כך בנה בעלי מקווה. וגם: הברכה שבכיסוי ראש

אספר לך, אחותי, סיפור קצר שקרה לנו. בעלי, השם ישמור אותו, בנה בית מדרש, ולמטה, מתחת לבית מדרש, הוא בנה מקווה. אבל הוא רק התחיל לבנות את המקווה, ולא המשיך, כי לא היה לו כסף. אז הוא סגר אותו על מנעול ובריח, כדי שחס ושלום לא ייכנסו אליו ילדים, וככה חלפו שנים ארוכות, והמקווה לא מוכן... למה? אין כסף!

יום אחד אני יושבת עם בעלי, ושואלת אותו: למה המקווה לא פעיל? למה? גם בשביל שיטבלו הגברים, וגם כי אני צריכה לטבול כלים... למה אני צריכה לשלוח את הילדים רחוק?... הוא אמר לי - אין לי כסף, זה לא פשוט, צריך כסף לזה. אמרתי לו: "תשמע, בעלי היקר. לך למקווה, תדליק שם את האור". הוא אומר לי: "איזה אור? אין שם חשמל!...". אמרתי לו: "לך תדליק את האור במחשבה. תיכנס פנימה ותתחיל לדמיין. תגיד לעצמך: פה תהיה חרסינה, פה יהיה ככה ופה ככה, וכו'".  

הוא הקשיב לי, הלך למקווה, לקח את המפתח, פתח את הדלת, נכנס פנימה, עשה סיבוב במקווה והתחיל לדמיין, חרסינה פה, חרסינה שם... זה יהיה כאן וזה שם. בקיצור – הדליק את האור במחשבה.

באותו יום הגיע לבעלי חבר טוב, שהוא אדם אמיד מאוד מאוד. הם ישבו יחד, והחבר שאל:  תגיד, מה עם המקווה שלך? בעלי אומר לו: צריך כסף... והוא אמר לו: בוא נלך לשם. הם הגיעו, הוא ראה את המקווה – וברוך השם לקח את העניין על עצמו.

בעלי התרגש כל כך. "איזה מזל שהקשבתי לך, אשתי! הדלקתי שם את האור, והאור נדלק!".

את מבינה? כל דבר שאת רוצה – תדליקי בו את האור.

אני רוצה לשתף אותך במייל שקיבלתי. כותבת לי אישה כך: "בוקר טוב לרבנית חגית שירה היקרה. אני חייבת לשתף אותך, ביום שישי האחרון שמעתי את השיעור שלך, 'חמישי שמח'. אציין שאני אישה חרדית, עם כיסוי ראש, אבל העניין של לכסות את הכל קצת קשה לי, ולכן אני משאירה קצת, ככה כיסוי שיושב נמוך, זה מחמיא לי מאוד. שמעתי ממך את החשיבות של לכסות את כל השיער, ואמרתי לעצמי – וואו, איזה קשה זה. אני עם כיסוי אבל אני רק משאירה קצת, מה יש בזה? את הדגשת את העניין של הפרנסה והברכה שזה מביא, ואני אמרתי לעצמי: ביום ראשון אני אלך לעבודה עם כיסוי מלא ובלי השביל באמצע. היה לי קשה, אבל ככה הלכתי והזוי מה שקרה...".

מה קרה לה? – בשבוע הבא בעז"ה.