חוק לישראל - פרשת פקודי, יום שני

תורה

(כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן: וַהֲוָה מְאָה כִכְּרִין דִכְסַף לְאַתָּכָא יָת סַמְכֵי קוּדְשָׁא וְיָת סַמְכֵי דְפָרֻכְתָּא מְאָה סַמְכִין לִמְאָה כִכְּרִין כִּכְּרָא לְסַמְכָא:
(כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם: וְיָת אַלְפָא וּשְׁבַע מְאָה וְשִׁבְעִין וְחַמְשָׁא עֲבַד וָוִין לְעַמוּדַיָא וְחִפָּא רֵישֵׁיהוֹן וְכַבֵּשׁ יָתְהוֹן:
(כט) וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל: וּנְחָשָׁא דַאֲרָמוּתָא שִׁבְעִין כִּכְּרִין וּתְרֵין אַלְפִין וְאַרְבַּע מְאָה סִלְעִין:
(ל) וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ: וַעֲבַד בַּהּ יָת סַמְכֵי תְּרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת מַדְבְּחָא דִנְחָשָׁא וְיָת סְרָדָא דִנְחָשָׁא דִי לֵהּ וְיָת כָּל מָנֵי מַדְבְּחָא:

נביאים מלכים א פרק ז

(מו) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן: בְּמֵישְׁרֵי יַרְדְּנָא אִתְכְּנוּן מַלְכָּא בְּעוֹבֵי גַּרְגַשְׁתָּא בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן:
(מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת: וְאַצְנַע שְׁלֹמֹה יָת כָּל מָנַיָּא מַסְגֵּי לְחָדָא לְחָדָא לֵית סוֹף לְמִתְקָל נְחָשָׁא:
(מח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב: וַעֲבַד שְׁלֹמֹה יָת כָּל מָנַיָּא דִּי בְּבֵית מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ יָת מַדְבְּחָא דְּדַהֲבָא וְיָת פָּתוֹרָא דִּי עֲלוֹהִי לָחֶם אַפְּיָא דַּהֲבָא:
(מט) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב: וְיָת מְנַרְתָּא חָמֵשׁ מִימִינָא וְחָמֵשׁ מִשְּׂמָאלָא קֳדָם בֵּית כַּפּוֹרֵי דַּהֲבָא טָבָא וְשׁוֹשַׁנְתָּא וּבוֹצִינַיָּא וּצְבָתַיָּא דַּהֲבָא:

כתובים משלי פרק כ

(כה) מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר: פַּחָא הוּא לְגַבְרָא דִנְדַר לְקוּדְשָא וּבָתַר הָכִי חָדְיָא לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ:
(כו) מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן: מְבַדַר לְרַשִׁיעִי מַלְכָּא חַכִּימָא וּמְהַפֵּךְ עֲלֵיהוֹן גַּלְגְּלָא:
(כז) נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן: שְׁרָגָא דֶּאֱלָהָא נִשְׁמְתָא דִבְנֵי נָשָׁא וּבָצְיָא כֻלְהוֹן גַוַיָא דִכְרֵיסָא:
(כח) חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ: חִסְדָא וְקוּשְׁטָא יִנְטְרוּ לְמַלְכָּא וּמְתַקֵן כּוּרְסֵיהּ בְּחִסְדָא:

משנה שבת פרק כג

א. שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי, וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב:

ברטנורה  (א) שואל. ובלבד שלא יאמר הלויני. דהלואה לזמן מרובה משמע, וקיימא לן סתם הלואה שלשים יום, הלכך אתי מלוה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכח: מניח טליתו אצלו. אם אינו מאמינו. ולוקח אותו ומקדישו בשבת, דחובות שקבוע להן זמן יכולים להקדיש בשבת:

ב. מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֵבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:

ברטנורה  (ב) פרפרותיו. מיני מעדנים: אבל לא מן הכתב. אם כתב מערב שבת כך וכך אורחים כדי שלא ישכחם, לא יקרא באותו כתב בשבת, גזירה שמא ימחוק, אי נמי שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואין מותר לקרות בשבת אלא בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה לאחר שכתבוה ובפירושיהן, אבל בשאר דברים או בספרי חכמות שאינן מדברי נבואה או מפירושיהן, אסורים: מפיס. מטיל גורל לחֵלק מי יגיע כל מנה ומנה: עם בניו ועם בני ביתו. שהן סמוכים על שולחנו שאין כאן קפידא, אבל עם אחר לא, דבני חבורה המקפידים זה על זה, שאין מוחלין ואינן מוותרים זה לזה, עוברים משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין דגזור בהו רבנן שמא יכתבו: ובלבד שלא יתכוין וכו'. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ודוקא עם בניו ועם בני ביתו, אבל עם אחר לא, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה אז הוא דביום טוב אסור ובחול שרי, אבל אם נתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה אפילו בחול אסור: משום קוביא. דגזל הוא, דאסמכתא לא קניא. והאי אסמכתא היא, דסמיך על הגורל אם יפול לו הגורל על המנה הגדולה יזכה בה ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק, ואילו ידע מתחילה שכן לא היה מתרצה: חלשים. גורלות, כמו חולש על גוים (ישעיה יד): על הקדשים ביו''ט. שנשחטו ביום טוב, לחלק אותם בין הכהנים: אבל לא על המנות. של קדשים של אתמול:

ג. לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פוֹעֲלִים. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵרוֹת, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר, וּמֵבִיא פֵרוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל, כָּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו:

ברטנורה  (ג) לא ישכור אדם פועלים. דכתיב (ישעיה נח) ממצוא חפצך ודבר דבר: ולא יאמר אדם לחברו וכו'. לדיוקא נקטיה, לא יאמר לחבירו שכור לנו פועלים, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, כלומר עכשיו נראה אם תבוא אלי לכשתחשך, ואף על פי ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו לפעולתו הוא מזהירו, כיון דלא מפרש ליה שכירות בהדיא שרי, דקיימא לן דיבור אסור הרהור מותר: אין מחשיכין על התחום. לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם, שיהיה קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות, דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו. אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת ולשמור פירותיו, דזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו: ומביא פירות בידו. הואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך: כלל אמר אבא שאול. אתנא קמא פליג, דאסר כל החשכה ולא מפליג בין החשכה של מצוה להחשכה של רשות, ואתא איהו ואמר דהחשכה של מצוה שריא, שכשם שמותר לומר לחבירו בשבת תהיה מזומן לילך לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים למת, כך מותר להחשיך על התחום כדי שיהיה מזומן לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים. וסיפא דתנן מחשיכים על התחום [לפקח] על עסקי כלה ועל עסקי המת, אבא שאול היא. והלכה כמותו:

ד. מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בַּשַּׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית:

ברטנורה  (ד) לפקח על עסקי כלה. לעיין ולחקור בצרכי הכלה: חלילין. כלי נגון חלולין שקולן מעורר הבכי: לא יספוד בהן ישראל. קנסא הוא, משום דמוכחא מלתא שבשביל ישראל הובאו: אלא אם כן באו ממקום קרוב. אלא אם כן נודע לנו בבירור שבאו ממקום שבתוך התחום ולא הביאום מחוץ לתחום: ארון. לעצמו שיקבר בו נכרי או למכור:

ה. עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבָר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִין אֶת הַלֶּחִי, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְעַמְּצִין אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, וְלֹא בַחֹל עִם יְצִיאַת הַנָּפֶשׁ. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

ברטנורה  (ה) סכין. בשמן: ומדיחין. במים. ופוקקין נקביו, סותמין נקביו העליונים והתחתונים בבגד או בשום דבר כדי שלא תכנס בהם הרוח ויתפח: ובלבד שלא יזיז בו אבר. שלא יטלטל ויגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי עיניו, שאסור לטלטל המת או אבר מאבריו אף על פי שמותר ליגע בו. וכן כל מוקצה מותר בנגיעה ואסור בטלטול. וביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אסורה אפילו בנגיעה, שמפני כדוריתה נגיעתה זהו טלטולה: ושומטים את הכר מתחתיו. ונמצא מוטל על החול. אבל לא מטלטלין להניחו על החול, דהא תנא רישא ובלבד שלא יזיז בו אבר: בשביל שימתין. שלא יסריח מחמת חום הסדינים והכרים: קושרים את הלחי. של מת שהיה פיו הולך ונפתח: ולא שיעלה. להסגר מה שנפתח, דהיינו מזיז אבר, אלא שלא יוסיף להפתח: סומכים אותה בספסל. שהרי תורת כלי עליו: ולא שתעלה. דהוה ליה בונה: אין מעמצין. את עיניו בשבת אפילו לאחר יציאת נפש, דהוה ליה מזיז אבר: שופך דמים. שבדבר מועט מקרב מיתתו:

גמרא שבת דף קנ''ג ע''א

תְּנַן הָתָם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם יָמוּת אָמַר לְהוּ וְכָל שֶׁכֵּן יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (קהלת ט') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁזִּימַן אֶת עֲבָדָיו לִסְעוּדָה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמָן. פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ. טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶן הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּם אָמְרוּ כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה בְּלֹא טוֹרַח. פִּתְאוֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו פִּקְחִין שֶׁבָּהֵן נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְקוּשָׁטִין וְהַטִּפְּשִׁין נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִין וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁין אָמַר הַלָּלוּ שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן לִסְעוּדָה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ הַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִשְּׁטוּ עַצְמָן לִסְעוּדָה יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ. חַתְנוֹ שֶׁל רִבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר אָמַר אַף הֵן נִרְאִין כִּמְשַׁמְּשִׁין אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ יוֹשְׁבִין הַלָּלוּ אוֹכְלִין וְהַלָּלוּ רְעֵבִין הַלָּלוּ שׁוֹתִים וְהַלָּלוּ צְמֵאִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס''ה) כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב. דָּבָר אַחֵר בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים אֵלּוּ צִיצִית, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר אֵלּוּ תְפִילִין:

רש''י  וכל שכן. שלפי שאינו יודע איזה יום ימות ועושה תשובה יום אחד לפני מיתתו נמצא כל ימיו יהיו בתשובה: בגדיך לבנים. נשמתך טהורה ונקייה: כלום חסר לבית המלך. בתמי' הכל מוכן ושמא יבהילנו לבא פתאום ואנו צריכין ליכנס לסעודה מקושטין: כלום יש סעודה בלא טורח. עדיין יצטרכו לטורח של בית המלך צורכי סעודה יש לנו שהות הרבה להתקשט: יעמדו ויראו. ואף לעולם הבא צדיקים יושבין ואוכלין ורשעים עומדים ורואים: ר''מ אומר. אין עומדים שאם כן אף הן היו נראים מן הקרואים ולשמש שכן דרך המשרתים העומדים ואין כאן בושה: אלו ציצית. שמלובן הבגד. אלו תפילין. שהם שם משמן טוב דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר''א הגדול אומר אלו תפילין שבראש:

זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב

בְּאֶמְצָעִיתָא דְהֵיכְלָא דָא אִית אַתְרָא דְקַיְימָא לְעֵילָא לְעֵילָא בְאַרְבַּע פִּתְחִין לְאַרְבַּע סִטְרֵי עַלְמָא וְעֶשֶׂר מְמָנָן לְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא וְחָד מְמָנָא עָלַיְיהוּ. וְהָאי כָלִיל בִּנְהוֹרָא דְאִקְרֵי אַהֲדִ''אֵל וְהָאי אִיהוּ אוֹפָן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן מְשֻׁלָּבָן דָּא בְדָא. אִלֵּין אַרְבְּעִין נַטְלֵי דִינָא מִבֵּי זְכוּתָא לְאַלְקָאָה לְהָאי נִשְׁמָתָא דְחָבָאת לְאַלְקָאָה וְאִלֵּין קַיְימֵי בְשַׁלְהוֹבֵי נוּרָא לְגַבֵּי אִינוּן נִשְׁמָתִין וְטָאסִין לְבַר מֵיהֵיכָלָא דָא וְאַלְקָאן לְנִשְׁמָתָא דָא וְקַיְימָא נְזִיפָא לְבַר כָּל אִינוּן יוֹמִין דְּאִתְגְּזָרַת עֲלָה וְלָא עָאלַת לְפַרְגּוּדָא. וְאִלֵּין אַרְבְּעִין אִינוּן דְּקַיְמִין וּמְנַזְפִין וּמְנַדִּין לְכָל אִינוּן דְּאַפִּיקוּ מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה דְלָא אִצְטְרִיכָא וּבָתָר דָּא אַפִּיק מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה קַדִּישָׁא מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא וּמְטַנְּפֵי פוּמַיְיהוּ בָהּ וְאִלֵּין קַיְימֵי וּמְנַדִּין לוֹן וְקַיְימֵי בְהָאי נִדּוּיָיא אַרְבְּעִין יוֹמִין דְּלָא אִשְׁתְּמַע צְלוֹתְהוֹן וְכֵן לְכָל אִינוּן דְּחָאבוּ אִינוּן חוֹבִין דְּבַעְיָין לְנַזְפָא עֲשָׂרָה כְרוֹזִין נַפְקֵי בְכָל יוֹמָא וּמַכְרְזֵי בְכָל אִינוּן רְקִיעִין וּבְכָל אִינוּן חֵילִין וּמַשִּׁירְיָין אִזְדְּהָרוּ בִפְלַנְיָיא דְאִיהוּ נְזִיפָא נְזִיפָא אִיהוּ עַל חוֹבָא פְלוֹנִי דְעָבַד עַד דְּתָב קָמֵיהּ מָארֵיהּ רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. כַּד תָּב מֵהַהוּא חוֹבָא מִתְכַּנְפֵי אִלֵּין אַרְבְּעִין וְשָׁרָאן לֵיהּ וּכְדֵין אַכְרִיזוּ עֲלֵיהּ פְּלַנְיָיא שָׁרָא נְזִיפָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה צְלוֹתֵיהּ עָאלַת וְעַד לָא תָב נָזִיף אִיהוּ לְעֵילָא וְתַתָּא וּנְטִירוּ דְמָארֵיה אִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ וַאֲפִלּוּ בְלֵילְיָא נִשְׁמָתֵיהּ נְזִיפָא דְסַתְמִין לָהּ כָּל תַּרְעֵי שְׁמַיָּא וְלָא סַלְקָא וְדַחְיָין לָהּ לְבַר. הָאי אוֹפָן דְּקַיְימָא עַל אִלֵּין אַרְבְּעִין כַּד נָטִיל מָטָא לְהַהוּא אָתָר דְּאִקְרֵי תָא הָרָצִים וְכַד עָאל עָאלוּ עִמֵּיהּ אִינוּן אַרְבְּעִין דִּי מְמָנָן בְּאַרְבַּע פִּתְחִין וְסַלְקִין כָּל אִינוּן מָגִינִין דִּי דַהֲבָא וְאִלֵּין אִינוּן מַלְאֲכִין דְּאִקְרוּן חַשְׁמַלִּים וְאִינוּן מָגִינִין וְסַיְיפִין וְרוּמְחִין דְרַהֲטֵי לְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר עַמִּין וּלְאַגָּחָא קְרָבָא בְהוּ וּלְנַקְּמָה לוֹן כְּפוּם שַׁעְתָּא בְלָא אֲרִיכוּ וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי תָא הָרָצִים אָתָר דְּאִינוּן רָצִים רַהֲטֵי וְאוֹחֵי לְאַגָּחָא וּלְנַקְמָא נוּקְמִין לָקֳבֵל רָצִים אַחֲרָנִין דְרַהֲטֵי לְאַבְאַשָׁא וּלְאַתְרְעָא מַזָּלִין לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ וְרָזָא דָא (אסתר ג') הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים רָצִים מִסִטְרָא דָא וְרָצִים מִסִטְרָא דָא וּבְגִינֵיהוֹן (שם ח') וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה אוֹ נָבוֹכָה. אִי מְקַדְמֵי אִלֵּין דְּהָכָא הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה וְאִי מְקַדְמֵי אִלֵּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא הָעִיר שׁוּשַׁן נָבוֹכָה. וְהָא אוֹקִימְנָא דִבְכֹלָּא קַיְימִין אִלֵּין לָקָבֵל אִלֵּין סִטְרָא דָא לָקֳבֵל סִטְרָא דָא וּבֵין כַּךְ אִלֵּין מָגִינִין לְכֹלָּא כַּד סַלְקִין אִלֵּין בְּאִלֵּין נָפַק חָד אֲוִירָא דִלְעֵילָא וְאִתְעֲבִידוּ כֻלְּהוּ מָגֵן חָד וְסִימָנֵיךְ (בראשית ט''ו) אָנֹכִי מָגֵן לָךְ:

תרגום הזוהר
בְּאֶמְצַע הֵיכָל הַזֶּה, יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד הָעוֹמֵד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּאַרְבָּעָה פְּתָחִים לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מְמוּנִים עַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח, וּמְמוּנֶה אֶחָד עֲלֵיהֶם. וּמְמוּנֶה הַזֶּה כָּלוּל בְּהָאוֹר הַנִּקְרָא אַהֲדִיאֵל, וְאֵלּוּ הֵם אוֹפָן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן, מְשׁוּלָבִים זֶה בָּזֶה. אֵלּוּ אַרְבָּעִים, מְמוּנִים, מְקַבְּלִים הַדִּין מֵהֵיכָל הַזְּכוּת, לְהַכּוֹת לַנְּשָׁמָה הַזּוֹ שֶׁחָטְאָה, וּצְרִיכִים לְהַכּוֹתָהּ. וְאֵלּוּ עוֹמְדִים בְּלַהֲבוֹת אֵשׁ אֶל אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת. וּפוֹרְחִים לַחוּץ מִן הָהֵיכָל הַזֶּה, וּמַכִּים נְשָׁמָה הַזּוֹ. וְהַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בִּנְזִיפָה בַּחוּץ כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת אֶל הַפַּרְגוֹד. וְאֵלּוּ אַרְבָּעִים, הַמְּמוּנִים, הֵם הָעוֹמְדִים וּמְנַזְּפִים וּמַטִּילִים חֵרֶם עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁהוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְאַחַר זֶה תֵּיכֶף הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם מִלָה קְדֻשָּׁה מִלָּה שֶׁל תּוֹרָה. וּמְטַנְּפִים פִּיהֶם בָּהּ. וְאֵלּוּ עוֹמְדִים וּמַחֲרִימִים אוֹתָם, וְעוֹמְדִים בַּחֵרֶם הַזֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁתְּפִלָּתָם אֵינָהּ מְקוּבֶּלֶת. וְכֵן לְכָל אֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ חַטָּאִים כָּאֵלּוּ שֶׁצְרִיכִים לִנְזוֹף בָּהֶם, יוֹצְאִים עֲשָׂרָה כָּרוֹזִים בְּכָל יוֹם, וּמַכְרִיזִים בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים וּבְכָל אֵלּוּ הַצְבָאוֹת וְהַמַּחֲנוֹת מַלְאָכִים, הִזָּהֲרוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁהוּא נָזוּף. נָזוּף הוּא עַל חֵטְא פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה. עַד שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ. הָרַחֲמָן יַצִילֵנוּ. כְּשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל אוֹתוֹ חֵטְא, מִתְאַסְּפִים אֵלּוּ אַרְבָּעִים וּמַתִּירִים אוֹתוֹ מִן הַנְּזִיפָה. וְאָז מַכְרִיזִים עָלָיו, הֻתַּר הַנְּזִיפָה מִפְּלוֹנִי. מִכָּאן וּלְהָלְאָה הַתְּפִלָּה נִכְנֶסֶת. וְכָל עוֹד לֹא שָׁב, הוּא נָזוּף לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַשְּׁמִירָה מֵאֲדוֹנוֹ הֻסְרָה מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, נִשְׁמָתוֹ נְזוּפָה, שֶׁסּוֹתְמִים מִפָּנֶיהָ כָּל שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם, וְאֵינָהּ עוֹלָה, וְדוֹחִים אוֹתָהּ לַחוּץ. אוֹפָן זֶה הַמְּמוּנֶה עַל אֵלּוּ אַרְבָּעִים כְּשֶׁהוּא נוֹסֵעַ, מַגִּיעַ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תָּא הָרָצִים, וּכְשֶׁנִּכְנָס, נִכְנָסִים עִמּוֹ אֵלּוּ אַרְבָּעִים הַמְּמוּנִים שֶׁעַל אַרְבָּעָה פְּתָחִים, וּמַעֲלִים כָּל אֵלּוּ מָגִינֵי הַזָּהָב. וְאֵלּוּ הֵם מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים חַשְׁמַלִּים, וְהֵם מָגִינִים וַחֲרָבוֹת וּרְמָחִים, הָרָצִים לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הָאוּמוֹת, וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִלְחָמָה, וּלְהִנָּקֵם מֵהֶם לְפִי שָׁעָה, בְּלִי אֲרִיכוּת זְמָן. וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא, תָּא הָרָצִים. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מָקוֹם שֶׁהֵם רָצִים. כִּי רָצִים וּמְמַהֲרִים לִלְחוֹם וְלִנְקֹם נְקָמוֹת. וְהֵם כְּנֶגֶד רָצִים אֲחֵרִים, הָרָצִים לְהָרַע וּלְהַחֲלִישׁ הַמַּזָּלוֹת שֶׁל הָאָדָם, כְּדֵי לִשְׁלוֹט עֲלֵיהֶם. וְזֶה סוֹד, הָרָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים. כִּי יֵשׁ רָצִים מִצַד זֶה דִּקְדֻשָּׁה, וְיֵשׁ רָצִים מִצַד זֶה דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וּבִשְׁבִילָם, אוֹ וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, אוֹ נָבוֹכָה. אִם מַקְדִּימִים אֵלּוּ הָרָצִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּכָאן, הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה. וְאִם מַקְדִּימִים אֵלּוּ הָרָצִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא, הָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁבָּהֵיכָל, עוֹמְדִים אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, צַד זֶה דִּקְדֻשָּׁה, כְּנֶגֶד צַד זֶה דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וּמִשּׁוּם זֶה, אֵלּוּ הָרָצִים שֶׁבְּכָאן, מָגִינִים עַל הַכֹּל. כְּשֶׁעוֹלִים וְנִכְלָלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, יוֹצֵא אֲוִיר אֶחָד מִלְּמַעְלָה, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם, מָגֵן אֶחָד. וְסִימָנָךְ, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ:

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ג'

א. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה תֵּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת כִּשְׁאַר הַיָּמִים וְאוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמוּסַף בְּחוֹל הַמּוֹעֵד מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָף כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וְאֶמְצָעִיוֹת מֵעֵין קָרְבָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חָדָשִׁים: ב. שַׁבָּת שֶׁחָל בְּחוֹל הַמּוֹעֵד וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה שֶׁבַע בְּרָכוֹת כִּשְׁאַר הַשַּׁבָּתוֹת וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה בְּמוּסָף מַתְחִיל בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעִנְיַן שַׁבָּת וּמַשְׁלִים בְּעִנְיַן שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַׁת הַיּוֹם בְּאֶמְצַע בְּרָכָה וְחוֹתֵם בָּהּ בְּרָאשֵׁי חָדָשִׁים מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד חוֹתֵם בָּהּ כְּמוֹ שֶׁהוּא חוֹתֵם בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת:

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

הַלְבָּנַת פָּנִים וּמְכַנֶה שֵׁם רַע לַחֲבֵירוֹ וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵירוֹ יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְאֵינָן עוֹלִּים וְאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם בִּכְלַל לֹא תִרְצַח כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַזָהָב בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי זְהִירֵי טַפֵי בֶּאָזִיל סוּמָקָא וְאָתֵי חִוָּרָא. לֵיצָנוּת הִיא אֶחָד מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בְּגִיהִנָּם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִלּוּ יָשַׁב בָּטֵל הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְגוֹ' וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב וְסָמִיךְ לֵיהּ כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וְגוֹ' מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָים וְגוֹ' לֹא כֵן הָרְשָׁעִים וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכָל יוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף רְצוֹנָם לוֹמַר מְנוּדֶה לַשָּׁמַיִם ה' יַצִילֵנוּ: