היהודים שנלחמו בנאצים: הסיפור המדהים על גבורת הבריגדה היהודית

בחודש אפריל 1945, שלהי מלחמת העולם השנייה, היו חיילי הוורמאכט הנאצים מבוצרים היטב לאורך ביצוריהם בצפון איטליה, הקו שנקרא בעבר "הקו הגותי". באמצעות יותר מ-15,000 עובדי כפייה, בנו הגרמנים יותר מ-2,000 עמדות מקלעים מבוצרות היטב, בונקרים, עמדות תצפית ועמדות ארטילריה, מתוך מטרה שקו ביצורים זה, שהיה גם תחת ההגנה הטבעית של שרשרת הרי האפנינים, לא יוכל להיפרץ על ידי בעלות הברית.

אחרי הפלישה לנורמנדי, ביוני 1944, שבה הצליחו בעלות הברית לפלוש לצרפת הכבושה, הורה היטלר לשנות את שמו של הקו ל"קו הירוק", כדי שאם בנות הברית יצליחו לפרוץ אותו, הם לא יתהדרו בשם רב המשמעות "הקו הגותי", המסמן את המקום שאליו המדינות הגותיות לא יצליחו להגיע, מקומם של בני הגזע הארי, אלא קו טכני בעלמא...

קורפוס (גַיִס) הפאנצר ה-76, בפיקודו של גנרל גרהרד פון שוורין, היה ערוך ומחופר היטב סביב ביצורי הקו, כאשר ברדיו האיטלקי נשמעה קריאתו של גנרל קלארק האמריקאי לפרטיזנים האיטלקים, להתעורר ולסייע בידם לכבוש את ביצורי הקו הירוק. פון שוורין גיחך. שום כוח בעולם לא יכול לגבור על ביצורי "קו ג'ינגי'ס חאן" שלנו, ועוד פרטיזנים? הוא לא ידע שקבוצת הארמיות ה-15, העתידה להסתער על איטליה, מונה למעלה ממיליון לוחמים של בנות הברית!

ימים ספורים לאחר מכן, ב-9 באפריל 1945 החלה הרעשה כבדה, שכמותה לא ידעה איטליה בהיסטוריה שלה. בימים הקרובים נכתשו חיילי הוורמאכט. סנטימטר אחרי סנטימטר נכבש עמק הפו, נכבשה בולוניה, נהרס "קו ההגנה הוונציאני". כשהגיעו בנות הברית לפאדובה, גילו כי הפרטיזנים כבר לכדו את מנהיג איטליה, משתף הפעולה עם הנאצים בניטו מוסולוני, ותלו אותו על סככה של תחנת דלק.

כאשר הוקפו חיילי הוורמאכט, שהתבצרו על גדות נהר הפו, בחיילי בנות הברית, הם הבינו שהגיע הסוף. גדוד צנחנים גרמני הגיע לעזרתם, אך גם הוא נפל בשבי יחד איתם. אך להפתעה הזו לא ציפו: החיילים ששבו אותם היו דוברי עברית, "יהודונים". החיילים נשאו דגלים שעליהם מגן דוד. השפלה שכזו לחייל נאצי, ללכת בידיים מורמות לפני יהודי המכוון אליו רובה, אפילו בסיוטים הכי שחורים שלהם לא נראתה.

היו אלו חמשת אלפים חיילי הבריגדה היהודית, שהשתתפו בקרב הגדול והאחרון על איטליה. הבריגדה היהודית הוקמה על ידי הצבא הבריטי, והורכבה משלושה גדודים של יהודי ארץ ישראל. מפקד הבריגדה היה בריגדר לוי בנימין. הוא זה שהתנה את תנאי ההקמה עם הצבא הבריטי: לבריגדה יהיה רב צבאי, שידאג לחיילים לאוכל כשר, ביום הכיפורים ישהו במקום שמאפשר תפילות, ושבת תהיה יום מנוחה. הרב הצבאי היה הרב משה דב קספר. מפקד הגדוד הראשון היה שלמה רבינוביץ' (לימים האלוף הראשון בצה"ל, ובהמשך מפקד חיל הים).

הבריגדה היהודית הוקמה בספטמבר 1944, בעקבות הכרזתו של צ'רצי'ל: "ישנו מספר רב של יהודים המשרתים בתוך צבאנו ובצבא האמריקאי, בכל השירותים השונים. אבל נראה לי כדבר נכון באמת, שיחידה מיוחדת של אותו עם, שסבל עינויים שאין לתארם מידי הנאצים, תהיה מיוצגת כחטיבה נפרדת". כך זכו יהודי ארץ ישראל להילחם בנאצים בשדה הקרב, ולסייע בהכנעתם.

הרב הצבאי של הבריגדה סיפר: "היה מפתיע לראות באיזה מהירות הסתדרו האנשים והפכו את העיירה למוצב קדמי של ארץ ישראל. הנוכחות היהודית בעיר נודעה מרחוק על ידי השלטים בעברית ובאנגלית אשר הוצבו על ידי יחידת המשטרה הצבאית של הבריגדה, וכן בשל מגן דוד מוזהב על רקע כחול-לבן, שהיה לסמל היחידה והושם בשלטיה. נוסף על כך, הדגל היהודי התנוסס בכל רחבי המחנה, ואף למכוניות הבריגדה ניתנו כינויים עבריים, כגון תל אביב, שרה ומטולה".

חלקם של הלוחמים היהודים בקרבות היה קצר, שכן הנאצים נכנעו מספר שבועות לאחר מכן, אך הם נשארו באירופה וסייעו רבות לשארית הפליטה, וכן לארגון ההעפלה.