הגילוי שיפתח לכם עולמות חדשים: פירוש קצר ומפתיע על פרשת וישלח

בפרשת וישלח מתואר המפגש של יעקב אבינו עם מלאכו של עשיו: "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר". פסוק זה מעורר תהיות רבות ומזמין פירושים מעמיקים, אשר מגלים את הקשר בין דבקות בה' והשגחתו לבין ההתמודדויות שעמדו בפני יעקב. הנתיבות שלום מבאר את הפסוק ומעניק מבט ייחודי על עומק המסר הרוחני של הדבקות בה' והשפעתה על האדם ועל הדורות הבאים.

הנתיבות שלום מבאר את הפסוק: "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו עד עלות השחר", ומצטט את הנאמר בספר "תולדות יעקב יוסף", המבאר את העניין: והנה תכלית עבודת ה' היא הדבקות בה', וכאשר יהודי דבוק בה' אין שורים עליו דינים, ודברים רעים אינם יכולים לקרות לו בעת שהוא דבוק בה'. רק כשיהודי מפסיק מהדבקות בה' הרי בעת שסר הדביקות ממנו בינו לבין קונו אז סר ממנו השגחת יוצרו, ואם תמצאהו רעה אינו כי אם בעבור שהפנה מחשבתו מעבודת השם יתברך, כמו שכתוב (דברים לא): 'הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה', כלומר שכל הרעות המוצאות את האדם המה רק כשהוא אינו דבוק בה'.

באופן זה יש לבאר את דברי יעקב: ''אם יהיה אלוקים עמדי'', שאהיה דבוק בו יתברך, אז "ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך", שהשגחתו תהיה פרושה עלי.

כן ניתן לבאר הנאמר: "ויוותר יעקב לבדו", שכל זמן שהיה יעקב בדבקות בה' על פי מדרגותיו לא היה יכול להיות "ויאבק איש עמו", רק בעת "ויוותר יעקב לבדו", שלפי מדרגותיו הגבוהות ורום ערכו - הסיח דעתו מן הדבקות בינו לבין קונו וסר ממנו השגחת יוצרו ונותר בבחינת לבדו, אז יכול היה להיות עליו שלטון הסטרא-אחרא.

בספר "יסוד העבודה" מאריך בשם הרמב"ם במורה נבוכים, המבאר שהאדם הדבוק בהשם יתברך אי אפשר שיקרה לו מקרה הרעה מפני גודל השגחת השם יתברך עליו. ומה שמצינו שקרה לנביאים וחסידים שונים, היה זה בעת שעזבו באותה שעה את הדביקות, ולא היה להם את השמירה וההשגחה העליונה שיש על הדבוק בה'.

על כך נאמר: "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו". כלומר, המלאך ראה שביעקב בשל עוצם קדושתו אינו יכול לפגוע, ולכן "ויגע בכף ירכו" – בדורות הבאים יוצאי ירכו. כלומר, כאשר יהודי דבוק בה' אין שום רע יכול לשרות עליו, ורק כאשר "ויוותר יעקב לבדו", אז "וייאבק איש עימו ויגע בכף ירכו".

הנתיבות שלום מבאר את המשך הפסוק: "ויזרח לו השמש", וברש"י: לרפא את צליעתו, כלומר שבעת שזרחה שלו השמש ששב להאיר לו וחזר למדרגותיו לשיא הדבקות בהשם יתברך – אז נתרפא לגמרי.

עוד מצטט הנתיבות שלום את דברי התולדות יעקב יוסף, שהביא את דברי חז"ל במסכת אבות: "טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ", שהנה כאשר יהודי עוסק בתורה ותפילה ומכוון ליבו להיות דבוק בה' אין זה רבותא כל כך, הרבותא היא לקיים את שניהם כשעוסק בדרך ארץ וליבו דבוק בהשם יתברך, וזהו טוב תורה עם דרך ארץ, שדבוק בהשם יתברך בד בבד עם כל ענייניו ועסקיו.

מבאר הנתיבות שלום כי יעקב אבינו הגיע לדרגה כה גבוהה, שהרים את כל ענייניו וכל מעשיו בבית לבן, לדרגת קודש קודשים. וכמו שאומרים בהושענות: "למען מייחם במקלות בשקתות המים", וכן: "למען מפצל מקלות בשקתות המים", שזו הזכות שמזכירים ליעקב אבינו, אף שכל ימיו עסק בתורה ועבודה במדרגה הגבוהה ביותר, ו-14 שנה למד תורה בבית עבר ולא שכב לישון, לא מזכירים אלא את זכותו הזאת, מפני שזו היתה דרגתו הגבוהה ביותר, שהעלה אף את העניינים הללו לקודש קודשים, וכן נאמר שב"פיצל ברהטים" יש את כוונות התפילין, וכל ענין עקודים נקודים וברודים שמרומז בו כל תורת הנסתר גבוה מעל גבוה, וכן גם ענין הצאן של יעקב, שנאמר שהיו בהם נשמות ישראל, ויעקב חילץ אותם מתחת יד לבן מידי הקליפה באמצעות כל הדרכים והערמומיות כי הכל היה קודש קודשים בשיא המדרגות. ודווקא בעת ההיא שהיה אצל לבן נולדו לו 12 שבטי קה, משום שזה היה הזמן הגבוה ביותר בחיי יעקב שהיו קודש קודשים.

הרעיון המרכזי העולה מפירושים אלה הוא העוצמה הטמונה בדבקות בה'. יעקב אבינו, אף בתוך מציאות חיי המעשה הקשים בבית לבן, הצליח להעלות את כל ענייניו למדרגת קודש. מסר זה הוא תזכורת לנו כי גם בשגרה היומיומית, כאשר אנו עוסקים בעבודה או בדרך ארץ, ניתן לשאוף לדבקות בה', ולהפוך את כל מעשינו לכלים של קדושה. זהו הלקח הנצחי שאנו למדים מיעקב אבינו – כיצד להיות דבוקים בה' בכל מצב ובכל עת.