היהודי האחרון באריתריאה בריאיון להידברות: "לפעמים אני מרגיש בודד, אבל הקב"ה איתי"

סמי כהן, בן 77, הוא היהודי האחרון שמתגורר באריתריאה. ביתו נמצא בעיר הבירה אסמרה. כשהוא מוקף במיליוני נוצרים ומוסלמים, כהן הוא המגדלור היהודי היחיד ששופך אור על האזור כולו.

אז מה הוא עושה שם, במדינה הזרה והנידחת? כיצד הגיע לשם, ולמה הוא אינו עולה ארצה, אל עמו ואל ארצו?

"כולם עזבו אחד אחרי השני"

סיפורה של הקהילה היהודית באסמרה מתחיל בשנת 1905, כאשר אל האזור החלו להגיע משפחות רבות ממחוז עדן שבתימן למטרת מסחר. הם השתקעו במקום, ותוך זמן קצר החלו לנהל חיי קהילה תוססים: הם הקימו בית כנסת, מרכזי חינוך לילדים, ואף בית עלמין יהודי. מפקד אזרחי שנערך אז במדינה מצא כי לא פחות מ-120 יהודים מתגוררים בה.

התפרקותה של הקהילה החלה בשנות ה-70. אריתריאה הושפעה ממהפכת הסוציאליזם, והכוחות הצבאיים החלו להנהיג משטר אכזרי שפגע קשות גם בקהילה היהודית. "זה הגיע למצב שהחיים באסמרה הפכו להיות בלתי נסבלים", חוזר סמי כהן אל הימים ההם. "רוב הזמן היינו תחת עוצר, חשמל לא זרם, וגם אספקת האוכל הייתה מינימלית מאוד. באותם ימים נגזל מאיתנו רכוש רב והולאם, כך שמשפחות רבות הפכו לחסרות כל ברגע אחד".

אלו היו ימים הרי גורל לקהילה היהודית באסמרה, ואכן רוב חבריה החליטו לעזוב ולהגר לארה"ב. לימים חלקם עלו ארצה, במסגרת מבצע 'כנפי נשרים'. "משפחתנו הייתה מהמשפחות הבודדות שנשארו כאן. במהלך השנים שלאחר מכן עזבו כולם אחד אחרי השני, וגם המשפחה שלי עזבה את הכול מאחוריה והשתקעה ברומא ובישראל. מאז, אני היחיד שנותרתי באסמרה".

כאן נולדתי. ביתו של סמי כהן באסמרה

"אין לי הרבה מה לעשות כאן"

בעיר אסמרה רחובות עתיקים ומוזנחים ברובם. בית הכנסת ממוקם ברחוב המרכזי של העיר. כהן מספר כי בית הכנסת היה מבנה הדת הראשון שהוקם באזור, ורק לאחריו הוקמו מבני דת נוספים של האוכלוסיות השונות. מחזה מרהיב במיוחד נצפה בבית הכנסת בשעות הזריחה, כאשר קרני השמש מקרינות את האות ה' על קיר החזית. "זהו סימן מובהק שהשכינה שורה במקום", אומר כהן בהתרגשות.

האות ה' משתקפת על קיר בית הכנסת באסמרה

בשנת 2005, במלאת מאה שנים להקמת בית הכנסת, נערך במקום אירוע חגיגי ומיוחד. רחובות העיר קושטו, שרשראות של מנורות נתלו, ותזמורת מרגשת קידמה את פני הבאים. "כל מי שעזב את הקהילה הגיע להשתתף בחגיגה הזו", הוא משחזר. "זה היה אירוע מרגש ובלתי נשכח".

החגיגה הגדולה הפכה למעשה ל"שירת הברבור" של הקהילה היהודית באסמרה. באותו יום התקיים בו מניין התפילה האחרון בהיסטוריה של בית הכנסת. מאז כהן מתפלל בו יחידי, מתפעל ומתחזק אותו, ושומר עליו באופן הדוק ויומיומי.

תאר לנו את סדר היום שלך.

"אני קם מוקדם  בבוקר, הולך לבית הכנסת, פותח אותו ומתפלל בו. במהלך היום, לפעמים אני מנקה את בית הכנסת, ולפעמים מבקר בבית העלמין ופוקד את הקברות העתיקים. אין כל כך הרבה מה לעשות במקום בו אני מתגורר".

כהן מספר, כי בשנים האחרונות ממשלת אריתריאה צמצמה משמעותית את שוק העבודה. "הממשלה לא נותנת לאזרחים את ההזדמנות לעבוד. היא מחזיקה את כל המשאבים בידיים שלה, מבלי לתת לתושבים את האופציה להתקדם ולהתפתח. זו חלק מהמדיניות של הנשיא. כך הוא מצליח לאחוז בהנהגת המדינה ולהבטיח לעצמו את השליטה עליה בצורה מוחלטת וללא עוררין".

ממעמקים קראתיך. בימת התפילה בבית הכנסת

"רופא ישראלי ריפא את הנשיא"

נשיא אריתריאה, איסאייס אפוורקי, הוא מהמהפכנים הצבאיים של יבשת אפריקה. ב-1966, כאשר החל המאבק על עצמאותה של אריתריאה, הצטרף אפוורקי לארגון "החזית העממית לשחרור אריתריאה" והפך למנהיגו. לימים, הוא כרת ברית עם ארגונים אחרים, כדוגמת ה-RLF, ונלחם למען עצמאות מדינתו מול כוחות הצבא האתיופי. ב-1993 יזמו באו"ם משאל עם, כשלאחריו הוכרזה עצמאותה של אריתריאה. אפוורקי הפך לנשיאה הראשון של המדינה.

ב-1996 נדבק הנשיא במחלת המלריה, והוטס לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי. מי שטיפל בו היה ד"ר אלי שוורץ, ממובילי תחום הרפואה הזיהומית בישראל. "הוא היה על סף מוות, ורופא יהודי וישראלי ריפא אותו", מתאר כהן בגאווה.

כהן היה בין הבודדים שהתלוו אז אל הפמליה הנשיאותית בדרכה ארצה. למרות שעברו לא מעט שנים, הוא עדיין זוכר את הימים בהם אפוורקי היה מאושפז בישראל: "מידי ערב הייתי יורד איתו לטיול בגינה של בית החולים שיבא, והוא לא היה מפסיק להודות לישראלים שהצליחו לרפא אותו. באותם ימים הוא הבטיח לי שהמדינה בראשותו תעשה הכול כדי להחזיר ליהודים שהתגוררו בה את הרכוש שנגזל מהם, אבל היום הוא מתעלם מכך".

כיום יש לך קשר איתו?

"לא. בתקופה בה פעלה השגרירות הישראלית באריתריאה, היינו מתכנסים אחת לשנה וחוגגים יחד איתו את יום העצמאות של מדינת ישראל. מאז שהשגרירות נסגרה, הקשר איתו פסק וכמעט ואין אפשרות להיפגש עימו".

"הקב"ה הניח אותי כאן"

השגרירות הישראלית באריתריאה פעלה עד 2010. ימי השגרירות זכורים לכהן כתקופה מרעננת, בה היו מי שאירחו לו לחברה. כיום הוא נותר לבדו, היהודי האחרון שמתגורר במדינה. במהלך השנה הוא טס מספר פעמים לרומא ולישראל לסירוגין, כדי לבקר את משפחתו וילדיו.

איך התחושה לגור לבד בין גויים?

"אין לי תשובה לשאלה הזו", הוא נאנח לאחר שתיקה ארוכה. "יש לי בית לגור בו, יש לי בית כנסת להתפלל בו, ואני מחלק את הזמן שלי בין שניהם. מה אני יכול לעשות? לעזוב? ומי ישמור על בית הכנסת? מי יפקוד את בית הקברות? הקב"ה הוא זה שהניח אותי במקום הזה, והוא זה שמשאיר אותי בו. אני מאמין שזו השליחות שלי בעולם, ואני כאן כדי להישאר.

"לפעמים, כשאני מרגיש בודד, אני הולך לבית כנסת ומתפלל", דומע כהן. "אני יודע שאני לא לבד, כי הקב"ה איתי. אני מוכרח להישאר כאן בשביל בית הכנסת ובית העלמין, ואני מתפלל שהקב"ה ישמע לתפילתי ויחזיר את הקהילה היהודית שלנו לימי הזוהר שלה".

מה המסר שלך לסיום?

"אני קורא מכאן לעם ישראל: בואו לבקר בביתי ולהתפלל יחד איתי. כל בוקר אני מתפלל לקב"ה שישלח לי מניין יהודים, ויחד נוציא את ספרי התורה מההיכל. בבית הכנסת שלנו נמצאים שני ספרי תורה יפים ומהודרים, ואני מקווה שבקרוב אוכל להוציא אותם בשירה ובריקודים ולקרוא בהם יחד עם כל עם ישראל".

ספרי התורה העתיקים בבית הכנסת