סיון רהב מאיר: מה שאלנו השנה את גוגל? התשובות מעוררות מחשבה

1. אדם צועק את שחסר לו, שר פעם מאיר אריאל. היום אדם מחפש בגוגל את שחסר לו. השבוע פרסמה חברת גוגל את נתוני הסיכום של 2024. זה לא מפתיע שעידן עמדי נמצא בראש רשימת האנשים שחיפשנו, וגם לא שיורו 2024 הגיע לראש רשימת החיפושים בתחום הספורט. אבל גוגל מפרסמת גם את שאלות ה"למה" שהייתה עלייה בפופולאריות שלהן, ושם אפשר ללמוד על זרמי עומק מרתקים וחשובים בחברה הישראלית.

מקום הראשון: למה אוכלים חלב בשבועות? ואחר כך, לפי הסדר: למה צמים בתשעה באב? למה צמים בכיפור? למה משה לא נכנס לישראל? למה חוגגים שבועות?

רק במקום השישי, מגיעה השאלה הבאה: למה מיכל אנסקי לא במאסטר שף? ואז שוב: למה אסור לאכול בשר בתשעה באב? שתי השאלות הבאות הן על פוליטיקאים: למה יאיר לפיד עם זקן? למה גלנט פוטר? והשאלה העשירית: למה תוקעים בשופר בראש השנה?

זה לא חידון התנ"ך, אלה הנתונים הכלליים של גוגל, שמסכמים שנה של שאלות. 7 מתוך עשר השאלות הן בנושאי יהדות.

גם שאלות ה"איך" הן מעניינות. במקום הראשון בישראל: איך מכינים פרמזן? אחר כך: איך מצביעים לאירוויזיון? ובהמשך, במקום החמישי והשישי: איך מקלפים רימון? איך עושים עירוב תבשילין? במקום העשירי, אגב, מופיעה עוד שאלה קדושה: איך מכבים אייפון?

2. כל אחד מוזמן כמובן לבדוק אם הוא יודע לבד את התשובות לשאלות האלה, או צריך גוגל. אבל מעבר לכך, הנתונים האלה מעלים שאלות עמוקות. הנה רק כמה מהתגובות ברשת: "יש לי המון שאלות אבל אני מתביישת לשאול בקול רם, אני רוצה לעשות ולקיים יותר, בעיקר מאז ה-7.10, אבל לא יודעת איך", כתבה מישהי.

ואמא אחת כתבה: "ה'למה' האמיתי פה הוא כלפי מערכת החינוך. למה היא לא נותנת את הידע הבסיסי הזה ובמקום זה מקשקשים על 'הדתה' ומצמצמים את שיעורי התנ"ך? אני רוצה שהילדים שלי יידעו יותר".

ועוד תגובה: "כדתי שעובד עם חילונים אני רואה את הצמא הזה, ומנסה לענות לשאלות כמה שיותר, להיות ה'גוגל' שלהם. יש פה עליית מדרגה מטורפת ברצון של אנשים לא רק לדעת אלא גם לקיים, השאלות הן לא פילוסופיות, הן נוגעות בתכל'ס, למה אוכלים ומה עושים".

3. החיפוש הזה שלנו בא לידי ביטוי גם בעולם האמיתי. הנה מקבץ חלקי, מתוך אינספור אירועים שפשוט לא מסוקרים. התרגלנו שרק הפגנה סוערת היא חדשות, רק קטטה בטוויטר או התבטאות חריפה בכנסת. אז הנה רצף אירועים מהימים האחרונים שביחד מייצרים כותרת ראשית חשובה. את חלקם זכיתי לראות במי עיניי: הכנסת ספר תורה לבית הספר לאומנות "בצלאל", עם נאום מרגש של מנכ"ל בצלאל ובנוכחות מאות סטודנטים ושליחי "חב"ד בקמפוס". מדובר על ספר תורה שנפגע בשמחת תורה באחד מיישובי העוטף, ושוקם. האם שמעתם על זה?

עוד טקס ברית מילה מרגש נערך השבוע באוקראינה ליהודי בן 70 וליהודי בן 30. מתברר שלמעלה מאלף יהודים באוקראינה וברוסיה התעוררו והתחברו לזהותם, ועברו כעת ברית מילה, בגיל מבוגר, אחרי שנים של קומוניזם. אף פעם לא מאוחר.

ובאותה רוח, מילואימניקים מבוגרים פה בישראל חוגגים בר מצווה. שוב ושוב מופצים סרטונים כאלה מהשטח, גם השבוע. בגיל 13 הם לא עלו לתורה, וכעת, דווקא מתוך המלחמה והמפגש עם הרוע, הם רוצים להתחבר לשורשים. החברים עורכים להם בר מצווה, כולל זריקת סוכריות ופריסה חגיגית.

יש גם כל כך הרבה אירועי תפילה ואחדות המוניים, שלא באים לידיעת הציבור הרחב: הזמר ישי לפידות יזם השבוע בפתח תקווה הכנסת ספר תורה לזכר החייל מירון גרש שנפל בעזה, שהיה בן יחיד להוריו. מאות אנשים מכל המגזרים באו לרקוד יחד עם ספר התורה ועם ההורים של מירון. בית הכנסת של קיבוץ בארי, הקיבוץ שהוא סמל, מארח כל הזמן אירועים יוצאי דופן. לפני כמה ימים דיבר שם אבידע בכר, מנהל גידולי השדה של הקיבוץ, באזכרה לחברו יוסי שרעבי ז"ל שגופתו עדיין בעזה. אבידע איבד את אשתו ובנו בשמחת תורה. מאות אלפים כבר צפו בהספד המרגש שבו קרא לשים את המשפחה לפני העבודה, את הילדים לפני הקריירה. הרחק מבארי, צולם השבוע באירופה סרטון אחר. הרב שאול אלתר, ראש קהילת "פני מנחם", בוכה בדמעות בקברי צדיקים, על החטופים. כמה ישראלים ראו את האדמו"ר, החסיד, ופשוט בכו ביחד איתו.

ועוד תופעה מרתקת: על המשברים הנפשיים של ניצולי הנובה אנחנו שומעים רבות, וראוי לטפל בהם. אבל כבר יותר משנה, מאות מניצולי הנובה חוגגים ביחד שבתות וחגים. לקהילה שלהם קוראים "מהנובה לירושלים" וכל הזמן מצטרפים אליה צעירים חדשים שזה חלק מהשיקום שלהם. בשבתות איתם אני מגלה שהם פשוט כותבים שפה חדשה של תחייה ותקומה.

מי שעוקב בטיקטוק אחרי יגל יעקב, הנער מקיבוץ ניר עוז שחזר מהשבי, יכול להבין היטב את הסנטימנט של הדור הצעיר: יגל הודיע שהוא שומר שבת ולא זמין ברשתות ביום הקדוש, העלה תיעוד שלו כותב אות בספר תורה, וסיפר גם שהוא מתחיל ללבוש ציצית. בסרטון האחרון שלו הוא צעק: "לא צריך להיות דתי כדי להיות יהודי".

באותו שבוע, הזמרת אודיה אזולאי וחברתה המשפיענית שחר חיון הודיעו על השקה. לא של בושם או מותג כלשהו, אלא של סידורי תפילה ותהילים. הסידורים שהן הוציאו לאור חולקו בכניסה להופעה של אודיה: "תהילים, התיקון הכללי, פיטום הקטורת, ועוד המון תפילות חזקות וגבוהות. איסוף עצמי בהיכל מנורה".

כל אלה הם חוטים עדינים שנשזרים. קשה להגדיר אותם. אבל כמה מגוחך להציג את היהדות כאילו היא רק מפרידה בינינו, ולא גם מחברת. מי שמחובר לדופק הזה, ואלה רק דוגמיות מקריות מתוך אינספור אירועים, לא מופתע כלל שפס הקול שמלווה את כל התקופה הוא "השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב".

4. והכול מתחבר לפרשת השבוע. בפרשת וישלח יעקב אבינו נאבק כל הלילה באויב מסתורי. לפנות בוקר האויב מסתלק, לא לפני שהוא מברך אותו נותן לו שם חדש: לא יעקב אלא ישראל. זה השם שלנו עד היום. פרשנינו מלמדים שמכל מפגש עם הרוע, מכל אתגר, אפשר לצמוח, לקבל זהות עמוקה ומחוברת יותר, לעלות קומה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".