מרתק: המריבה בין הסוחרים שהפכה לפסיקה היסטורית

קיץ תמ"ט, 1689. באירופה מתחוללת מלחמה שתכונה בהמשך "מלחמת תשע השנים". באותו הזמן היתה מלחמה זו בשנתה השנייה. לואי הארבעה עשר, "מלך השמש", הרחיב את הממלכה הצרפתית לכל הכיוונים שוב ושוב, עד שלעמים האירופאים שסביבו נמאס, והם הקימו קואליציה רחבה כדי לעצור את שאיפות ההתפשטות של לואי ה-14. את הקואליציה הובילו הגרמנים, השוכנים ממזרח לצרפת (הקיסרות הגרמנית נקראה אז "האימפריה הרומית הקדושה"), האנגלים, ההולנדים והספרדים.

המלחמה התחילה בניצחונות צרפתיים. צבאו של לואי חצה את הריין מזרחה, צר על מבצרי היער השחור, מבאדן ועד מנהיים, ולכד אותם אחד אחד. ליתר בטחון החליטו הגנרלים הצרפתיים להשמיד כמה ערים מרכזיות על גדות הריין, כדי למנוע התקוממויות בהמשך. הרוזן טסה הצית את היידלברג, העיר האוניברסיטאית; גנרל מונקלאר שיטח את  העיר מנהיים; אחריה בא תור אופנהיים; ובי"ג בסיון הגיע תורה של העיר וורמיזא. גם רחוב היהודים נהרס. בהמשך שבו הגרמנים וכבשו את כל האזור, אבל עבור חלק מהיהודים היה כבר מאוחר מדי.

באותם ימי פורענות, סוחר יהודי בשם ראובן מן העיר אופנהיים ראה את הנולד. הוא הבין שחיילי הצרפתים עומדים לנצח ולפלוש לערי הריין, ולכן העביר בחשאי את כל יינותיו, שהיו במרתף, לסירה העומדת בנהר. הסירה היתה מכוסה ביריעות, ועמדה בתוך מזח קטן ומוזנח. אף אחד לא שם לב אליה. לפנות בוקר היתה אמורה להפליג לכיוון הולנד כדי למכור את הסחורה שם. וכך, בעוד הצרפתים פולשים לכל הערים באזור, סובאים את כל היינות ובוזזים לעצמם את כל המאכלים, עמד ראובן להציל את הונו, עוד בטרם הגיעו הצרפתים לאופנהיים.

אלא שאז התערב סוחר יהודי אחר, בשם יוסף. ראובן היה חייב ליוסף אלף רובל-טאהלר, סכום גדול מאד. היה בידו שטר חוב, אלא שעד עתה החוב לא נפרע. מפה לאוזן הגיעה לידו השמועה שראובן מבריח את הונו, והוא הודיע על כך לרשויות, שבעל חובו מבריח נכסים. רשויות המס של חבל הריין עיכבו את הספינה, על מנת לחלט אותה עבור יוסף. אלא שתוך ימים ספורים הגיעו הצרפתים, שתו מהיין להנאתם והשחיתו את הנותר, כולל הספינה.

ראובן נפגע עמוקות ממעשהו של יוסף. הוא טען כלפיו שהינו ממש "מוסר". הוא מסר את ראובן לרשויות, וגם גרם לו הפסד עצום! יוסף טען להגנתו כי הוא הבין שכאשר סחורתו של ראובן תצא את העיר, אין לו סיכוי לקבל את  כספו, ובדין עשה.

נשלחה השאלה לפני הגאון רבי יאיר חיים בכרך, ממנהיגי יהדות גרמניה, ה"חוות יאיר". ה"חוות יאיר" מביא את השאלה הזו בספרו, "סימן מה'", וכותב כי יש בידו קבלה מטעם כמוס "שלא להשיב בדרך כלל", וכיוון שהוא כעת בדרך (כנראה גלה מעירו בעקבות המלחמה), אינו יכול להשיב, אך הוא כותב את התשובה לעצמו, כדי שילמדו ממנה מה להורות.

התשובה תלויה בשאלה אם מעשהו של יוסף נחשב מזיד או שוגג, שכן במקרה כזה, במזיד – חכמים קנסוהו. ועל כך משיב ה"חוות יאיר" שאינו נחשב מזיד, שהרי לא כיוון להזיק את ראובן, אלא רק לקבל את מה שמגיע לו, והתוצאה של ביזת הצרפתים ודאי לא היתה לרצונו. כלל נוסף הוא שבדבר שאינו שכיח לא גזרו חכמים, והתוצאה כאן נחשבת לדבר שאינו שכיח. אף על פי שאולי ניתן היה לחשוש לה באותו הזמן, באופן כללי מדובר בעניין בלתי שכיח.

עוד אומר ה"חוות יאיר": שמעתי שהבוזזים הצרפתים לפעמים שילמו כסף על מה שלקחו, ולכן אין כאן היזק ודאי, אלא רק ספק היזק מצדו של יוסף, שהרי ברור שגם אם היה מבריח את היין להולנד, היה צריך להיפטר ממנו במהירות ולמכרו במחיר הפסד.

למעשה, ראובן איננו תובע מיוסף כסף, אלא רק רוצה להיפטר מלשלם את חובו, שהרי אם יש בדבר ספק, המוציא מחברו – עליו הראיה, אם יוסף אולי הזיקו, אזי אולי ראובן כבר אינו חייב לו. אך גם סברה זו נדחית על ידי ה"חוות יאיר". לא מועילה כאן "תפיסה", ועל ראובן לשלם ליוסף את אלף הרובלים שהוא חייב לו.

מה קרה בפועל? ה"חוות יאיר" מציין כי נודע לו אחר כמה חדשים, שראובן ויוסף הלכו לבוררות, והבוררים קבעו כי ראובן חייב לשלם. לדעתו "זו טעות גדולה", והוא שלח להם במכתב את דעתו בעניין.