המלך תלמי השני והמרדף המסחרר אחרי מיליון ספרים

תלמי השני, שעלה לכס המלוכה במצרים וארץ ישראל בשנת 283 לפני הספירה, קיבל ממלכה מן המוכן. הוא מלך כמעט ארבעים שנה, ואת עיקר מרצו השקיע בפיתוח התרבות והחכמה במצרים. אביו היה מצביא למוד קרבות, שבנה אימפריה בעשר אצבעותיו. תלמי השני היה איש תרבות. הוא היה עשיר מופלג, והשוו אותו לשלמה המלך, ואולי היה גם דמיון מסוים לשלמה המלך, ברצונו להיות חכם. תלמי היה ביבליופיל, אספן ספרים. הוא העריץ ספרים, ושלח שליחים לכל קצוות העולם כדי להעתיק משם ספרים. חכמה, היסטוריה, מדע, דתות – הכל עניין אותו. באופן אישי הוא עסק בזואולוגיה, והרבה לקרוא ולכתוב על בעלי חיים  וטבעם. הוא היה "מתמיד" עצום. ההיסטוריון אליאנוס סיפר שהוא נפל למשכב מרוב עיון בספרים.

תלמי הקים את הספרייה הגדולה באלכסנדריה. אם חשבתם פעם שהספרייה "הגדולה" של העירייה, או אפילו של האוניברסיטה, היא גדולה, אז טעיתם: לפני אלפיים ושלש מאות שנה החזיק תלמי השני כמיליון ספרים בספריה שלו (בספריית הרמב"ם בתל אביב (בית אריאלה), שהיא אחת המפורסמות בארץ, יש כחצי מיליון ספרים). תלמי לא הזמין את הספרים בעלי-אקספרס, ואפילו לא הלך לסטימצקי... הוא שלח מאות שליחים לכל רחבי העולם, מהודו ועד כוש, כדי להעתיק ספרים וחכמות, ונתן בידם תקציב בלתי מוגבל לשם כך.

תלמי יצא בקול קורא לכל רחבי העולם ההלניסטי: חוקרים ואנשי מדע שיבואו להתגורר באלכסנדריה, יקבלו מגורים חינם בארמון, משכורת נאה, פטור ממסים וארוחות חינם לכל ימיהם! הספרייה והמוזיאון שלידה הלכו והתמלאו בהיסטוריונים, מלומדים, פילוסופים ואולי גם קצת אוכלי חינם שבאו ליהנות מהחגיגה... כל אניה שעגנה במצרים היתה תחת צו חיפוש מלכותי. במידה ונמצא בה ספר, הוא נלקח אל הספרייה. צוות מיוחד היה יוצר העתק, ולאחר מכן היה הספר מוחזר לבעליו. הספרייה היתה ממוינת לפי נושאים ותתי נושאים, והיה קטלוג מיוחד בספר אלפביתי, שלפיו ניתן היה לאתר כל ספר. הספרן הראשי היה זאנדוטוס, תלמידו של הפילוסוף המהולל אריסטו.

אמנם, בל ניתן לכל המושגים המפוצצים לסנוור אותנו. התרבות שהנהיג תלמי באלכסנדריה היתה תרבות יוון, והיתה כרוכה בפולחן אלילי. הספרייה שכנה בתוך מקדש המוזות, שבו היו מתבצעים פולחנים אליליים מן הסוג המכוער ביותר. תלמי נקרא "תלמי פילדלפוס", משום שנשא לאישה את אחותו (דלפוס = אחות). כמלך מצרים אימץ תלמי גם את הדת המצרית. הוא קרא לעצמו פרעה, וטען כי הוא בן של האל המצרי הורוס. תלמי הקים כת דתית שתפקידה הוא לסגוד לאשתו, וכשלקח אשה נוספת – הקים כת דתית נפרדת עבורה... הוא ניסח טקסטים פולחניים שיש לומר בעת הסגידה לאשתו, האלילה. תלמי וחבריו היו מבצעים גם פולחן לאלכסנדר הגדול, שחי דור אחד לפניהם, כאילו הוא אל. בין הפילוסופים היו ציניקנים שהטילו ספק בכל ערך, בכל דבר קדוש ובכל דבר טוב. מוקד העניין שלהם היה תרבות הגוף, ופריצות ואלילות שלטו בכיפה ולא נחשבו לדבר רע. מבחוץ הכל נראה נוצץ, אך כשמתקרבים רואים שנושאי התרבות הזו איבדו את הפשטות האנושית, את  התום, את הרצון לחיות חיים של טהרה, והתמכרו להנאות, לנראות של תרבותיות וחכמה במקום לחיים טובים ונאמנים. אלכסנדריה של תלמי, היתה דומה, במידה מסוימת, ללאס וגאס של זמננו.

כדי להבין כיצד התרבות הזו השפיעה על חלקים מעם ישראל, צריכים להבין את העצמה הגדולה שלה מחד, ואת הסיכון הגדול שבה, מאידך.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסו לכאן >>