חוק לישראל - פרשת ויקהל, יום חמישי

תורה

(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה: וּמַיְתַן גֻבְרַיָא עַל נְשַׁיָא כֹּל דְאִתְרְעֵי לִבֵּהּ אַיְתִיאוּ שֵׁירִין וְשִׁבְכִין וְעִזְקַן וּמָחוּךְ כָּל מָן דִדְהַב וְכָל גְּבַר דִי אֲרֵים אֲרָמוּת דַהֲבָא קֳדָם יְיָ:
(כג) וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ: וְכָל גְבַר דְאִשְׁתְּכַח עִמֵהּ תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ וּמֵעַזֵי וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגוֹנָא אַיְתִיאוּ:
(כד) כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ: כָּל דַאֲרֵים אֲרָמוּת כְּסַף וּנְחַשׁ אַיְתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ וְכֹל דִי אִשְׁתְּכַח עִמֵהּ אָעֵי שִׁטִין לְכָל עִבִידַת פֻּלְחָנָא אַיְתִיאוּ:
(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: וְכָל אִתְּתָא חַכִּימַת לִבָּא בִּידָהָא מְעַזְלָא וּמַיְתַן כַּד עָזֵל יָת תִּכְלָא וְיָת אַרְגְוָנָא יָת צְבַע זְהוֹרִי וְיָת בּוּצָא:
(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים: וְכָל נְשַׁיָא דְאִתְרְעֵי לִבְּהֶן עִמְהֶן בְּחָכְמָא עַזְלַן יָת מֵעַזְיָא:

נביאים מלכים א פרק ז

(לד) וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ: וְאַרְבַּע כְּתֵפִין לְאַרְבַּע זִוְיָן דְּבָסִיסָא חָדָא מִן בָּסִיסָא כִּתְפָהָא:
(לה) וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה עָגֹל סָבִיב וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה: וּבְרֵישׁ בָּסִיסָא פַּלְגוּת אַמְּתָא רוּמָא סְגַלְגַּל סְחוֹר סְחוֹר וְעַל רֵישׁ בָּסִיסָא אִשְׁדְתָהָא וְגַדְנָפָהָא מִנַּהּ:
(לו) וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל (ומסגרתיה) מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב: וְגָלַף עַל לוּחַיָּא אִשְׁדְתָהָא וְעַל גַּדְנְפָהָא כְּרוּבִין אַרְיְוָן וְצוּרָת דִּיקְלִין כְּבָשׁ חַד וּמַדְּבַּק סְחוֹר סְחוֹר:
(לז) כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת קֶצֶב אֶחָד לְכֻלָּהְנָה: כַּהֲדָא עֲבַד יָת עֲסַר בְּסִיסַיָּא מְתָךְ חָד מָשְׁחָתָא חָדָא עוֹבָדָא חָד לְכֻלְּהוֹן:
(לח) וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד כִּיּוֹר אֶחָד עַל הַמְּכוֹנָה הָאַחַת לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: וַעֲבַד עֲשָּׂרָא כִּיּוֹרִין דִּנְחָשָׁא אַרְבְּעִין בֵּיתִין בִּרְטִיבָא מַחֲסִיל לְכִיּוֹרָא חָד אַרְבַּע אַמִּין כִּיּוֹרָא חָד כִּיּוֹרָא חָד עַל בְּסִיסָא חָדָא לַעֲשַּׂר בְּסִיסַיָּא:

כתובים משלי פרק כ

(יד) רַע רַע יֹאמַר הַקּוֹנֶה וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל: חַבְרָא לְחַבְרֵיהּ נֵאמַר דִּקְנֵית וְהֵידִין נִשְׁתַּבַּח וְנֵימָר:
(טו) יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת: דְּאִית דַּהֲבָא וְסוּגְעָא דְכֵיפֵי טָבָתָא וּמָנֵי דִיקָרָא שִּׂפְוָתָא דִידִיעֲתָא:
(טז) לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד (נכרים) נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ: נְסִיב לְבוּשֵׁיהּ מְטוּל דַּעֲרִיב לְחִלְיוֹנַי וְלָא אַפֵּי נוּכְרֵיתָא מַשְׁכְּנֵיהּ:
(יז) עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ: עֲרִיב לְגַבְרָא בְלַחְמָא רַגָלָא וּבָתַר הֵידֵין נִתְמְלֵא פוּמֵיהּ חֲצָצָא:
(יח) מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה: מַחְשַׁבְתָּא בְּעֵצְתָא תִּתַּקַן וּבְמַדְבְּרָנוּתָא מִתְעֲבֵיד קְרָבָא:

משנה מנחות פרק ח

א. כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר וְהַיָּחִיד, בָּאִים מִן הָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ. וְכֻלָּן אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵיזֶהוּ מֻבְחָר, מִכְמָס וּמְזוֹנִיחָה, אַלְפָא לַסֹלֶת. שְׁנִיָּה לָהֶם, חֲפָרַיִם בַּבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִים:

ברטנורה  (א) כל קרבנות. מן החדש ומן הישן. במנחות קאמר: שאינן באים אלא מן החדש. בעומר כתיב (ויקרא כג) מנחה חדשה, ובשתי הלחם כתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים: ומן הארץ. בעומר כתיב (ויקרא כג) כי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה, ובשתי הלחם כתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם: מכמס וזוניחה. שמות של מקומות הן: אלפא לסולת. סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות. כאל''ף זו שהיא ראשונה לכל האותיות: אלפא. זו אל''ף בלשון יוני: שניה להן. קרובה סלתה להיות משובחת כסולת מכמס וזוניחה: חפריים בבקעה. שתי חפרים הן, אחת בהר, ואחת בבקעה, ואותה שבבקעה היא שסולת שלה משובחת: כל הארצות. של ארץ ישראל היו כשרות. אלא שמכאן היו מביאים:

ב. אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ קדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק, הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ. עָלָה בָהּ אָבָק, פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּה. וְאִם הִתְלִיעָה, פְּסוּלָה:

ברטנורה  (ב) אין מביאין. עומר ושתי הלחם: לא מבית הזבלים. משדה שצריכה לזבל. דשמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו פירותיה כחושים. אי נמי, לפי שהזבל מבאיש ומפסיד טעם הפרי: ולא מבית השלחים. ארץ צמאה למים שפירותיה כחושים: ולא מבית האילן. מתבואה שבין האילנות. שהאילנות הגדלים שם יונקים מקרקע ומכחישים הזרעים: נרה. חורש. לשון נירו לכם ניר (ירמיה ד): ובשניה זורעה. בגמרא מסיק, דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר. וכן בשניה חורשה כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד, והחצי שזרע אשתקד מניחה ניר. וכן בכל שנה זורע ניר של אשתקד: כיצד בודק. הסולת אם מנופה כל צרכה אם לאו: עלה בידו אבק. קמח דק. וגרוע הוא: עד שיניפנה. בנפה לעבור האבק דק שנשאר בה: ואם התליעה. הסולת או החטה: פסולה. והוא שהתליעה ברובה. וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כח) תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם, שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים:

ג. תְּקוֹעָה, אַלְפָא לַשֶּׁמֶן. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שְׁנִיָּה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אָנְפִּיקְנוֹן. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בַמַּיִם, וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִין. וְאִם הֵבִיא פָּסוּל:

ברטנורה  (ג) תקועה. עיר ששמה תקועה כדכתיב (שמואל ב יד) וישלח יואב תקועה: אלפא לשמן. השמן שלה ראשון ומובחר לשמנים. כאל''ף זו שהיא ראשונה לאותיות: אנפיקנון. שמן העשוי מזיתים שלא הביאו שליש בישולן, והוא מר מאד: שנשרו במים. שהמים מקלקלים את השמן:

ד. שְׁלשָׁה זֵיתִים, וּבָהֶן שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה שְׁמָנִים. הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בַּקּוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֲבָנִים. זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשֵּׁנִי מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַגָּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בַּקּוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֲבָנִים. זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, עוֹטְנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקֶה, וּמַעֲלֵהוּ וּמְנַגְּבוֹ בְּרֹאשׁ הַגָּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בַּקּוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֲבָנִים. זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת:

ברטנורה  (ד) שלשה זיתים. שלש פעמים בשנה מלקטים את הזיתים. ובהן שלשה שמנים, בכל פעם יש שלשה מינים שמן: הזית הראשון. פעם ראשונה שמלקט: מגרגרו בראש הזית. מלקט גרגרים שהן בראש הזית, שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה זורחת עליהן ומבשלתן: לתוך הסל. ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל לקבל השמן: ר' יהודה אומר סביבות דופני הסל. נותן את הזיתים, והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק. שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל. אבל לא יתנם בשולי הסל מפני שמתערב בו שמן ושמרים ויוצאים ונמצא שמן עכור. והשמן הזב מאליו בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של הזית הראשון: טען בקורה. זיתים שבסל: ר' יהודה אומר באבנים. ולא בקורה. שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים: חזר וטחן. ברחים, את הזיתים שתחת הקורה: וטוען. אחר כך הקורה: הראשון למנורה. דבעינן שמן זית זך: והשאר כשר למנחות. דלא כתיב בהו זך: הזית השני. פעם שניה כשמלקט את שנמצאים מבושלים עתה: מגרגרו בראש הגג. מלקט הגרגרין הסמוכים לגג. שזיתיהן היו סמוכים לגגותיהן. ואותן מתבשלים בשניה: הראשון. שיצא קודם טעינה, כשר למנורה: הזית השלישי. שמתלקט פעם שלישית, אין מתבשלים לעולם כל צרכן, שהן ענפים שתחת הגג שאין חמה מגעת בהם: עוטנו. לשון מעטן של זיתים. שהיא הגומא שמניחים בה הזיתים כדי שיתעפשו שם. ולשון מקרא הוא, עטיניו מלאו חלב (איוב כא): שילקה. שיתעפש: ומנגבו בראש הגג. דמתוך שהוא צבור ומכונס במקום אחד ארבעה וחמשה ימים, זב מאליו מוהל שאינו יפה, לפיכך צריך לנגבו:

ה. הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן, אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. אַף הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַדִּין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, מָה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, הַמְּנָחוֹת שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז), זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זָךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת:

ברטנורה  (ה) שוין. לאו לכל מילי שוין, דהא בכולהו תנן הראשון למנורה והשאר למנחות, אלא שוין למנחות קאמר. ומשום דקיימא לן בכל מקום מבחר נדריך, שיביא מן המובחר, קא משמע לן השתא שהראשון שבשני והשני שבראשון שוין. אם יש לו מנחה להביא ויש לו משניהם, מאיזה שירצה יביא. אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני, יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר:

ו. וּמִנַּיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן, קְרוּתַיִם וְהַטּוּלַיִם אַלְפָא לַיָּיִן. שְׁנִיָּה לָהֶן, בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה בַבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אֵלִיּוּסְטוֹן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעֻשָּׁן, וְלֹא מְבֻשָּׁל. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים:

ברטנורה  (ו) קרותים והטולים. שם מקומות הם: אליוסטין. יין מתוק מחמת השמש, שתלו הענבים בשמש למתקן. שמש בלשון יון יוסטן: יין ישן. שעברו עליו שנים עשר חודש, עובר אדמימותו, והכתוב אומר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם, אלמא בשעת אדמימותו מובחר הוא: לא מתוק. כשהוא מתוק מחמת עצמו. דאילו מחמת שמש, הא תנא רישא אליוסטין אם הביא כשר. פירוש אחר, תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום. וראשון עיקר: מן הדליות. מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות וקנים גבוהים מן הארץ: אלא מן הרגליות. מגפנים ששוכבות על גבי קרקע בין רגלי בני האדם. שאינן מודלות: העבודים. שנעבדו שתי פעמים בשנה, שחופרים סביבות הגפנים להפך הקרקע שבשרשיהן ועושין בהן גומות להשקותן, וזוהי עבודתן:

ז. לֹא הָיוּ כוֹנְסִים אוֹתוֹ בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף. אֵינוֹ מֵבִיא, לֹא מִפִּיהָ, מִפְּנֵי הַקְּמָחִין. וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ, מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִים. אֶלָּא מֵבִיא מִשְּׁלִישָׁהּ וּמֵאֶמְצָעָהּ. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק, הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְהַקָּנֶה בְיָדוֹ, זָרַק אֶת הַגִּיד וְהִקִּישׁ בַּקָּנֶה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַיִן שֶׁעָלָה בוֹ קְמָחִין, פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), תְּמִימִין יִהְיוּ לָכֶם וּמִנְחָתָם, תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם:

ברטנורה  (ז) בחצבים גדולים. שהכלים הגדולים פוגמים טעם היין: כדי שיהא ריחו נודף. כשהחבית מלאה, יוצא הריח לחוץ ואינו נודף: קמחין. כמין גרגרים דקים לבנים שעולים על פני היין דומין לקמח: ומאמצעה. משים ברזא באמצע החבית: קנה. אמת המדה שהיתה רגילה להיות ביד הגזבר: זרק את הגיד והקיש בקנה. כלומר כשזורק היין הגיד של שמרים, שמתחילים השמרים לצאת, הקיש הגזבר בקנה שבידו ודחהו שלא יכנס בכלי שיש בו היין. ורבותי פירשו, הקיש בקנה שבידו לרמוז אל מושך היין מן החבית שיסתום החבית בברזא, ולא היה אומר לו סתום, לפי שהדבור קשה ליין. והכי מפרש ליה בגמרא: ר' יוסי בר' יהודה אומר יין שעלו בו קמחין פסול. ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה. וכל הני דאמרינן במתניתין שהן פסולים, בין בסולת ובין בשמן ובין ביין, אם עבר והקדישן, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם, כדין המקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה מן התורה, מדכתיב בבעל מום לא תקריבו, ואמרו בסיפרא, אין לא תקריבו אלא לא תקדישו. וכשם שהיו מביאים הסולת והיין והשמן ממקומות מובחרים. ידועים. כדתנן במתניתין, כך היו מביאים הקרבנות ממקומות ידועים, אילים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, גוזלות דהיינו תורים ובני יונה מהר המלך:

גמרא מנחות דף כ''ט ע''ב

אָמַר רָבָא שִׁבְעָה אוֹתִיּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלשָה זִיּוּנִין וְאֵלּוּ הֵן שַׁעַטְנֵ''ז גֵּ''ץ. אָמַר רַב אַשֵּׁי חֲזִינָא לְהוּ לְסַפְרֵי דַוְקְנֵי דְבֵי רַב דְּחַטְרֵי לְהוּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי''ת וְתָלוּ לֵיהּ לְכַּרְעֵיהּ דְּהֵ''י. חַטְרֵי לְהוּ לְגַגֵּי דְּחֵי''ת כְּלוֹמַר חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ''י כִּדְבָעָא מִינֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מֵרִבִּי אַמֵּי מָאי דִכְתִיב (ישעי' כ''ו) בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים אָמַר לוֹ כָּל הַתּוֹלֶה בִּטְחוֹנוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי לוֹ מַחֲסֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ אֲנָא הָכִי קָא קַשְׁיָא לִי מַאי שְׁנָא דִכְתִיב בְּיָהּ וְלֹא כְתִיב יָהּ כִּדְדָרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה בַּר רִבִּי אֶלְעָאי אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶחָד בְּהֵ''י וְאֶחָד בְּיוּ''ד וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוּ''ד וְהָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ''י עִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוּ''ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ''י. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (בראשית ב') אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּהֵ''י בְּרָאָם וּמִפְּנֵי מַה נִבְרָא הָעוֹלָם הַזֶה בְּהֵ''י מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְאַכְסַדְרָא שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לָצֵאת יְצֵא וּמַאי טַעְמָא תַּלְיָא כַּרְעֵיהּ דְּאִי הָדָר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְילֵי לֵיהּ וְלִיעַיְילֵי בְּהַךְ לָא מִסְתַּיְיעָא מִלְתָא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב (משלי ג') אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעָנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ בָּא לִיטַמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ וּמָאי טַעְמָא אִית לֵיהּ תַּאגָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם חוֹזֵר אֲנִי קוֹשֶׁר לוֹ קֶשֶׁר וּמִפְּנֵי מַה נִבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוּ''ד מִפְּנֵי שֶׁצַדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִים וּמִפְּנֵי מַה כָּפוּף רֹאשׁוֹ מִפְּנֵי שֶׁצַדִּיקִים שֶׁבּוֹ כְּפוּפִים רָאשֵׁיהֶם מִפְּנֵי מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה:

רש''י  שלשה זיונין. ג' תגים קטנים בכל אחת בשין רגל השמאלית וכן בעין שבראש רגל הפנימי וכן כולן ואותם ג' תגין א' נוטה לימין וא' נוטה לשמאל וא' למעל': שעטנ''ז ג''ץ. וה''ה לצד''י כפופה ולנו''ן פשוטה: דווקנ'. שמדקדקי' לעשות כתב מיושר: חטרי לגניה דחית. לגגו של חית עושין למעלה חוטר כזה כלומר הקב''ה חי שוכן ברומו של עולם חית היינו חי: ותלו לכרעיה דה''י. רגל הפנימי של ה''י תלוי באויר ואינו דבוק לגגו: הרי לו מחסה. דהיינו הכי משמע על שבטחו בה' עדי עד היו להם ביה ה' מחסה צור מעוז לעולמים: אחת בה''י ואחת ביו''ד. חלק את שמו והטיף מכל אות שלשה טיפין ומאותן טיפין נעשו מים ואש ואויר וכל העולם כולו וכן כתיב בספר יצירה: שדומה לאכסדר'. שפתוח מתחתיו כל הרוצה לצאת ממנו לתרבות רעה יוצא: מעיילי ליה. בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו: ולעיילי בהך. פתח התחתון דנפיק ביה: לא מסתייע' מלתא. דהבא ליטהר בעי סיועא מפני יצר הרע הלכך עבדי' ליה סיועא פתח יתיר': הוא יליץ. כלומר פותח לו להיות לץ: מסייעין אותו. אלמא בעי סיועא: אית ליה תגא. לה''י כתר קטן בסוף גגו דה''י: מעשיהם שאין דומין. וכבודו של זה גדול משל זה מש''ה ראשיהם כפופים דמתבייש מחבירו:

זוהר ויקהל דף רי''ט ע''א

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוַן דִּכְתִיב מִזְבֵּחַ אֲמָאי אִקְרֵי מִקְטַר קְטֹרֶת אֶלָּא בְגִין דְּנַטְלֵי מֵהָאי אֲתָר לְאַקְטְרָא כְמָה דְעָבַד אַהֲרֹן תּוּ מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ לְאַקְטְרָא וּלְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּהַהוּא קְטֹרֶת. וְעַל דָּא מִקְטַר קְטֹרֶת תּוּ מִקְטַר קְטֹרֶת כְּתַרְגּוּמוֹ לְאַקְטְרָא קְטֹרֶת דְּהָא אָסִיר לְאַקְטְּרָא בַּאֲתָר אַחֲרָא קְטֹרֶת בַּר מִמַּחְתָּה. תָּא חֲזֵי הָאי מָאן דְּדִינָא רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ אִצְטְרִיךְ לְהָאי קְטֹרֶת וְלַאֲתָבָא קָמֵי מָארֵיהּ דְּהָא סִיּוּעָא אִיהוּ לְאִסְתַּכְּלָא דִינִין מִנֵּיהּ וּבְהָאי וַדָּאי מִסְתַּלְּקִין מִנֵּיהּ אִי הוּא רָגִיל בְּהָאי לְאַדְכְּרָא תְרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא בְצַפְרָא וּבְרַמְשָׁא דִּכְתִיב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹקֶר וּכְתִיב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְדָא אִיהוּ קִיּוּמָא דְעַלְמָא תָדִיר דִּכְתִיב קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ לְדוֹרוֹתֵיכֶם וַדָּאי הוּא קִיוּמָא דְעַלְמָא לְתַתָּא וְקִיוּמָא דְעַלְמָא לְעֵילָא בְּהַהוּא אֲתָר דְּלָא אִדְכַּר בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת דִּינִין דִּלְעֵילָא שַׁרְיָין בֵּיהּ וּמוֹתָנִין סַגִּיאוּ בֵיהּ וְעַמִּין אַחֲרָנִין שַׁלְטִין עֲלֵיהּ בְּגִין דִּכְתִיב (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ תָּמִיד אִיהוּ קַיְּימָא לִפְנֵי יְיָ יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין אַחֲרָנִין חֲבִיבָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת דְּהוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין וּרְעוּתִין (נ''א וְעוֹבָדִין) דְּעַלְמָא. וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא אִיהִי מַעַלְיָיא מִכֹּלָּא עוֹבְדָא דִקְטֹרֶת הוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּא חֲזֵי מַה בֵּין צְלוֹתָא לְעוֹבָדָא דִקְטֹרֶת צְלוֹתָא אַתְקִינוּ לָהּ בַּאֲתַר דְּקָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל אִינוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדִין יִשְׂרָאֵל לָאו אִינוּן חֲשִׁיבִין כִּקְטֹרֶת וְתוּ מַה בֵּין הָאי לְהָאי אֶלָּא צְלוֹתָא אִיהוּ תִקּוּנָא לְאַתְקְנָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ קְטֹרֶת עָבִיד יַתִּיר מְתַקֵּן וְקָשִׁיר קִשְׁרִין וְעָבִיד נְהִירוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא וְהָאי אִיהוּ דְּאַעְבַּר זוֹהֲמָא וְאִידְכֵי מַשְׁכְּנָא וְכֹלָּא אִתְנְהִיר וְאִתְתְּקַן וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא. וְעַל דָּא בָעֵינָן לְאַקְדְּמָא עוֹבָדָא דִקְטֹרֶת לִצְלוֹתָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא לְאַעְבְּרָא זוֹהֲמָא מֵעַלְמָא דְאִיהוּ תִקּוּנָא דְכֹלָּא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כְגוֹוָנָא דְהַהוּא קָרְבְּנָא חֲבִיבָא דְאִתְרְעֵי בֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב בְּמֹשֶׁה (שם) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וְגוֹמֵר אַף עַל גַּב דְּאוּקְמוּהָ אֲבָל מָאי שְׁנָא בְעוֹבָדָא דָא יַתִּיר מִכָּל מַה דְּאָמַר לֵיהּ אֶלָּא קַח לְךָ לַהֲנָאָתְךָ וּלְתוֹעַלְתְּךָ בְּגִין דְּכַד אִתְּתָא אִתְדַּכְּאַת הֲנָאוּתָה דְבַעְלָהּ אִיהוּ וְרָזָא דָא קַח לְךָ סַמִּים לְאַעְבְּרָא זוֹהֲמָא וּלְאִתְקַדְּשָׁא אִתְּתָא בְבַעְלָהּ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְמֹשֶׁה:

תרגום הזוהר
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, מִזְבַּח מִקְטָר קְטֹרֶת, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב מִזְבֵּחַ, לָמָּה נִקְרָא מִקְטָר קְטֹרֶת. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלּוֹקְחִים אֵשׁ מִמָּקוֹם הַזֶּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן, וְעוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ, צְרִיכִים לְהַקְטִיר וּלְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ בַּקְּטֹרֶת הַהִיא, וְעַל כֵּן נִקְרָא מִקְטָר קְטֹרֶת. עוֹד מִקְטָר קְטֹרֶת, הוּא כְּתַרְגוּמוֹ, לְאַקְטָרָא קְטֹרֶת, כִּי אָסוּר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת בְּמָקוֹם אַחֵר, חוּץ מִבַּמַּחְתָה. בֹּא וּרְאֵה, זֶה, מִי שֶׁדִּין רוֹדֵף אַחֲרָיו הוּא צָרִיךְ לַקְּטֹרֶת הַזּוֹ, וְלָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנָיו. כִּי הַקְּטֹרֶת הִיא עֶזְרָה שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ הַדִּינִים מִמֶּנּוּ. וּבָזֶה וַדַּאי מִסְתַּלְּקִים הַדִּינִים מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ, אִם דַּרְכּוֹ בָּזֶה, לְהַזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים בַּיּוֹם, בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. וְכָתוּב, בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָה. וְזֶה הוּא קִיּוּם הָעוֹלָם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדוֹרוֹתֵיכֶם. וַדַּאי הִיא קִיּוּם הָעוֹלָם לְמַטָּה, וְקִיּוּם הָעוֹלָם לְמַעְלָה. בַּמָּקוֹם הַהוּא שֶׁלֹּא נִזְכָּר, בְּכָל יוֹם מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת, שׁוֹרִים עָלָיו דִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, וּמַגֵּפוֹת רַבּוֹת בּוֹ, וְעַמִּים אֲחֵרִים שׁוֹלְטִים עָלָיו. מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'. תָּמִיד הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי ה', יוֹתֵר מִכָּל עֲבוֹדוֹת אֲחֵרוֹת. חָבִיב הוּא מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל עֲבוֹדוֹת וּרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא חֲשׁוּבָה מִכֹּל, מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת יוֹתֵר יָקָר וְחָשׁוּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, מַה בֵּין תְּפִלָּה לְמַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת. תְּפִלָּה, הִתְקִינוּ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֲשׁוּבִים כִּקְטֹרֶת. וְעוֹד, מַה בֵּין זֶה לָזֶה. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא תִּקּוּן לְתַקֵּן מַה שֶּׁצָרִיךְ, קְטֹרֶת, עוֹשֶׂה יוֹתֵר, שֶׁמְּתַקֵּן וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים, דְּהַיְנוּ יִחוּדִים, וְעוֹשֶׂה אוֹרָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וּמַה הוּא, הַיְנוּ שֶׁמַּעֲבִיר הַזּוּהֲמָה וּמְטַהֵר הַמִּשְׁכָּן וְהַכֹּל מִזְדָהֵר וּמִתְתַּקֵּן וּמִתְקַשֵּׁר יַחַד. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְהַקְדִּים מַעֲשֶׂה הַקְּטֹרֶת לִתְפִלָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהַעֲבִיר הַזּוּהֲמָה מִן הָעוֹלָם, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם. כְּמוֹ קָרְבָּן חָבִיב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ. מַה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶה קַח לְךְ סַמִּים נָטָף וְגוֹ'. אַף עַל פִּי שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, אֲבָל מַה הַשִּׁנּוּי שֶׁבְּכָאן שֶׁנֶּאֱמַר קַח לְךְ, מִכָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ קַח לְךְ. אֶלָּא קַח לְךְ, פֵּרוּשׁוֹ לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. מִשּׁוּם כְּשֶׁאִשָּׁה נִטְהֶרֶת הוּא הַנָּאַת בַּעֲלָהּ. וְזֶה סוֹד קַח לְךְ סַמִּים לְהַעֲבִיר הַזּוּהֲמָא, שֶׁתִּתְקַדֵּשׁ הָאִשָּׁה בְּבַעֲלָהּ אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶה:

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק א'

א. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה מֵאַרְבַּע תְּפִלּוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעֵין אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּשַׁבָּתוֹת חוֹתְמִין בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וּבִרְגָלִים חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמָנִים וְאִם הָיָה שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב חוֹתְמִים בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמָנִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה חוֹתְמִין בָּהּ מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן: ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְפִלַּת עֲרָבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה אֲבָל תְּפִלָּת הַמּוּסָפִין שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְפַּלֵּל תֵּשַׁע בְּרָכוֹת שָׁלש רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל כָּל יוֹם וְשָׁלשׁ אֶמְצָעִיּוֹת רִאשׁוֹנָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת עִנְיָנָהּ מַלְכִיּוֹת שְׁנִיָה זִכְרוֹנוֹת שְׁלִישִׁית שׁוֹפְרוֹת וְחוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֵעִנְיָנָהּ:

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

הֱוֵה בוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן וּכְמוֹ שֶׁהֱאֶרַכְנוּ בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְאַזְעֵיר גַּרְמֵיהּ בְּהָאי עָלְמָא וְכוּ' וּמִי לָנוּ גָדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּירֵב עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעָה יָמִים וְלֹא רָצָה וְאָמַר (שמות ד') שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלַח עַל שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וְעָשָׂה בּוֹ רוֹשֶׁם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאַחַר כַּךְ נִתְרַצֶה וְלִבְסוֹף נֶעֱנַשׁ בַּעֲבוּרָם בְּמֵי מְרִיבָה וְלֹא הוֹעִילוּ לוֹ כָּל זָכִיּוֹתָיו כִּי כָל הַמִּשְׂתָּרֵר עַל הַצִבּוּר אֲפִלּוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּמֹשֶׁה סוֹפוֹ לִיעָנֵשׁ כִּי הוּא עָרֵב עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם קַל וָחוֹמֶר לְיַתְמֵי כָּמוֹנוּ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם לֹא תִהְיֶה לָנוּ תְּקוּמָה: