על מי אתה באמת סומך? הטעות ש(כמעט) כולנו נופלים בה

הציטוט היומי

"וכן האדם אשר כל חיותו וצרכיו תלויים באדם אחד – לא ישים בטחונו בלבו על האדם ההוא, אך ישים שורש בטחונו מעומק הלב בבורא יתברך. ואין די שיאמר כך ולבו בל עמו, אלא יתן שבח והודיה לבורא יתברך, על זה אשר לא עזב חסדו מאתו.

וקח בידך משל נאה על עניין זה: והוא כמו מאה עיוורים ההולכים זה אחר זה, וכל אחד שם ידו על כתף חברו, ובראש כולם יש איש הרואה, והוא מנהיג כולם אחריו. הנה כל אחד יודע, שאף על פי ששם ידו על כתף חברו והוא מנהיגו, שאין זאת ההנהגה באה מכוחו של חברו, אך כולם נמשכים אחר האיש הרואה הראשון. ואם יהיה נשמט מהם – ייכשלו כולם ויפלו. זה ישים האדם אל לבו, ויחשוב כי אין מנהיג זולתי הקדוש ברוך הוא וכולנו כעיוורים, וכל אחד ממנו מסתייע ונעזר בעזר חברו. אך אין כוח בחברו לולי המנהיג העליון, הנותן הכל, וכל דרכיו ישרים, ואין להרהר אחריו.

וכמו שהמתפרנס לא יחשוב אלא בקדוש ברוך הוא, כך המפרנס לא יתגאה שהוא מפרנס, אך הוא כעיוור המנהיג עיוור חברו בעזרת המנהיג הראשון, שהוא הרואה..."

(אורחות צדיקים, שער השמחה).

משמעות הציטוט

דברי אורחות צדיקים כאן מדגישים רעיון מרכזי באמונה ובטחון בה': שכל דבר שאנו מקבלים, בין אם זה פרנסה, עזרה, או תמיכה – הכל מגיע מהקדוש ברוך הוא, והוא מקור כל ההנהגה והטוב בעולם. אפילו כאשר אנו רואים בני אדם שמסייעים לנו, הם רק שליחים של הבורא ואין להם כוח עצמאי.

לכן אם יש אדם שאנו תלויים בו לצרכים מסוימים (למשל פרנסה, עזרה רגשית או פיזית), אסור לבטוח בו בצורה מוחלטת, אלא יש להבין שכל הסיוע הזה מגיע מהקדוש ברוך הוא, דרכו של האדם הזה. כמו כן, לא די באמירה חיצונית שהביטחון הוא בה', אלא יש צורך להפנים זאת בלב פנימה. כמו כן, יש להודות לה' על כך שהוא מעניק לנו את חסדו דרך אחרים.

אורחות צדיקים משתמש במשל כדי להמחיש את הרעיון:

קבוצת עיוורים הולכת בשיירה, וכל אחד שם את ידו על כתף חברו כדי להיעזר בו. בראש השיירה יש אדם רואה, שהוא המנהיג האמיתי. העיוורים מבינים שההכוונה שהם מקבלים זה מזה אינה מכוחם האישי, אלא בזכות האדם הרואה שמוביל את השיירה. אם האדם הרואה ייעלם, כל השיירה תיפול ותלך לאיבוד.

מסקנה מעשית: האדם צריך להבין שכולנו "כעיוורים" בהשוואה להנהגת הבורא. הקדוש ברוך הוא הוא המנהיג העליון, וכל מה שאנו מקבלים – אם דרך אחרים ואם ישירות – הוא ממנו.

המסתייע (מי שמקבל עזרה) צריך לבטוח רק בה' ולהודות לו.

המסייע (מי שעוזר לאחרים) לא צריך להתגאות בעזרתו, אלא להכיר בכך שהוא רק שליח של הבורא.

על פי דברים אלה, יש לטפח ענווה והכרת תודה:

ענווה - להבין שהכל בא מה', ושאין לנו כוח עצמאי, לא כמסייעים ולא כמסתייעים.

הכרת תודה - להודות לה' על טובו והנהגתו, ולזכור שגם כאשר אנו מקבלים עזרה מבני אדם – זו השגחת ה' שמנחה אותם לעזור לנו.

גישה זו מחזקת את האמונה בה' ומעמיקה את הקשר האישי עמו.

כמה מילים על המחבר

זהות מחברו של "אורחות צדיקים" אינה ידועה. על פי השערות שונות, נכתב סביב שנת ה'ר' (1440). התמקדותו העיקרית היא בתיקון המידות, כלומר בעבודה על שיפור תכונות האדם והנהגותיו, שנחשבות יסוד חיוני בעבודת ה' ובקיום המצוות. הספר מחולק לפרקים המוקדשים למעלה מ-20 מידות שונות, לצד נושאים חשובים נוספים כמו לימוד תורה, יראת שמים ותשובה.

הרב יגאל כהן: מהו ביטחון בהשם? צפו