חוק לישראל - פרשת ויקהל, יום שלישי

תורה

(יא) אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ אֶת קְרָסָיו וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנָיו: יָת מַשְׁכְּנָא יָת פְּרָסֵהּ וְיָת חוֹפָאֵהּ יָת פּוּרְפוֹהִי וְיָת דַפּוֹהִי יָת עַבְרוֹהִי יָת עַמוּדוֹהִי וְיָת סַמְכוֹהִי:
(יב) אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ: יָת אֲרוֹנָא וְיָת אֲרִיחוֹהִי יָת כַּפֻּרְתָּא וְיָת פָּרֻכְתָּא דִפְרָסָא:
(יג) אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים: יָת פָּתוֹרָא וְיָת אֲרִיחוֹהִי וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְיָת לְחֵם אַפַּיָא:
(יד) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר: וְיָת מְנַרְתָּא דְאַנְהוֹרֵי וְיָת מָנָהָא וְיָת בּוֹצִינָהָא וְיָת מִשְׁחָא דְאַנְהָרוּתָא:
(טו) וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן: וְיָת מַדְבְּחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא וְיָת אֲרִיחוֹהִי וְיָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְיָת קְטֹרֶת בּוּסְמַיָא וְיָת פְּרָסָא דְתַרְעָא לִתְרַע מַשְׁכְּנָא:

נביאים מלכים א פרק ז

(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ (וקוה) וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב: וַעֲבַד יָת יַמָּא מָתָךְ עֲשַּׂר אַמִּין מִסִּפְתֵיהּ עַד סִפְתֵיהּ סְגַלְגַּל סְחוֹר סְחוֹר וְחָמֵשׁ אַמִּין רוּמֵיהּ וְחוּט מְשָׁח תְּלָתִין אַמִּין מַקַּף לֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר:
(כד) וּפְקָעִים מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ: וְצוּרָת בֵּיעִין מִלְּרָע לְסִפְתֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר מַקְּפִין לֵיהּ עֲסַר אַמִּין מַקְּפִין יָת יַמָּא סְחוֹר סְחוֹר תְּרֵין סִידְרֵין דְּצוּרָת בֵּיעִין מָתְכִין בְּאַתְכוּתָהּ:
(כה) עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה: קָאִים עַל תְּרֵי עֲשַּׂר תּוֹרִין תְּלָתָא אַפֵּיהוֹן לְצָפוֹנָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לְמַעֲרָבָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לְדָרוֹמָא וּתְלָתָא אַפֵּיהוֹן לִמְדִינָחָא וְיַמָּא מְתַקַּן עֲלוֹיהוֹן מִלְּעֵילָא וְכָל אֳחוֹרֵיהוֹן לְגָיו:
(כו) וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל: וְסוּמְכֵיהּ פּוּשְׁכָא וְסִפְתֵיהּ כְּעוֹבָד שְּׂפַת כֵּס סְגַלְגַּל לָקִיט בְּשׁוֹשַׁנְתָּא תְּרֵין אַלְפִין בֵּיתִין בִּרְטִיבָא מַחֲסִיל:
(כז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ: וְעָבַד יָת בְּסִיסַיָּא עֲסָרָא דִּנְחָשָׁא אַרְבַּע אַמִּין אוּרְכָא דִּבְסִיסָא חָדָא וְאַרְבַּע אַמִּין פּוּתְיֵהּ וּתְלָת אַמִּין רוּמָהּ:

כתובים משלי פרק כ

(ג) כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע: יְקָרָא הוּא לְגַבְרָא דְיָתֵב דְּלָא דִינָא וְכָל דְּשָׁטֵי מִצְטְדֵי:
(ד) מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ (ישאל) וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן: מִתְחַסֵּד עַטְלָא לָא שָׁתֵיק וְשָׁאֵל בְּחַצְדָּא וְלֵית:
(ה) מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה: מַיָא עֲמִיקֵי עֵצְתָא בְלִבָּא דְגַבְרָא וְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן נִדְלִינָהּ:
(ו) רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא: סוּגְעָא דִבְנֵי נָשָׁא מִתְקַרְיָן גַּבְרֵי מְרַחֲמָנֵי וְגַבְרָא מְהֵימְנָא מַנוּ מַשְׁכָּח:
(ז) מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו: דִּמְהַלֵךְ בִּתְמִימוּתֵיהּ צַדִיקָא הוּא וְטוּבֵיהוֹן לִבְנוֹהִי בַתְרוֹהִי:

משנה כתובות פרק ו

א. מְצִיאַת הָאִשָּׁה, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעְלָהּ. וְירֻשָּׁתָהּ, הוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיְּיִהָ. בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ שֶׁלָּהּ. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁבַּסֵתֶר, לָהּ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלוֹ אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁבַּגָּלוּי, לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלָהּ אֶחָד. שֶׁלּוֹ, יִנָּתֵן מִיָּד. וְשֶׁלָּהּ, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:

ברטנורה  (א) מציאת האשה. וירושתה. אם נפלה לה ירושה: הוא אוכל פירות בחייה. והקרן שלה: ופגמה. חבלה שיש בה פחת דמים ששמין אותה כמה היתה יפה לימכר בשוק וכמה היא שוה עכשיו: ובזמן שבגלוי. שהבושת שלו. ועוד, שנמאסת עליו והוא סובלה: ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. בחייה, והקרן שלה לכשימות או יגרשנה. ואם תמות היא, יורשה. והלכה כר' יהודה:

ב. הַפוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת חֲתָנוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, וּלְךָ אִי אֶפְשִׁי לִתֵּן:

ברטנורה  (ב) ומת חתנו. ונפלה לפני יבם: יכול הוא שיאמר. או חלוץ או יבם. ואילו לאחיו, או יתן מה שפסק או תשב עד שתלבין ראשה. ואע''ג דאחיו עם הארץ והוא ת''ח יכול הוא לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן:

ג. פָסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ אֶלֶף דִּינָר, הוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ. שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה, אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. שׁוּם בְּמָנֶה הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת, הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת. מַה שֶּׁחָתָן פּוֹסֵק, הוּא פוֹסֵק פָּחוּת חֹמֶשׁ:

ברטנורה  (ג) והוא פוסק כנגדן ט''ו מנה. אלף דינר הן עשרה מנה, וכשבא החתן לקבל עליו ולכתוב בכתובה, כותב שליש יותר, שהן ט''ו מנה, אם הכניסה לו הכלה דינרין בעין, מפני שהוא משתכר בהן: וכנגד השום. ואם הכניסה לו בגדים ותכשיטים שצריכין שומא, הוא פוסק פחות חומש, שאם הכניסה שום של אלף זוז אינו מקבל עליו אלא ח' מאות, שדרך הבאים לשום הבגדים ונכסים של הכלה לשומם יותר משוויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה: שום במנה ושוה במנה. כלומר אם לא שמו נכסי הכלה ותכשיטיה אלא כמו שהם שוים בשוק: אין לו אלא מנה. לא יכתבו בשטר הכתובה אלא מנה כמו ששמו: שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. שום שהוא מקבלה במנה, שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה, צריך שישומו אותו בבית החתונה שלשים ואחד סלע, ודינר שהוא מנה וחומשו: ובארבע מאות. שום, כשיקבל עליו החתן לכתוב ד' מאות. היא נותנת חמש מאות לפי שומת הנועדים: וכשחתן פוסק וכו'. ואם שמו הם תחלה והכניסה לו, בין שום קטן בין שום גדול, הוא כותב בשטר פחות חומש:

ד. פָסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים, סֶלַע כֶּסֶף נַעֲשָׂה שִׁשָּׁה דִינָרִים. הֶחָתָן מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה דִינָרִין לַקֵּפָּה, לְכָל מָנֶה וּמָנֶה. רַבָּן שְׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

ברטנורה  (ד) פסקה להכניס לו כספים. דינרים בעין שמוכנין להשתכר בהן מיד: סלע. שהוא ארבעה דינרין נעשה ליכתב בשטר הכתובה בששה דינרין, בתוספת שליש. ואשמעינן תנא דבדינרין בעין, בין שהן מרובים כגון אלף דינר דקתני ברישא, בין שהם מועטים כגון סלע דקתני בסיפא, לעולם נכתבים בשטר הכתובה בשליש יותר, מפני שעומדין להשתכר בהן מיד. ובדברים שצריכין שומא כגון בגדים ותכשיטים, בין שהם מרובים כגון וכנגד השום דקתני דקאי אאלף זוז דאמר ברישא, בין שהם מועטים כגון הא דקתני שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר, לעולם פוחתין חומש בשטר הכתובה ממה ששמו אותם בבית החתונה, לא שנא אם שמו אותם תחלה ואח''כ באין לכתוב הכתובה שאז צריך לפחות בשטר הכתובה החומש מן השומא ששמו בבית הכלה כדקתני וכשהחתן פוסק וכו', ולא שנא אם הוא כתב תחלה הכתובה שאז צריך שתהיה השומא בתוספת חומש ממה שכתוב בכתובה כדקתני ובד' מאות שום היא נותנת חמש מאות: לקופה. שיתן לה עשרה זוז על כל מנה ומנה שהיא מביאה לו, כדי לקנות לה מהם בשמים ותמרוקי הנשים. ולא אתפרש במתניתין אם לכל שבוע או לכל חודש או לכל שנה:

ה. הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ סְתָם, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. פָּסַק לְהַכְנִיסָהּ עֲרֻמָּה, לֹא יֹאמַר הַבַּעַל כְּשֶׁאַכְנִיסָהּ לְבֵיתִי אֲכַסֶנָּה בִכְסוּתִי, אֶלָּא מְכַסָהּ וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. וְכֵן הַמַּשִּׂיא אֶת הַיְתוֹמָה, לֹא יִפְחוֹת לָהּ מֵחֲמִשִּׁים זוּז. אִם יֵשׁ בַּכִּיס, מְפַרְנְסִין אוֹתָהּ לְפִי כְבוֹדָהּ:

ברטנורה  (ה) וכן המשיא את היתומה. גבאי צדקה: אם יש בכיס. של צדקה:

ו. יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה, יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ:

ברטנורה  (ו) מה שראוי ליתן לה. עישור נכסים: אם השיא. האב בחייו: את הבת הראשונה ינתן וכו'. בין שהוא פחות מעישור בין שהוא יותר. והלכה כרבי יהודה דאזלינן בתר אומדן דעתיה דאב. ואם א''א לעמוד על אומדן דעתו של אב יהבינן לה עישור נכסים דמשתכחי השתא בשעת נשואיה ממקרקעי. אבל ממטלטלי אין לה עישור. ואיכא למ''ד דבזמן הזה ממטלטלי נמי אית לה עישור. ואם נישאת ולא תבעה מן היורשים, תובעת לאחר שנישאת, ולא אמרינן אחולי אחלה גבייהו. ודוקא כשהיתה ניזונית מנכסי אביה, אבל אם פסקו היורשים מלתת לה מזונות [אחולי אחלה אלא אם כן מחתה]. ואם היתה בוגרת שאין לה מזונות ועמדה ונישאת ולא תבעה מה שראוי לה לנדוניתה מנכסי אביה אחולי אחלה גבי יורשים ואינה יכולה לתבוע עוד, ואפילו היתה ניזונת מנכסיהם:

ז. הַמַּשְׁלִישׁ מָעוֹת לְבִתּוֹ, וְהִיא אוֹמֶרֶת נֶאֱמָן בַּעְלִי עָלַי, יַעֲשֶׂה הַשָּׁלִישׁ מַה שֶׁהֻשְׁלַשׁ בְּיָדוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וְכִי אֵינָהּ אֶלָּא שָׂדֶה וְהִיא רוֹצָה לְמָכְרָהּ, הֲרֵי הִיא מְכוּרָה מֵעַכְשָׁיו. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּגְדוֹלָה. אֲבָל בִּקְטַנָּה, אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם:

ברטנורה  (ז) המשליש מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות לה שדה או נדוניא לכשתנשא: נאמן בעלי עלי. ותנם לו: יעשה שליש כו'. יקנה השדה. ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת: וכי אינה אלא שדה. כלומר אפילו כבר נקנה השדה והיא רוצה למכרה יכולה למכור, הלכך שומעין לה. ופלוגתא דרבי יוסי ורבי מאיר דוקא בגדולה מן האירוסין, דאילו לאחר שנישאת דברי הכל שומעין לה. ובקטנה נמי מודה רבי יוסי דאין במעשה קטנה כלום ואין שומעין לה. והלכה כר''מ:

גמרא כתובות דף ס''ז ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָאוּ לְהִתְפַּרְנֵס מְפַרְנְסִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מְפַרְנְסִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים וְאֵין אִשָּׁה דַרְכָּהּ לַחֲזוֹר. יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהִנָּשֵׂא מַשִּׂיאִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מַשִּׂיאִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁבּוֹשְׁתָּה שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה מִשֶּׁל אִישׁ. תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם שֶׁבָּא לִשָּׂא שׂוֹכְרִין לוֹ בַיִת וּמַצִיעִין לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְאַחַר כַּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט''ו) דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. דֵּי מַחְסוֹרוֹ זֶה הַבַּיִת. אֲשֶׁר יֶחְסַר זֶה מִטָּה וְשֻׁלְחָן. לוֹ זוֹ אִשָּׁה וְכֵן הוּא אוֹמֵר אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן דֵּי מַחְסוֹרוֹ אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְפַרְנְסוֹ וְאֵי אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְעַשְּׁרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ אֲפִלּוּ סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶן טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו וְרָץ לְפָנָיו שְׁלשָה מִילִין. הַהוּא דְאָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֵיהּ בַּמָה אַתָּה סוֹעֵד אָמַר לֵיהּ בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן. רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַעֲדָשִׁים גִּלְגֵל עִמּוֹ בַעֲדָשִׁים וָמֵת אָמַר אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה. אַדְרַבָּה אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לָזֶה מִיבָּעִי לֵיהּ אֶלָּא אִיהוּ הוּא דְלָא אִיבְּעֵי לֵיה לְפַנּוּקֵי נַפְשֵׁיהּ כּוּלֵי הָאי. הַהוּא דְאָתָא לְקַמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר לֵיהּ בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד אָמַר לֵיהּ בְּתַרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אָמַר לֵיהּ וְלֹא חַיְישִׁית לְדוֹחֲקָא דְצִבּוּרָא אָמַר לֵיהּ אָטוּ מִדִּידְהוּ קָאֲכִילְנָא מִדְּרַחֲמָנָא קָאֲכִילִנָא דְתָנֵינָא (תהלים קמ''ה) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ בְּעִתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְעִתּוֹ מְלַמֵּד שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְעִתּוֹ אַדְהָכִי אֲתָאי אַחֲתֵיהּ דְּרָבָא דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ תְּלֵיסָר שְׁנֵי וְאַתְיָא לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אָמַר מָאי דְּקַמָּא אָמַר לוֹ נֶעֱנֵיתִי לָךְ קוּם אֱכוֹל:

רש''י  שבאו להתפרנס. ממזונות של צדקה: שבאו לינשא. משל צדקה דאמרינן לקמן אשר יחסר לו זו אשה: ההוא דאתא. עני המבקש פרנסה: במה אתה סועד. מה אתה רגיל לאכול בסעודתך: בעתו. הכל לפי מה שהוא צריך כל יחיד ויחיד לפי למודו: אמר רבא מאי דקמא. מאי דבר זה שאירע לפני עתה שלא הייתי רגיל בכך שבאת זו לכאן ותרנגולת ויין ישן בידה: נעניתי לך. דברתי יותר מדאי:

זוהר ויקהל דף רי''ח ע''א

רִבִּי יוֹסֵי פָתַח וְאָמַר (רות ג) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. מָהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ וְאוּקְמוּהָ וְדָא הוּא רָזָא דְּמָאן דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ דָּא אוֹתִיב לְלִבֵּיהּ וּמָאן אִיהוּ דִכְתִיב (תהלים כ''ז) לְךָ אָמַר לִבִּי. וּכְתִיב (שם עג) צוּר לְבָבִי וְגוֹמֵר וּבְגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא חֲבִיבָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל מָאן דְּבָרִיךְ עַל שַׂבְעָא אוֹטִיב וְחַדֵּי לְאָתָר אַחֲרָא וְסִימָנֵיךְ סְעוּדָתֵי דְשַׁבְּתָא דְאָתָר אַחֲרָא אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא שַׂבְעָא וְחִידוּ. וְהָכָא אִתְהֲנֵי מֵהַהוּא בְרָכָא דְשַׂבְעָא (נ''א דְּהַהוּא בֹּעַז וַיִּיטַב לִבּוֹ) מָאי טַעְמָא בְגִין דִּמְזוֹנָא אִיהוּ קָשֶׁה קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכֵיוַן דְּבַר נָשׁ אָכִיל וְשָׁתֵי וְקָא מְבָרֵךְ הַהִיא בִרְכָתָא סַלְקָא וְאִתְהֲנֵי מֵאִינוּן מִלִּין דְּשַׂבְעָא דְּסַלְקִין וְאִשְׁתְּכַח דְּאִתְהֲנֵי מִמְּזוֹנָא מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָא וְדָא אִיהוּ רָזָא דְבֵין חַבְרַיָּיא. רָזָא בְחוֹל לָא מִתְהֲנֵי הַהוּא אָתָר אֶלָּא מֵאִינוּן מִלִּין דְּסַלְקִין מִגּוֹ שַׂבְעָא וְכֻלְּהוּ מִלִּין מִתְעַטְּרָן וְרַוָּון וְשַׂבְעִין בְּחִידוּ וְהַהוּא אָתָר אִתְהֲנֵי מִנַּיְיהוּ בְשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא אַחֲרָא בִמְזוֹנָא מַמָּשׁ וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִמְזוֹנָא דְמִצְוָה דְשַׁבָּת וּבְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כְּלִילָא מֵעֵילָא וְתתָּא וְרָזָא דָא (ד''ה א' כ''ט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ וַדָּאי בְהָנָאוּתֵיהּ דָא וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִמְזוֹנָא דְמִצְוָה דְשַׁבָּת. כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָאן דִּמְבָרֵךְ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא בָעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה וְלָא אִשְׁתְּכַח עָצִיב אֶלָּא דְיְּבָרֵךְ בְחֶדְוָה בְרָזָא דָא וְלִשְׁוֵי רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָתִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה בְעֵינָא טָבָא וּכְמָה דְאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא. וּבְגִין כַּךְ לָא יִשְׁתְּכַח עָצִיב כְּלָל אֶלָּא בְּחֶדְוָה וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְיִשְׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָא בְרָזָא דְאִצְטְרִיךְ רָזָא הָכָא אַרְבַּע רְתִיכִין שְׁלִיטִין בְּאַרְבַּע סִטְרִין. וּמְשִּׁירְיָין אִתְזָנוּ מֵהַהִיא בִרְכָתָא דְשַׂבְעָא וּבְאִינוּן מִלִּין דְּבָרוּךְ אַתָּה אִתְהֲנֵי וְאִתְרַבֵּי וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ, וּמָאן דִּמְבָרֵךְ אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא בְחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא וְעַל דָּא כְתִיב (משלי כ''ב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. וְהָכָא שַׁפִיל לְסֵיפָא דְּקָרָא דִּכְתִיב כִּי נָתַן מִלָחְמוֹ לָדָּל. דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי הָאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא טוֹב עַיִן כְּמָה דְאוֹקִימְנָא הוּא יְבָרֵךְ וַדָאי בְעֵינָא טָבָא בְחֶדְוָה. וְלָאו אִיהוּ לְמַגָּנָא לְבָרְכָא בְחֶדְוָה דְּהָא מֵהַהִיא בִרְכָתָא וּמֵהַהוּא חִידוּ נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל אָתָר דְאִצְטְרִיךְ לְאַתְזְנָא מִכָּל סִטְרִין. אָתַר דְּלֵית לֵיה מִגַּרְמֵיה כְּלוּם. אָתַר דְּאַתְהַנֵי מִכָּל סִטְרִין וְאִתְכָּלִיל מִכָּל סִטְרִין. מִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְחַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין עִילָאִין וְאָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי בֹּעַז טָב עֵינָא הֲוָה וְתוּקְפָא דְמִצְחָא לָא הֲוָה בֵיהּ לְעַלְמָא. מַה כְּתִיב (רות ג') וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה רָזָא דִּכְתִיב (שיר השירים ז') בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא כָל מָאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא כִּדְקָא יָאוּת בְּחֶדְוָה בִרְעוּתָא דְלִבָּא כַּד סָלִיק מֵהָאי עַלְמָא אָתָר אִתַּתְקְנָא לֵיהּ גּוֹ רָזִין עִלָּאִין בְּהֵיכָלִין קַדִּישִׁין זַכָּאָה אִיהוּ בַר נָשׁ דְּנָטִיר פִקּוּדֵי דְמָארֵיהּ וְיָדַע רָזָא דִילְהוֹן דְּלֵית לָךְ פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא בְאוֹרַיְיתָא דְלָא תַלְיָין בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין וּנְהוֹרִין וְזִיוִין עִלָּאִין וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְצַדִּיקַיָּיא אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא זַכָּאִין אִינוּן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:

תרגום הזוהר
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְכוּ': ר''י פָּתַח וְאָמַר, וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטֶב לִבּוֹ. מַהוּ וַיִּיטֶב לִבּוֹ. הַיְנוּ שֶׁבֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ. וְהֶעֱמִידוּהוּ, וְזֶה הוּא סוֹד שֶׁמִּי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ הוּא מֵטִיב לְלִבּוֹ. וּמִי הוּא. הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְךְ אָמַר לִבִּי. וְכָתוּב, צוּר לְבָבִי. וּמִשּׁוּם שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַשּׂבַע, מֵטִיב וּמְשַׂמֵחַ לְמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ לְהַמַּלְכוּת, וְסִימָנָךְ, סְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, נֶהֱנֶה מִבִּרְכַּת הַשּׂבַע הַהִיא וְהַשִּׂמְחָה. וְכָאן, נֶהֱנְתָה הַמַּלְכוּת, מִבִּרְכַּת הַשּׂבַע הַהוּא שֶׁל הַצַדִּיק בֹּעַז. וְזֶהוּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם, שֶׁהַמַּלְכוּת נֶהֱנֵית מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הוּא מִשּׁוּם שֶׁמָּזוֹן שֶׁל אָדָם קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מָקוֹם הַהוּא, וְכֵיוָן שֶׁהָאָדָם אָכַל וְשָׁתָה וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּרָכָה הַהִיא עוֹלָה, וְנֶהֱנֵית הַמַּלְכוּת מֵאֵלּוּ דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל הַשּׂבַע שֶׁעוֹלִים, וְנִמְצָא שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַמָּזוֹן לְמַטָּה, וּלְמַעְלָה. וְזֶה הוּא סוֹד בֵּין הַחֲבֵרִים. הַסּוֹד, כִּי בַּחוֹל אֵין מָקוֹם הַהוּא נֶהֱנֶה אֶלָּא מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַשּׂבַע, דְּהַיְנוּ מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְכָל הַמִּלִּים מִתְעַטְּרוֹת וְרָווֹת וּשְׂבֵעוֹת בְּשִׂמְחָה, וּמָקוֹם הַהוּא נֶהֱנֶה מֵהֶם. וּבַשַּׁבָּת, הוּא סוֹד אַחֵר. שֶׁבַּמָּזוֹן מַמָּשׁ וּבַשִּׂמְחָה הַהִיא שֶׁל הַמָּזוֹן שֶׁל מִצְוַת שַׁבָּת, נֶהֱנֵית הַמַּלְכוּת, וְנִמְצָא הַמָּזוֹן עַצְמוֹ כָּלוּל לְגַמְרֵי מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְזֶה סוֹד, כִּי מִמְּךְ הַכֹּל וּמִיָּדְךְ נִתָּנוּ לָךְ. וַדַּאי, שֶׁהַמַּלְכוּת נֶהֱנֵית מֵהַנָּאָתוֹ הַזּוֹ שֶׁל הָאָדָם וּבְשִׂמְחָה זוֹ שֶׁבַּמָּזוֹן שֶׁל מִצְוַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ. מִי שֶׁמְּבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ הַשּׂבַע, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וְלָשׂוּם רְצוֹנוֹ בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב, אֶלָּא שֶׁיְּבָרֵךְ שִׂמְחָה בַּסּוֹד הַזֶּה, וְיָשׂוּם רְצוֹנוֹ שֶׁהוּא נוֹתֵן עַתָּה לְאַחֵר, בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה בְּעַיִן טוֹבָה כָּךְ יִתְּנוּ לוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה וְעַל כֵּן לֹא יִהְיֶה עָצֵב כְּלָל, בְּשִׂמְחָה וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה. וְיָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָתֵת בְּרָכָה בַּמָּקוֹם שֶׁצָרִיךְ. כָּאן סוֹד, אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת בְּאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁל הַמַּלְכוּת, וּמַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים, נִזּוֹנִים מִבְּרָכָה הַהִיא שֶׁעַל הַשּׂבַע, וּבְאֵלּוּ הַמִּלּוֹת שֶׁבְּבָרוּךְ אַתָּה, שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, נֶהֱנֶה וְנִתְגַדֵּל וְנִתְעַטֵּר בּוֹ, הַמַּלְכוּת, וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ, הָרָצוֹן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ. וְכָאן תֵּרֶד לְסוֹפוֹ שֶׁל הַמִּקְרָא, שֶׁכָּתוּב, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לְדָל. וְאִם לֹא תֹּאמַר כָּךְ, בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֵין רֹאשׁ הַכָּתוּב סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, שֶׁאֵין לָהֶם קֶשֶׁר זֶה בָּזֶה. אֶלָּא, טוֹב עַיִן, הוּא כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁהוּא יְבָרֵךְ וַדַּאי בְּעַיִן טוֹבָה בְּשִׂמְחָה, וְלֹא לְחִנָּם הוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כִּי מְהַבְּרָכָה הַהִיא וּמְהַשִּׂמְחָה הַהִיא נוֹתֵן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, דְּהַיְנוּ הַמָּקוֹם הַצָרִיךְ לִהְיוֹת נִזּוֹן מִכָּל הַצְדָדִים, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, מָקוֹם הַנֶּהֱנֶה מִכָּל הַצְדָדִים וְנִכְלָל מִכָּל הַצְדָדִים, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וְעַל כֵּן הִיא נִקְרֵאת דָּל, וְעָלֶיהָ אוֹמֵר כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לְדָל. דְּבָרִים אֵלּוּ אֵינָם נִמְסָרִים אֶלָּא לַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְדַרְכֵּי הַתּוֹרָה. בֹּא וּרְאֵה בֹּעַז הָיָה טוֹב עַיִן. עַזּוּת מֶצַח לֹא הָיָה בּוֹ לְעוֹלָם. מַה כָּתוּב, וַיָּבֹא לִשְׁכָּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, שֶׁהוּא סוֹד הַכָּתוּב, בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, מִכָּאן לָמַדְתִּי כָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּרָאוּי, בְּשִׂמְחָה, בְּרָצוֹן הַלֵּב, כְּשֶׁעוֹלֶה מֵעוֹלָם הַזֵּה, מָקוֹם נִתְתַּקֵּן לוֹ תּוֹךְ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים בָּהֵיכָלוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַשּׁוֹמֵר מִצְוֹת אֲדוֹנוֹ, וְיוֹדֵעַ הַסּוֹדוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁאֵין לָנוּ מִצְוָה וּמִצְוָה בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין תְּלוּיוֹת בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְאוֹרוֹת וְזִוִּים עֶלְיוֹנִים, וּבְנֵי אָדָם אֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד אֲדוֹנָם, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים, אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אַשְׁרֵי הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'

א. בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל רַבּוּ הַיּוֹצְאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיוּ מְצֵרִין לְיִשְׂרָאֵל וּמַסִּיתִין אוֹתָן לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה' וְכִיוָן שֶׁרָאָה שֶׁזּוּ גְדוֹלָה מִכָּל צָרְכֵי בְנֵי אָדָם עָמַד הוּא וּבֵית דִּינוֹ וְהִתְקִין בְּרָכָה אַחֶרֶת שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ שְׁאֶלָה מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם לְאַבֵּד הַיּוֹצְאִים וְקָבַע אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה עֲרוּכָה בְּפִי הַכֹּל נִמְצְאוּ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת: ב. בְּכָל תְּפִלָּה שֶׁבְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת אֵלּוּ עַל הַסֵּדֶר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁמָּצָא דַעְתּוֹ מְכֻוֶּנֶת וּלְשׁוֹנוֹ תְּמַהֵר לִקְרוֹת. אֲבָל אִם הָיָה טָרוּד וְדָחוּק אוֹ שֶׁקָּצְרָה לְשׁוֹנוֹ מֵהִתְפַּלֵּל יִתְפַּלֵּל שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

הַשְׂרָרָה וְהַכָּבוֹד הִיא קָשָׁה מְאֹד כִּי הִיא מְבִיאָה לְאָדָם לִידֵי הַגַּאֲוָה שֶׁהִיא הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן וְעַל יְדֵי כֵן יַטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֲשֶׁר סוֹפוֹ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם וְזַרְעוֹ לֹא יַצְלִיחַ אַחֲרָיו כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּירָבְעָם הֶחָכָם הַגָּדוֹל כְנִזְכַּר לְעֵיל שֶׁעַל יְדֵי בַּקָּשַׁת הַשְׂרָרָה נִטְרַד הוּא וְזַרְעוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְשָׁאוּל בְּחִיר ה' כְּבֶן שָׁנָה בְּמָלְכוֹ שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא וְהָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים בּוֹרֵחַ מִן הַשְׂרָרָה וְסוֹפוֹ נִלְכַּד בְּרִשְׁתָּהּ וְאָמַר כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְרָדַף אַחֲרֶיהָ וְאָבַד הַמְּלוּכָה וְנֶהֱרַג הוּא וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו וכו' כְּנִזְכַּר לְעֵיל בְּמִדַּת הַקִּנְאָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָרַבָּנוּת מְקַפַּחַת וְקוֹבֶרֶת בְּעָלֶיהָ כִּי מְבִיאָתוֹ לָרוּם לְבָבוֹ עַל קוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ וגו' לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ: