ביטוי בחמלה ובחסד מתמשך.

חכמי ישראל מציעים לנו לאמץ את המידות האלוקיות של הקב"ה ולהפוך אותן לנר לרגלינו בחיי היומיום. כלומר, האהבה לזולת אינה רק בתיאוריה. עלינו לאהוב את הזולת על ידי עזרה ודאגה לאנשים סביבנו, וממש להתאמץ לסייע לכל אדם בשעת הצורך. עלינו לחקות את המידות האלוקיות של הקב"ה בשביל לממש את מלוא הפוטנציאל הרוחני והחברתי שלנו כבני אדם.

גם רחמיו של השם נוגעים לכל היצורים, אפילו אם הם לא מושלמים. הרחמים באים לידי ביטוי בסובלנות, חמלה ואכפתיות, שמאפשרים לכל נברא לקבל הזדמנות שנייה, להתקיים ולצמוח.

על פי הפסוק, עלינו לחקות את דרכי השם על ידי הפגנת טוב ורחמים כלפי כל יהודי מעם ישראל, לראות את הערך בכל נברא, ולהתייחס לעולם מתוך מקום של חמלה ואהבה. זהו יסוד חשוב שמחזק את תחושת האחדות והכבוד לכלל הבריאה.

"אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה" (אבות, א', י"ב)

המשנה בפרקי אבות מלמדת: ”הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה“ (אבות א', י"ב). אהרון הכהן, דמות מופת באהבת הבריות ובחתירה לאחדות, שימש דוגמה חיה ליכולת לקרב לבבות ולפתור מחלוקות מתוך אהבה ואכפתיות. בעולם שבו הפילוג בין קבוצות ואנשים הפך לנפוץ, הרעיון של אהרון רלוונטי מתמיד. הוא מלמד אותנו לראות בשונות מקור כוח ולא גורם להפרדה.

בנוסף, חז"ל מדגישים את חשיבות האמפתיה והבנת האחר: ”אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו“ (אבות ב', ד'). כלומר, עלינו להתאמץ להבין את נקודת המבט של הזולת לפני שאנחנו ממהרים לשפוט אותו.

לעיתים קרובות, אמפתיה פשוטה יכולה לפתור מתחים. לדוגמה, אדם שמביע כעס בסיטואציה משפחתית עשוי להיות לחוץ בגלל נסיבות שלא ידועות לשאר חברי המשפחה, כמו בעיות בעבודה או מצב כלכלי. אם נגיב ברוגע ונשאל אותו בעדינות על המצב שבו הוא נמצא, נוכל להפחית את הכעס ולייצר שיחה פתוחה שתוביל להבנה ולפתרון.

איננו יודעים את כל מה שעובר על אדם אחר, את האתגרים, הקשיים והניסיון שלו, ולכן אין לנו את הכלים לשפוט אותו בצורה הוגנת. משום כך, עלינו לשאוף להתקרב לעולמו של הזולת, ולנסות להבין את הרקע והנסיבות שמובילים להתנהגותו. משנה הזו באה להזכיר לנו שאנחנו רואים רק חלק קטן מהתמונה הכוללת ולכן יש לנהוג בצניעות ובזהירות לפני שמגבשים דעה או חלילה שופטים את האחר.

"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט, י"ח)

אחד הפסוקים המוכרים ביותר בתורה הוא ”ואהבת לרעך כמוך", אשר מצווה אותנו לאהוב את השני, בדיוק כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו ויקירנו.

רבי עקיבא אמר כי מדובר ב"כלל גדול בתורה". מדוע? "מפני שמצווה זו כוללת את כל הממדים של עבודה מוסרית: אהבת האדם לחברו, אהבת האדם לה', ואהבת האדם לעצמו. שלושתן תלויות וקשורות זו בזו" (הרב אורי שרקי).

כמו כן, הרמב"ם ביאר את הפסוק ב"הלכות דעות" וכתב כי "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך לספר שבחו, ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו".

”על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים“ (אבות א', ב')

המשנה מוסיפה כי ”על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים“ (אבות א', ב'). גמילות חסדים, הכוללת כל פעולה של עזרה לאחר, מהווה את אחד מעמודי התווך של חברה מתוקנת. כאשר אנו מבצעים מעשים טובים, אנו לא רק תורמים לזולת, אלא גם מעצימים את תחושת השייכות והמשמעות שלנו בתוך הקהילה. לעיתים, מעשים פשוטים כמו חיוך, מילה טובה או עזרה מעשית, יכולים לחולל את כל השינוי.

מעשי חסד, עזרה לזולת ודאגה לצורכי האחר מחזקים את הקשרים בין האנשים ומבטיחים עולם מתוקן ומוסרי. המשנה מציינת כי חיים מאוזנים שמים דגש על רוחניות (תורה), קשר עם הבורא (עבודה), ומעורבות חברתית (חסד). שלושת היסודות הללו יוצרים יחד עולם טוב ומאוחד יותר.

”כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא“ (משנה סנהדרין ד', ה')

רעיון האחדות מוצג גם במשנה סנהדרין: ”כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא“ (משנה סנהדרין ד', ה'). המשנה מזכירה לנו את הערך הייחודי של כל אדם ואת ההשפעה האדירה של מעשים טובים. כל פעולה שאנו עושים לטובת מישהו אחר אינה מסתכמת רק בתועלת המיידית, אלא יוצרת השפעה מתמשכת, אולי אף בלתי נראית, על החברה כולה.

על פי עקרון זה, כל נפש נחשבת כעולם מלא בפני עצמה, משום שחיים של אדם בודד יכולים להשפיע באינסוף דרכים על הסביבה ועל הדורות הבאים. המשנה מדגישה את האחריות המוטלת על כל אחד מאיתנו לשמור על חיי הזולת, משום שהצלת אדם אינה רק פעולה אישית, אלא השקעה בעולם כולו.

לפיכך, עלינו לכבד כל אדם משום שלכל אחד יש פוטנציאל להשפיע ולתרום לעולם בדרכו. כל מעשה של הצלת חיים או שמירה על כבודו של אדם אינו רק פעולה פרטנית, אלא כזו שמשפיעה על הבריאה כולה.

"אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת" (פרקי אבות ד', א')

משנה זו מרמזת על הקשר בין כבוד שמעניק האדם לאחרים לבין הכבוד שהוא עצמו זוכה לו.

הכבוד הוא מעגל הדדי. אדם שמכבד אחרים זוכה באופן טבעי לכבוד בחזרה. כבוד אמיתי נבנה מתוך הכרה בערכם של אחרים ולא מתוך דרישה להערכה אישית ("הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו").

עלינו לזכור שכל אדם נברא בצלם אלוקים, ורק בגלל זה הוא ראוי לכבוד. התנהגות שמכבדת את הזולת מבטאת גם ענווה וגם מעידה על סולם הערכים שלנו. כמו כן, הכבוד שאדם מעניק לאחרים משמש דוגמה חיובית ומעורר השראה, מחזק מערכות יחסים, ויוצר חברה בריאה ומכבדת.

כבוד אמיתי אינו תלוי במעמד או בכוח, אלא במידותיו של האדם וביכולתו להעניק יחס מכבד לאחרים. מתוך כך, המשנה מציעה תפיסת עולם שבה כבוד הדדי הוא היסוד לחיים מוסריים והרמוניים.

אחדות בזמננו – אפשרית?

במציאות כיום, שבה מחלוקות ופילוגים נראים לעיתים כדבר שבשגרה, השאיפה לאחדות מקבלת משמעות מיוחדת. אחדות איננה אחידות; היא קבלה והכלה של ההבדלים בין בני האדם, מתוך הבנה שהשונות בינינו היא חלק מהמרקם העשיר של החברה. האתגר האמיתי הוא למצוא דרכים לבנות גשרים בין קבוצות ואנשים שונים, מתוך שאיפה ליצור חברה המבוססת על שוויון, כבוד הדדי ותמיכה הדדית. אהבת הזולת, כפי שנלמדת מהתורה, היא המפתח לכך.

תכל'ס – איך אוהבים את מי שאוהבים לשנוא?

לא קל להודות בזה, אבל לכולנו יש מישהו בחיים שקשה לנו איתו. זה יכול להיות עמית בעבודה שתמיד מעיר לנו, שכן שמשמיע מוזיקה רועשת או קרוב משפחה שאינו מתחשב ברגשותינו. אז איך אפשר בכלל לחשוב על לאהוב אותם? הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם להתקרב לקונספט של אהבת הבריות:

1. להבין ששנאה פוגעת בעיקר בנו 

שנאה היא כמו לשתות רעל ולקוות שמישהו אחר ייפגע ממנו. כשאנחנו כועסים או שומרים טינה – אנחנו היחידים שנפגעים מכך. רגשות שליליים לא רק מעכבים אותנו רגשית, אלא גם משפיעים לרעה על הבריאות שלנו. מחקרים מראים ששנאה ממושכת יכולה להעלות את רמות המתח, לפגוע במערכת החיסון ואף לגרום לבעיות לב.

2. נסו לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם 

רוב האנשים לא מנסים להיות רעים בכוונה. ייתכן שאותו אדם עובר תקופה קשה. יכול להיות שהוא מתנהג כפי שהתנהגו אליו כל חייו. יכול להיות שהוא גדל בחברה מסוימת שבה כולם מתנהגים וחושבים כמוהו ובעצם לא הייתה לו ברירה אחרת. אם תנסו להבין מה מניע אותו ומה גורם לאותו אדם להתנהג בצורה מסוימת, ייתכן שתגלו חמלה במקום כעס.

3. חפשו את הנקודה הטובה

אפילו לאדם הכי מעצבן בעולם יש תכונות חיוביות. כשאנחנו מתמקדים בטוב שבו, אנו יכולים לשנות את היחס שלנו אליו, ובהתאם – היחס שלו אלינו יכול להשתנות פלאים.

לדוגמה, אם השכן המרעיש הוא גם אדם נדיב שמציע עזרה בשעת הצורך, התמקדות בתכונה הזו יכולה לעזור לנו להרגיש פחות כעס. כשאנחנו מתמקדים בטוב, פתאום התמונה נראית פחות שלילית.

4. שימו לב מה אתם מרוויחים מהמצב 

אולי קשה להאמין, אבל מכל מצב מאתגר – יש לנו מה ללמוד. הקשר עם האדם שמרגיז אותנו יכול ללמד אותנו על סבלנות, ענווה, או אפילו איך לשמור על הגבולות שלנו. זה לא אומר שצריך לאהוב את ההתנהגות השלילית, אלא לראות את הצמיחה האישית שלנו מתוך הקשר.

5. עשו צעד קטן של טוב לב 

למרות האינסטינקט הראשוני, נסו להיות נדיבים כלפי אותו אדם, גם אם זה לא מרגיש טבעי. לפעמים מחווה כזו שוברת את הקרח ויכולה ליצור שינוי אמיתי. נאמר כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", כלומר שאם אדם יעשה מעשה טוב פעמים רבות, ליבו בסופו של דבר יחפוץ באותו מעשה, וזה יבוא אליו בטבעיות.

שורה תחתונה

לאהוב את מי שאנחנו שונאים לא יהפוך אתכם לחברים טובים. הכוונה היא  לשחרר את הרגשות השליליים שמכבידים עלינו ולחפש דרכים להתייחס אל אותם אנשים בצורה בריאה ומכילה יותר. בסופו של דבר, אנחנו לא עושים את זה רק בשבילם – אלא גם בשביל עצמנו. החיים קצרים מדי בשביל לשנוא, אז למה לא לנסות לאהוב? אולי תגלו על הדרך שאתם מרוויחים חיים שלווים יותר. אז קדימה, מי הראשון שתנסו את זה עליו?