חנוכה - חג שמדליק אותי! אבל מה באמת מדליק אתכם?

נדמה שהפעולה הכי סמלית והמצווה הכי משמעותית שאנו מבצעים בחנוכה היא הדלקת הנרות. על מצוה זו אנו מברכים להדליק נר של חנוכה.

שלמה המלך אומר במשלי "נר ה' נשמת אדם", ולימדונו רבותינו ש"כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן".

כל אחד מאתנו הוא נר המאיר, וכדי שיאיר בעוצמתו לסביבתו, עליו להאיר תחילה בתוכו, לעצמו ומתוכיותו.

אנו יכולים להדליק נר באמצעות נר אחר, כל עוד הנר שבו אנו אוחזים לשם הדלקת הנר האחר - דולק ומאיר. קודם כל את עצמו, קודם כל לעצמו.

להדליק את הנר אנו ניגשים בשמחה, אבל אף אחד מאתנו לא אוהב שמדליקים אותו.

הוא "מדליק אותי"

אינטראקציות חברתיות ובינאישיות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. החל מעובר המתקשר עם אמו ועם סביבתו החיצונית, רואה, שומע וחווה את המתרחש בתוך ומחוצה לו, עבור דרך התקשורת שלו עם הוריו ואחיו, וכשמתבגר – עם סביבתו החיצונית על שלל מכריו. ולא נמנע מלהזכיר את הקשר שהאדם מנהל עם בוראו.

האדם הוא יצור חברתי. הוא נולד לתוך קשרים, מתפתח, גדל ומתגדל בהם.

הקושי התקשורתי מתחיל כאשר התקשורת הופכת למתאגרת ומורכבת. במצב כזה, על מנת להגן על עצמו, חפץ האדם בהתנתקות, ומעדיף את רגעי הבדידות על פני החשיפה לסביבה.

לא אחת קורה שאנו בתוך אינטראקציה, והזולת זרק מילה, או משפט, או בחר בהתנהגות שגרמה לנו פשוט "להידלק" ולצאת משלוותנו.

ההידלקות הזו היא למעשה מעין טריגר שמקפיץ את המערכת העצבית שלנו, וגורם לכך שכל כפתורי ההפעלה, או אם תרצו, ההדלקה, פשוט "ידלקו".

מהם כפתורי הדלקה?

המוח הקסום שלנו הינו מעבד, ובשל כך הוא צורב כל אירוע שחלף על פנינו עם סך הפרשנויות שהענקנו לו וסך המראות, האנשים, והריחות, כמו גם המסקנות שקפצו לראשנו באותו מעמד. מקדד, צורב, ושומר הכל בתור זיכרון.

הוא למעשה קושר בין אירוע לתגובה, וכך מתוכנת להגיב עבורנו מראש כל אימת שיופיע אותו הגירוי או משהו שמזכיר אותו.

זאת הוא עושה על מנת להגן עלינו כאשר ניפגש בשנית עם כל פרט, ולו הקטן ביותר, מהאירוע הקודם. ועוד יותר, אם המסקנה או החוויה שנצרבה מהסיטואציה הייתה עגומה עבורנו.

כך יוצא שאנו מוצאים עצמנו מגיבים אוטומטית כשאנו בתוך אירוע מסוים, הגם שרצינו להגיב אליו אחרת, ולא יודעים אפילו להסביר לעצמנו למה.

כפתורי ההדלקה הם למעשה הטריגרים. הם הרגעים שבהם מתרחשת ההפעלה של המערכת העצבית הזו. טריגר הוא הרגע הייחודי שבו המערכת עוברת ממצב בטוח למצב של סכנה.

המעבר ממצב בטוח למצב של איום על העצמי מתבטא ברגשות, מעורר את עולם הפרשנויות הפנימי שלי וכן מכתיב לי כיצד עלי להגיב.

אם זה ממש הצליח להדליק אותי, אזי גם הגוף שלי ישתתף בתגובה, ואחוש עלייה בלחץ הדם, מחנק בגרון, זיעה וכו'.

לא פעם קיים פער תקשורתי עצום בין התגובה שלי למעשי או לדיבורי הזולת, לבין מה שהזולת ייחס לפעולותיו. אבל ברגע שהטריגר פעל את פעולתו על המערכת, ואנו הגבנו בהתאם לשדר שעבר בתוכנו, הסיכוי שנצא מהאינטראקציה בצורה נקיה ושלווה הוא נמוך מאוד.

מתי הדלקה לא עושה מצווה?

בהקשר הזה, ההדלקה לא "עושה מצווה", אלא נהפוך הוא. היא פשוט מכבה בי כל חלקה טובה של סבלנות, של עצמיות ושל אהבה כלפי הזולת.

היא גורמת לי לאיבוד שליטה ועשתונות, לכעס וזעם, לרצון לבריחה ולניתוק.

כשמישהו, באופן לא מודע, מדליק לנו את אותם כפתורים, אנו אמונים – בזכות תפקודו של המוח להגיב באופן אוטומטי, ללא בקרה ושליטה.

לרגע אל תשלו עצמכם שאתם לא עוסקים בהדלקת כפתוריו של האחר - אנו בהחלט מודלקים, נדלקים ומדליקים.

ממש מפיצים הרבה "אור" סביבנו...

כאשר גם אנו יכולים לזהות פער עצום בין התגובה שציפינו לקבל מהאחר לבין זו שהתקבלה על ידינו בפועל, זה אומר שבהחלט הדלקנו מבלי משים את כפתוריו של האחר.

מתי הדלקה כן עושה מצווה?

כדי שנוכל לנהל אינטראקציות ברמה המיטבית שלהן, כדי שנוכל לזכות במצות "ואהבת לרעך כמוך", כדי שנוכל באמת להאיר את עצמנו מאורנו המיוחד, וכדי שנוכל להאיר באמצעותו גם את האחר, כדאי מאוד שנהיה מסוגלים לזהות את כפתורי ההדלקה שלנו, לזהות ולהתחקות אחר מה שבאמת מדליק אותנו.

זיהוי כזה יעלה את רמת המודעות שלנו לעצמנו, ויאפשר לנו את השהיית התגובה. הוא יעזור לנו להבין שאנו לא כפתורי ההדלקה שלנו, ויאפשר לנו להגיב ממקום שקול ושליו, ולשלוט על ה"אוטומט" שלנו. לנהל את רגשותינו, ולא להיות מנוהלים על ידם.

רמת מודעות גבוהה שלנו אל עצמנו תאפשר לנו תגובה ממקום בחירי, ותחזיר אותנו אל הסנטר של עצמנו, אל האור שבנו.

זו אינה עבודה רק עבורנו, משום שכאשר אנו עוסקים בהדלקה של אורנו הפנימי, ולוקחים שליטה על עצמנו, אנו מביאים מהאור הזה אל הסביבה. עבודה עצמית של הדלקה פנימית הינה חובה מוסרית, משום שהיא מאפשרת לנו לבצע את תפקידנו בעולם הזה בצורה מוארת יותר, ברורה ונהירה. מטרת הדלקת האור הפנימי היא פרסומו לסביבה, בחינת "פרסום הנס" (כפי שנעשה בנר חנוכה המודלק בביתנו הפנימי, אך נראה גם לעין כל חיצונית), מה שאינו מתאפשר כאשר אנו מודלקים (תרתי משמע). במצב כזה אנו שוכחים מהר מאוד מי אנחנו, מי באמת העצמי שלנו ולשם מה באנו לכאן. האור הפנימי שלנו מודלק ונושא בתוכו זיהומים פנימיים.

כי לאבד מאורנו זה בעצם לאבד את עצמנו, את מי ומה שאנו.

זיהוי הכפתורים שמדליקים אותנו מאפשר לנו השהייה בתגובה שלנו אל האחר, כמו גם להמשיך להתרכז באור היוצא ממנו, כי לרוב, בשעת הדליקה הזו אנו עסוקים בלראות איך ה"אור" שלו שורף אותנו מבפנים, וקשה לנו מאוד למצוא בו נקודות אור.

השיח הפנימי שאנו מנהלים בינינו לבין עצמנו מבלי שאיש ישמע הוא שיח ביקורתי ושיפוטי מאוד כלפי אותו האדם, כך שבהשהיית התגובה אנו מאפשרים יותר לקחת אחריות על עולם הרגשות שלנו ולהבין שהזולת לא באמת קשור לכך. ההתנהגות שלו עוררה אצלי משהו קדום שהיה מצוי שם, לעיתים עוד מהילדות, אך בהחלט לא יצרה אותו.

במצב של השהיית התגובה, האינטראקציה היא בשיא טיבה, והאור מופץ ממני אל הזולת, ובחזרה ממנו אלי.

כאן - הדלקה עושה מצווה.

ההבנה והמודעות הגבוהים הללו מאפשרים לשיח מכובד להתנהל, שיח שרואה באור חיובי את הזולת, והזולת, בתמורה, משיב לי ומחמם אותי באורו.

איך מזהים מהם כפתורי ההפעלה שלי?

השלבים הבאים יעזרו לכל אחת ואחד מאתנו להתבונן פנימה בעצמם ולזהות מה באמת מפעיל אותם.

העלו בזיכרונכם אירוע מהזמן האחרון.

1. היזכרו מי הוא האדם שמולו התרחשה הסיטואציה ומה היא הייתה.
2. מה הביקורתיות שהייתה לי עליו? תנו דרור לשיפוטים.
3. בחרו משפט אחד מבין הביקורות שממש "הדליק אתכם" (כגון: "הוא לא רואה אותי") ובחנו ברמה של מ-1 עד 10 עד כמה הוא "מדליק" / מפעיל.
4. חזרו על המשפט הזה מספר פעמים, ובחנו מה מתרחש בגופכם באותה העת. בשלב הזה יש לכם כבר תשובה איזה כפתור הזולת "הדליק" לכם.
5. שאלו את עצמכם – איך כן רציתם שינהג מולכם? ואם היה נוהג כך - איזה חלק בתוככם היה מקבל מענה?
6. נסחו משפט כמו: "איך אני אוהב/ת ש...".
7. חזרו עליו מספר פעמים, ובחנו מה קורה בגופכם.
8. כעת בחנו מה השתנה ברמת הדירוג שנתתם למשפט בסעיף 3.

השינוי בדרוג מגבוה לנמוך מצביע על כך שזיהיתם את הטריגר ש"הדליק" אתכם, ולקחתם עליו אחריות.

מהרגע הזה, אתם כבר לא יכולים להיות מודלקים (שוב תרתי משמע). כולכם כלי זך, טהור ונקי, שראוי להיות מואר מאורו, ולהשתמש בו להדלקת האחר.

אתם משוחררים יותר מתמיד לחיות את מי שאתם.

חג מדליק ומואר במיוחד.

ההדרכה לזיהוי מבוססת על כלים מעולם "תקשורת מקרבת".

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.