חוק לישראל - פרשת פקודי, יום רביעי

תורה

(ה) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: וְהֶמְיַן תִּקוּנֵהּ דִי עֲלוֹהִי מִנֵהּ הוּא כְּעוֹבָדוֹהִי דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
(ו) וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַעֲבָדוּ יָת אַבְנֵי בוּרְלָא מְשַׁקְעָן מְרַמְצָן דִדְהָב גְלִיפָן כְּתַב מְפָרַשׁ עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה: וְשַׁוִי יָתְהוֹן עַל כִּתְפָא דְאֵפוֹדָא אַבְנֵי דוּכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
(ח) וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר: וַעֲבַד יָת חוּשְׁנָא עוֹבַד אֳמָן כְּעוֹבְדֵי אֵפוֹדָא דַהֲבָּא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר:
(ט) רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ כָּפוּל: מְרַבַּע הֲוָה עֵיף עֲבָדוּ יָת חוּשְׁנָא זֶרְתָּא אֻרְכֵּהּ וְזֶרְתָּא פְתָיֵהּ עֵיף:
(י) וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד: וְאַשְׁלִימוּ בֵהּ אַרְבְּעָא סִדְרֵי אֶבֶן טָבָא סִדְרָא קַדְמָאָה סַמְקָן יַרְקָן וּבַרְקָן סִדְרָא חָד:

נביאים מלכים א פרק ח

(ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: וַאֲסִיקוּ יָת אֲרוֹנָא דַּיְיָ וְיָת מִשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא דִּי בְּמַשְׁכְּנָא וַאֲסִיקוּ יָתְהוֹן כַּהֲנַיָּא וּלֵוָאִי:
(ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב: וּמַלְכָּא שְׁלֹמֹה וְכָל כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְּׂרָאֵל דְּאִזְדַּמְּנוּ עֲלוֹהִי קַיְמִין עִמַּהּ קֳדָם אֲרוֹנָא מִנִּכְסִין עָאן וְתוֹרִין דְּלָא יִתְחֲשְׁבוּן וְלָא יִתְמַנּוּן מַסְגֵּי:
(ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: וְאָעִילוּ כַּהֲנַיָּא יָת אֲרוֹן קַיְמָא דַּיְיָ לְאַתְרָא לְבֵית כַּפּוֹרֵי דִּי מַתְקַּן לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתָא לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא לִתְחוֹת כַּנְפֵי כְּרוּבַיָּא:
(ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: אֲרֵי כְּרוּבַיָּא פָּרִיסָן גַּדְפֵיהוֹן עַל אֲתָר אֲרוֹנָא וּמָטְלִין כְּרוּבַיָּא עַל אֲרוֹנָא וְעַל אֲרִיחוֹהִי מִלְּעֵלָא:
(ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַאֶרִיחוּן אֲרִיחַיָּא וּמִתְחֲזָן רֵישֵׁי אֲרִיחַיָּא מִן קוּדְשָׁא עַל אַפֵּי בֵּית כַּפּוֹרֵי וְלָא מִתְחֲזָן לִבְרָא וַהֲוָה תַּמָּן עַד יוֹמָא הָדֵין:
(ט) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵית בַּאֲרוֹנָא לְחוּד תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָּא דְּאַצְנַע תַּמָּן משֶה בְּחוֹרֵב דִּי עֲלַוֵיהוֹן כְּתִיבִין עֲסָרָא פִּתְגָמֵי קְיָמָא דִּגְזָר יְיָ עִם בְּנֵי יִשְּׂרָאֵל בְּמָפְקָהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם:

כתובים משלי פרק כא

(ד) רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת: רָמוּת עַיְנֵי וּבְעֵי לִבָּא וּשְׁרָגָא דְרַשִׁיעֵי לְחֵטְאָה:
(ה) מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר: מַחְשְׁבָתָא דְגָבְיָן לְיוּתְרָנָא וְרִגְלָא דִמְסַרְהֲבָא לְחוּסְרָנָא:
(ו) פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת: מַעְבְּדָנוּתָא דְסִימָתָא בְּלִשָׁנָא דְשִׁקְרָא וְיִתְחַבְּלוּן וִינַתְּרוּן אִלֵין דְּבָעְיָן לְמוֹתָא:
(ז) שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: דִכוּנָא דְרַשִׁיעֵי יַעְלִנוּן וְלָא צָבְיָן דְּיַעְבְּדוּן דִינָא:
(ח) הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ: דְּהַפֵּךְ אָרְחֵיהּ דְּגַבְרָא הוּא נוּכְרְאָה וְדִדְכֵי תְּרִיצָן עוֹבָדוֹהִי:
(ט) טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר: טָב לְמִיתַב עַל קַרְנָא דְאִגְּרָא מִן אִתְּתָא תַגְרָנִיתָא וּבֵיתָא טָרְקָא:

משנה בבא בתרא פרק ג

א. חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכֹל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר, חֶזְקָתָן שָׁלשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל חֶזְקָתָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן. אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלשׁ שָׁנִים:

ברטנורה  (א) חזקת הבתים. מי שאבד שטרו והביא עדים שהחזיק שלשה שנים בכל הנך דכתיבי במתני' נאמן לומר שהם לקוחים בידו ולא אמרינן ליה אייתי שטר מכירה שמכרו לך. דעד תלת שנים מזדהר אינש בשטריה. טפי מתלת שנים לא מזדהר. ואמרינן לכשכנגדו אם איתא דלא זבנתה היה לך למחות ולומר בפני שנים דעו שפלוני אכיל לה לארעאי בגזלנותא והיה הדבר מגיע לאזניו והיה נזהר בשטרו דחברך חברא אית ליה. וחברא דחברך חברא אית ליה. ומדלא מחית. את הוא דאפסדת: שובכות. שמגדלים בהם יונים: בית הבדי'. שעוצרים בהם זיתים לעשות שמן: בית השלחין. מתוך שמעין בתוכו שמשקין אותו ממנו תמיד עושה פירות תדיר. וכל דבר שעושה פירות תדיר. חזקתו שלשה שנים מיום ליום: והעבדים. ואף על גב דקיימא לן הגודרות אין להם חזקה. כלומר הצאן מלשון גדרות צאן אין להם חזקה והוא הדין לכל בעלי חיים. היינו חזקה לאלתר הוא דאין להם שאם היו הצאן והעבד ידועים שהם של אדם אחד. ונכנסו בביתו של אדם אחר. וטען זה שנכנסו בביתו לקוחים הם בידי. והרי אני מוחזק בהם. אין זו חזקה. שכן דרכם ללכת מבית לבית. אבל אם החזיק בעבד שלא שנים הויא חזקה ואין צריך לשטר מכירה: שדה הבעל. המסתפקת ממי גשמים אינ' עושה פירות אלא פעם אחת בשנה. חזקתה שלש שנים. ואינה צריכה מיום ליום: ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו'. שיש תבואה גדלה לשלש חדשים. כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים ונמצא אוכל שלש תבואות בשמנה עשר חדש: רבי עקיבא אומר. יש דבר שגדל לשלשים יום. כגון שחת וירקות. לפיכך אם אכלה ארבעה עשר חדש הויא חזקה. ור' ישמעאל סבר. דבאכילת שחת וירקות לא הויא חזקה. אלא באכילת תבואה ופירות גמורים: במה דברים אמורים. שצריך שמנה עשר חדש לשדה הבעל: בשדה הלבן. שכל פירותיה נלקטין בפרק אחד. לפיכך צריך שלש שנים: אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטים לפרקים. ענבים בפרק אחד. וזיתים בפרק אחד. ותאנים בפרק אחד: כנס את תבואתו. יין של גפנים: מסק את זיתיו. וכנס את קייצו. ליקט תאנים ויבשן. והכניסן לביתו הרי זו חזקה. כאלו הן שלש שנים. ואין הלכה לא כר' עקיבא ולא כר' ישמעאל:

ב. שָׁלשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה, אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שָׁלשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה, וְיָבוֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת:

ברטנורה  (ב) שלש ארצות לחזקה. שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה. שאם החזיק באחד מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה. לפי שאין שיירות מצויות מזו לזו. ואף על פי שאינן שעת חירום ומלחמה. כשעת חירום דמי ואם היה בעל הקרקע מוח' לא היה מי שיודיע לזה המחזיק. לפיכך היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו. וכיון שלא נזהר הפסיד: עד שיהיה עמו במדינה. שיהיו שניהם ביהודה. או שניהם בעבר הירדן ואף על פי שזה בעיר אחת. וזה בעיר אחרת. דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות. וכיון דלא מיחה הפסיד: א''ר יהודה וכו'. קסבר ר' יהודה דטעמא דחזק' לאו משום דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה. טפי לא מזדהר. אלא טעמא דחזקה לדידיה. משום דלא שביק איניש דאכלי ארעא דידיה אפילו שעה אחת ושתיק. והאי דהרחיקו תלת שנין כדי שאם היה באספמי' וכו'. אבל אם היה עמו בעיר לאלתר הוי חזקה. ובג' ארצות הללו שאין שיירות מצויות. בתלת שנין מיהא הוי חזקה ואין הלכה כר' יהודה:

ג. כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי. וְהוּא אָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם, אֵינָהּ חֲזָקָה. שֶׁמָּכַרְתָּ לִי, שֶׁנָּתַתָּ לִי בְמַּתָּנָה, אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי, אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְמַתָּנָה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה. (הָאֻמָּנִין) וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, אֵין לָהֶם חֲזָקָה. אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַמַּחֲזִיק, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר, נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:

ברטנורה  (ג) כל חזקה שאין עמה טענה. שיטעון למה מחזיק בשל חברו. אינה חזקה: והבא מחמת ירושה. שהחזיק בה שלש שנים מכח ירושת אביו שהיתה של אביו ביו' מותו: אין צריך טענה. לברר איך באה ליד אביו. ומיהו ראיה בעי שראו אביו דר בו יום אחד: האומנים. שמתקנים כלים: אין להם חזקה. אם הם מוחזקים בכלים של אחרים. אין יכולין לטעון לקוחים הם בידי ואפילו הם כלים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר. והני מילי כשהכלי מצוי בפנינו ביד האומן. אבל אם לא נמצא הכלי בפנינו ביד האומן אלא שבא אחד מן השוק וטען לאומן כלי יש לי אצלך שנתתי לך לתקן החזירהו לי. וטען האומן אמת שהוא אצלי. אבל אתה מכרת לי נאמן האומן בשבועה במגו. דאי בעי אמר לא היה דברים מעולם או החזרתי לך. וכן טען האומן כך פסקת לי בשכר תקונו. והלה אומר לא פסקתי אלא בפחות. אם הכלי מצוי בפנינו ביד האומן בעל הכלי נאמן. ואם אין הכלי מצוי בפנינו ביד האומן הרי האומן נאמן בשבועה ואפילו מסר לו בעדים. במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך: והשותפים. שיש להן קרקע בשותפות ואכל אחד מהן שלש שנים כל הפירות אינה חזקה. וה''מ דאין בקרקע דין חלוקה. אבל אם יש בקרקע דין חלוקה ואכלה אחד מהן שלש שנים הוי חזקה: והאריסי'. שיורדים לקרקע למחצה. לשליש. ולרביע. ואכל כל הפירות שלש שנים אינה חזקה. ודוקא באריסי בתי אבות שהוא כמו אפטורופוס על הבן אבל האריס שהורידו בעל הקרקע עצמו. ואכל כל הפירות שלש שנים יש לו חזקה: ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ואפילו כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא בפירותיהן דהשתא אינו אוכל פירות מן הדין ואחר כך הביא ראיה שאכל פירות שלש שנים. לא הוי חזקה. דאורחא דאתתא להניח לבעלה שיאכל פירות נכסיה בין כדין בין שלא כדין: ואין לאשה חזקה בנכסי בעלה. ואפילו ייחס לה קרקע למזונותיה ואכלה פירות מקרקע אחרת של בעלה שלש שנים אפילו הכי לא הויא חזקה. שדרך האיש להניח לאשתו שתאכל בנכסיו אפילו בדבר שאין לה בה זכות: ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן וכו'. לפי שהם כאפוטרופסים זה על זה: במה דברים אמורים. דאינ' חזקה: במחזיק. בחזקה שיש עליה ערער שחברו טוען גזולה היא בידך: אבל בנותן מתנה. בפנינו ואמר למקבל המתנ' לך חזק וקנה. כל הנך דאמרי' לעיל במתני' דאין להם חזקה. משהחזיקו כשאר מקבלי מתנ' קנו. ואין הנותן יכול לחזור בו. והאשה שנתנה או שמכרה לבעלה נכסי מלוג שלה. משהחזיק בהן הבעל קנה. ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. דדוקא בנכסי צאן ברזל. או בקרקע שייחד לה בכתובתה אמרינן שאין מכרה מכר. ואין מתנתה מתנה מפני שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. מפני שיש לבעלה שייכות בהן. אבל בנכסי מלוג שאין לבעלה בעיקרן שום שייכות אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. וכן האיש שמכר לאשתו מנכסיו אם המעות שקנתה בהן האשה אותן נכסים, לא היו טמונים אצלה המכר קיים ויהיו אותן הנכסים לאשה והבעל אוכל פירות ואם היו אותן מעות טמונים אצלה המכר בטל דאמר לגלויי זוזי שהיו טמונים אצלה אמרתי שאני מוכר לה: והאחין שחלקו. והחזיק כל אחד מהן בחלקו אין יכולים לחזור: והמחזיק בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשים. וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה: נעל. שעשה דלת: וגדר. או שעשה חומה: ופרץ. או שפרץ בה פרצה:

ד. הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית, מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. שְׁלשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה:

ברטנורה  (ד) משלשין ביניהם. כל כת יתן השליש שהרי הן שלשה כתות לשלשה שנים: שלשה אחים. לכל שנה אח אחד. ואחד עם האח. שאותו אחד מעיד עם כלן: הרי כאן שלשה עדיות. דמאי דמסהיד האי. לא מסהיד האי ולכך עדותן כשרה: והן עדות אחת. לענין הזמה שאם הוזמו משלשין ביניהן. ואין נעשים זוממין עד שיזומו כולן:

ה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה, וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, תַּנּוּר, וְכִירַיִם, וְרֵחַיִם, וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין, וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר, אֵינָהּ חֲזָקָה. אֲבָל עָשָׂה מְחִצָה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם, הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמוֹק שְׁלשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלשָׁה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:

ברטנורה  (ה) שיש להם חזקה. אם החזיק בקרקע חברו לענין זה שלשה שנים הויא חזקה: היה מעמיד בהמתו בחצר. האי תנא בחצר השותפים קא מיירי דלא קפדי אהדדי אהעמדת בהמה וכיוצא בה. ומשום הכי לא הויא חזקה אפילו כי החזיק להאי מלתא ג' שנים: אבל אם עשה מחיצה וכו'. דבכי האי גוונא ודאי קפדי ואי שתיק לה ג' שנים ולא מיחה. ודאי הויא חזקה. ורבינו משה בר מיימוני פירש. דבשותף, קפיד אעשיית מחיצה. אם עשה שותפו מחיצה ולא מיחה לאלת' הויא חזקה. אבל אינש דעלמא אף על פי שעשה מחיצה ולא מיחה לא הוי חזקה עד לאחר שלש שנים:

ו. הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחִילָה יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. סֻלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. חֲלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצוֹרִית יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית, כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ מַלְבֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. הַזִּיז עַד טֶפַח יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לִמְחוֹת. פָּחוּת מִטֶּפַח, אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵין יָכוֹל לִמְחוֹת:

ברטנורה  (ו) המרזב. צנור קטן שנותנים אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג: אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. אם היה שם מרזב ובא בעל החצר לעקרו לגמרי. שלא ישפכו מי הגג לתוך חצרו אינו יכול. שכבר יש לו חזקה לזה שיהיו מי הגג שופכים דרך אותו מרזב. אבל אם בא להפכו. שהיה מונח לרוח דרומי. ובא לתת אותו לרוח צפוני אין בעל המרזב יכול לעכב עליו. דלאו מידי אפסדיה. ואין לו חזקה. שיהיה תמיד עומד ברוח זו: מרזב. מקום שהטפה של גשמים זבה ממנו. מר טפה. כמו הן גוים כמר מדלי: מזחילה. צנור גדול המחזיק כל אורך הגג. והוי מלתא דקביעותא לכך יש לו חזקה: סולם המצרי. קטן ואינו קבוע. ולא מקפיד עליה אם נותן אותו לתוך חצר חברו כדי לעלות בו לגגו ולשובכו לכך אין לו חזקה: חלון המצרית. חלון קטן שאין ראשו של אדם נכנס בו: אין לו חזקה. ואי בעי בעל החצר לבנות כנגד החלון ולסתמו לא מצי בעל החלון לומר כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום דא''ל האיך. לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי בו היזק. ואפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא כשפתחו הוי מצי מעכב עליה שלא יפתחנו. ואפילו היה גבוה יותר מד''א. דמצי א''ל שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בו. ואחר שהניחו נמי ופתח אין לו חזקה: ולצורית יש לו חזקה. חלון שראשו של אדם נכנס בו ואפילו הוא למעלה מד''א או חלון העשוי לאור' ואפילו הוא קטן מאד. או חלון שהוא למטה מד''א כל אחד משלשה חלונות הללו אם הניחן ופתח. יש לו חזקה. ושוב אין יכול לבנות ולסתמו. דיש חזקה לנזקין. חוץ מעשן. ואבק בית הכסא. כלומר ריח רע. שאלו הג' אין להם חזקה. אפילו החזיק בהם כמה שנים אבל היזק ראיה יש לו חזקה. ולא בעי חזקה לנזקין ג' שנים אלא מכי קאי נזקא כדי שיכול לומר לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית. הויא חזקה: מלבן. בנין מבחוץ כעין משקוף מלמעלה ואסקופה מלמטה: זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר חצר חברו. אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות כנגדו לסתום הזיז מאחר שהחזיק בו: ויכול למחות בו. כשבא בעל הכותל להוציא הזיז שיש בו טפח או יותר. יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו: פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעות'. לכך לא הוי חזקה. ויכול לבנות כנגדו ולסתמו וכשבא בעל הכותל להוציאו לכתחלה אין בעל החצר יכול לעכב עליו:

ז. לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת, לֹא יִפְתָּחֶנּוּ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. אֶלָּא אִם רָצָה, בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנָיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל. אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנָיִם:

ברטנורה  (ז) לחצר השותפים. לחצר שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חברו משום היזק ראיה: לקח בית בחצר אחרת. הסמוכים לחצר זו שיש לו בה שותפות לא יפתח לו פתח לחצר זו. שמרב' עליה' דריסת הרגל מדיורי אותו בית: בונה חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום. אלא חולק ביתו לשנים. דבלאו הכי יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה: פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה. ראה שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה: קטן לא יעשנו גדול. דא''ל בפתח' זוטא מצינא לאצטנועי מינך. בפתח' רבא לא מצינ' לאצטנועי מינך: אחד לא יעשנו שנים. דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי. בתרי פתחי לא מצינא לאצטנועי: אבל פותח הוא לרשות הרבים. דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות הרבים:

ח. אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֵזֶטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֵזֶטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקָתָהּ:

ברטנורה  (ח) אין עושין חלל תחת רשות הרבים. אפילו קביל עליה כל הזיקא דאתי מחמתיה שאין בני אדם רוצים (ליזוק ולירד לדין) לדון על עסק ממונם: רבי אליעזר מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק כדי שתהא עגלה מהלכת עליו טעונה אבנים. ולא חיישינן שמא לימי' יתקלקל הכסוי ואין הלכה כר''א: זיזין. רהיטני' קטני': גזוזטראות. קורות גדולות. שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים: כונס לתוך שלו. שמכניס בקרק' שלו כשיעור הוצאת הזיזין. ומוציא: הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח ואמרי' שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו:

גמרא בבא בתרא דף ט' ע''א

אָמַר רַב הוּנָא בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת וְאֵין בּוֹדְקִין לִכְסוּת אִי בָּעִית אִימָא קְרָא וְאִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא. אִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא הָאי קָא מְבַזֵּי וְהָאי לָא קָא מְבַזֵּי. אִי בָּעִית אִימָא קְרָא (ישעי' נ''ח) הֲלֹא פָרוֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ בְּשִׁי''ן כְּתִיב פָּרֵשׁ וְהָדַר הַב לֵיהּ וְהָתָם כְּתִיב (שם) כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ כִּי תִרְאֶה לְאַלְתַּר. וְרַב יְהוּדָא אָמַר בּוֹדְקִין לִכְסוּת. וְאֵין בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת אִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא וְאִי בָּעִית אִימָא קְרָא. אִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא הָאי קָמְצַעֲרָא לֵיה וְהָאי לָא קָמְצַעֲרָא לֵיהּ. אִי בָּעִית אִימָא קְרָא הָכָא כְּתִיב הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ פָּרוֹס לְאַלְתַּר וְכִדְקָרֵינָן וְהָתָם כְּתִיב כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ כְּשֶׁיֵּרָאֶה לָךְ. תַּנְיָא כַּוָּותֵיה דְּרַב יְהוּדָה אָמַר כַּסּוּנִי בּוֹדְקִין אַחֲרָיו פַּרְנְסוּנִי אֵין בּוֹדְקִין. אָמַר רַב אַסֵּי לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישׁ הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (נחמי' י') וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאָמַר רַב אַסֵּי שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת וְגוֹ' מִצְוָה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא מִצְוֹת. (סִימָן גדו''ל מקד''ש מש''ה). אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הַמַּעֲשֶׂה יוֹתֵר מִן הַעוֹשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' ל''ב) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבוֹדַת הַצְדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם זָכָה הֲלֹא פָרוֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ לֹא זָכָה וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. אָמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מְחוּזָא בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוּ עוּשׂוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי כִּי הֵיכִי דְלִיהֲוֵי לְכוּ שְׁלָמָא בְּמַלְכוּתָא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם שׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אִם עוֹשִׂים צְדָקָה מוּטָב וְאִם לָאו בָּאִין אוּמוֹת הָעוֹלָם וְנוֹטְלִין בִּזְרוֹעַ וְאַף עַל פִּי כֵן נֶחְשַׁב לָהֶן לִצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס') וְנוֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה. אָמַר רָבָא הָאי מִילְתָא אִישְׁתָּעִיא לִי עוּלָא מְשַׁגֵּשֹׁ אָרְחָתֵיהּ דְּאִימֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב (שם נ''ט) וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִׁרְיָן לוֹמַר לָךְ מַה שִׁרְיוֹן זֶה כָּל קְלִיפָה וּקְלִיפָה מִצְטָרֵף לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל אַף צְדָקָה כָּל פְּרוּטָה ופְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל:

רש''י  בודקין למזונות. אם בא עני ואמר פרנסני בודקין שלא יהיה רמאי: ואין בודקין לכסות. אם בא ערום ואמר כסוני לוקחין לו כסות מיד: פרוש. דרוש וחקור תחלה: לכשיראה לך. שאינו רמאי: מעשה הצדקה. טורח המעשים את חביריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה שלום: זכה. למזל טוב: מרודים. קונפליינ''ט בלע''ז כמו אריד בשיחי: עולא משגש ארחתיה דאימיה. לרב ששת קרו לי' הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטות מדרך שאר נשים כדלקמן: משגש. ל' מהומה ושגעון: קליפה. מיילא בלע''ז:

זוהר פקודי דף רס''ב ע''ב

בָּתַר דְּסִיֵּים קָאִים עַל רַגְלוֹי לְאוֹדָאָה עַל חוֹבוֹי בְּגִין דְּלָא יְהֵא פִטְרָא דְפוּמָא לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאַסְטָאָה לֵיה וְאִתְכַּפְיָיא קָמֵיהּ וְיֵקוּם בְּקִיּוּמֵיהּ לְאִתְבָּרְכָא מִבֵּי מַלְכָּא. וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּאִתְקַדָּשׁ בְּהָאי גוֹוָנָא בִּצְלוֹתָא כִדְקָאַמְרָן וְקָשַׁר קִשְׁרִין וְיִיחֵד יִחוּדִין וְיִתְכַּוָּן בְּכֹלָּא כִּדְקָא יָאוּת וְלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. צְלוֹתֵיהּ לָא אַהֲדָר בְּרֵיקָנַיָּיא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָזִיר וְאִיהוּ מְבַטֵּל עַל דָּא כְתִיב (משלי כ''ג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי (אסתר ב) (בָּעֶרֶב הִיא בָאָה הַיְינוּ) דִּכְתִיב (משלי ל''א) וְתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ מֵהַהוּא רִבּוּיָיא דְבִרְכָּאן וּקְדוּשָׁה וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה דְקָא נַטְלָא כְמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית מ''ט) וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל דִּפְלִיגַת חוּלָקָא לְכֹלָא וַאֲפִלּוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא חוּלָקָא בִּלְחוֹדָהָא וְרָזָא דָא רָזָא לִבְנֵי מְהֵימְנוּתָא. חוּלָקָא דְסִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא כָל אִינוּן חוֹבִין וְכָל אִינוּן חַטָּאִין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּקָשַׁר קִשְׁרִין דִיחוּדָא דְיִתְוַדָּה עֲלַיְיהוּ כֻלְּהוּ שַׁרְיָין עֲלֵיה דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְאִינוּן חוּלָקָא וְאַחֲסַנְתָּא דְסִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא וְאִי לָא אוֹדֵי עָלֵיהּ אִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא וְיָכִיל לֵיהּ. וְאִי אוֹדֵי עַל כָּל חוֹבוֹי בְהַהִיא צְלוֹתָא דְקָשִׁיר קִשְׁרִין דִיחוּדָא וְאִתְבָּרְכָאָן עִלָּאֵי וְתַתּאֵי וּמֵהַהוּא חוּלָקָא דְסִטְרָא אַחֲרָא. כָּל אִינוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין דְּאוֹדֵי עֲלַיְיהוּ נַטְלָא לוֹן לְחוּלָקֵיהּ. וְרָזָא דָא שָׂעִיר דִּכְתִיב (ויקרא י''ו) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת וְגוֹמֵר וּכְתִיב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר וְגוֹמֵר דָּא הוּא חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ וְאַחֲסַנְתֵּיה. וְאִי הַהוּא בַּר נַשׁ תָּב לְסָרְחָנֵי דְחוֹבוֹי וַוי לֵיה דְּכֻלְּהוּ נָטִיל לוֹן מֵהַהוּא סִטְרָא בְעַל כָּרְחֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא וּמִגּוֹ דְנָטִיל לוֹן מֵהָאי סִטְרָא בְעַל כָּרְחֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא כְדֵין אַבְאִישׁ לֵיהּ וְאִתְהַפָּךְ עֲלֵיהּ מְקַטְרְגָא וְקָטְרִיג לֵיהּ. וְכַד אוֹדֵי עֲלַיְיהוּ נָטִיל לוֹן הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִיהוּ עַדְבֵיהּ וְחוּלָקֵיהּ. וְרָזָא דָא הָכִי נָמֵי קָרְבְּנָא דְבָעֵי לְאוֹדָאָה עַל הַהוּא קָרְבְּנָא כָּל חוֹבוֹי וְחֶטְאוֹי לְמֵיהַב חוּלָקָא לְמָאן דְּאִצְטְרִיךְ:

תרגום הזוהר
וְאַחַר שֶׁסִּיֵם אֲמִירַת שְׁל. ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, עוֹמֵד עַל רַגְלָיו לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטָּאָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהַשְּׂטִין עָלָיו, וְהוּא נִכְנָע לְפָנָיו. וְיַעֲמֹד בְּקִיּוּמוֹ לְהִתְבָּרֵךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בָּאוֹפֶן הַזֶּה בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וִיקַשֵּׁר קְשָׁרִים וִייַחֵד יִחוּדִים, וְיִתְכַּוֵּן בַּכֹּל כָּרָאוּי, וְלֹא יָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאל. אָז תְּפִלָּתוֹ לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר וְהוּא מְבַטֵּל. עַל זֶה כָּתוּב, יִשְׂמַח אָבִיךְ וְאִמֶּךְ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כָּתוּב, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. מֵרִבּוּי הַהוּא שֶׁל בְּרָכוֹת וּקְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, מְחַלֶּקֶת חֲלָקִים לַכֹּל, וַאֲפִלּוּ לַסִּטְרָא אַחֲרָא נוֹתֶנֶת חֵלֶק לְבַדּוֹ. וְסוֹד הַזֶּה הוּא סוֹד לִבְנֵי הָאֱמוּנָה, חֵלֶק שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא, הוּא, כָּל אֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת וְכָל אֵלּוּ הַחַטָּאִים שֶׁל אָדָם הַהוּא, שֶׁקָּשַׁר קְשָׁרִים שֶׁל הַיִּחוּד, וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם, כֻּלָּם שׁוֹרִים עַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהֵם חֵלֶק וְנַחֲלָה שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא. וְאִם לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם נִמְצָא הַמְּקַטְרֵג, שֶׁיְּקַטְרֵג עָלָיו, וְיָכוֹל לוֹ. וְאִם הִתְוַדָּה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, בַּתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁקּוֹשֵׁר קְשָׁרִים שֶׁל הַיִּחוּד, וְנִתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמֵאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כָּל אֵלּוּ עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם, הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָם לְחֶלְקוֹ. וְסוֹד זֶה שָׂעִיר, שֶׁכָּתוּב וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת וגו', וְכָתוּב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר וגו', זֶה הוּא חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וְאִם אָדָם הַהוּא חָזַר לְסוּרוֹ, אוֹי לוֹ שֶׁכָּל הָעֲוֹנוֹת לוֹקֵחַ בַּחֲזָרָה מִצַד הַזֶּה, בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל צַד הַזֶּה, וּמִשּׁוּם שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתָם מִצַד הַזֶּה בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַצַד, אָז הוּא מַזִּיק אוֹתוֹ, וְנֶהְפַּךְ עָלָיו לִמְקַטְרֵג וּמְקַטְרֵג עָלָיו. וּכְשֶׁמִּתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם לוֹקֵחַ אוֹתָם אוֹתוֹ צַד הָאַחֵר, וְהוּא חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ. וְזֶה סוֹד גַּם כֵּן שֶׁל הַקָּרְבָּן, שֶׁצְרִיכִים לְהִתְוַדּוֹת עַל קָרְבָּן הַהוּא כָּל עֲוֹנוֹתָיו וְחַטָּאָיו לָתֵת חֵלֶק לְמִי שֶׁצָרִיךְ:

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'

א. בִּימֵי הַתַּעֲנִית אֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְעֲנָּה מוֹסִיף בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ וְכוּ' וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא וְחוֹתֵם בָּהּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה וּמוֹשִׁיעַ וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל עֶשְׂרִים בְּרָכוֹת. בְּתִשְׁעָה בְּאָב מוֹסִיפִין בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ נָחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמְךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל הָעִיר הָאֲבֵלָה וְכוּ': ב. כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹמֵר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה מוֹרִיד הַגֶשֶׁם וּבִימוֹת הַחַמָּה מוֹרִיד הַטַּל מֵאֵימָתַי אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג עַד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וּמִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר מוֹרִיד הַטָּל:

מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה אוֹתָם אוֹכֵל מִפֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת. וְתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָׂא וְיוֹשֵׁב וְקוֹרֵא וְשׁוֹנֶה בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד וּמִיַּד רוּחַ הַקּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו וְאִם הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל נֶעֱנַשׁ כָּל כָּךְ קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁמִּתְלוֹצֵץ מַמָּשׁ שִׂיחָה בְּטֵלָה גּוֹרֶמֶת לִידֵי עֲבֵירוֹת גְּדוֹלוֹת כִּי הֲרֵי אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב בָּטֵל הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים וְנֶעֱנַשׁ עוֹנְשִׁים גְדוֹלִים כְּנִזְכַּר לְעֵיל בְּעִנְיַן הַלֵּיצָנוּת מִכָּל שֶׁכֵּן הַשָּׂח שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת בְּפוֹעַל וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמֵּבִיא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וּמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ רַחֲמָנָא לְשֵׁיזְבִינָן: