תרגום השבעים: כל הפרטים מאחורי הפרויקט ההיסטורי

בראשית המאה השלישית לפני הספירה התייצב דמטריוס, איש פאלרון, לפני תלמי פילדלפוס, מלך מצרים, ואמר: "הוד מלכותו הנערץ, הנה נודע לי כי עם היהודים הגרים בארץ יהודה, יש להם ספרים רבים על חוקיהם המיוחדים, ואלו ספרים חשובים הראויים לעיון ולהיות בספריית הוד מלכותו. אלא שהכתב שבו משתמשים היהודים מוזר הוא, וצריכים אנחנו לבקש חכמים יהודים שידעו לכתוב לנו את הספרים שלהם בשפה היוונית, למען נוכל ללמוד בה".

לצידו של המלך ישב מקורבו, אריסטיאס, שהיתה לו חיבה ליהודים. הוא פתח ואמר: "הוד מלכותו, מכיר אני את היהודים היטב, ואת חוקי תורתם. עובדים הם את האל האחד, ומאמינים הם שכל בני האדם הם ברואיו, ולכן, אם רוצים אנו שהם יתרגמו עבורנו את תורתם, וילמדו אותנו, צריכים אנחנו לשחרר את כל העבדים היהודים הנמצאים כאן בארצנו, עוד מימי אביך".

"כמה עבדים יהודים יש במצרים?", שאל המלך.

אנדריאס, שומר ראשו, השיב: "מאה ועשרה אלפים עבדים יהודים יש במצרים. אביך, תלמי הראשון, לקח אותם לשומרי הגבול, כיוון שידע שהם נאמנים לשבועה ולא יפרו אותה לעולם, כשם שנשבעו לאלכסנדר הגדול, והוא סמך עליהם בעיניים עצומות. לכן הניחם אביך להיות שומרים במצודות הגבול".

"ובכן", השיב תלמי, "מתנה פעוטה היא זו, עבור ספרים כה חשובים שיוכנסו לספריה, הנה, מצווה אני לשחרר את כל העבדים היהודים, ותמורת כל עבד אתן למקום העסקתו מאה ועשרים דרכמות. ולא רק העבדים שהביא אבי, המלך הגדול תלמי, אלא כל עבד יהודי שנמצא במצרים יצא לחפשי. כל זה יתבצע תוך שלושה ימים, ומי שאשמע כי לא ביצע את פקודתי, כל נכסיו יוחרמו לאוצר המלכות".

לאחר שבוצע שחרור העבדים היהודים, הגיש דמטריוס למלך הצעת החלטה בעניין תרגום התורה, שבה נאמר כי לאחר החיפוש נמצא בספריה תרגום של חוקי היהודים ליוונית, אבל התרגום הוא משובש וחלקי, וניכר כי לא נעשה בצורה מקצועית. וחבל כי המשוררים היוונים לא הכירו את התורה הזו, ולא יכלו היוונים ליהנות מנה עד עתה. לכן הוא מציע למלך לכתוב לכהן הגדול בירושלים, ששמו הוא אלעזר, שיספק לו ששה זקנים מכל שנים עשר השבטים של היהודים, כדי שהם יוכלו לתרגם את התורה באופן הכי מדויק שאפשר.

המלך הכין מיד איגרת עבור אלעזר הכהן הגדול. אל מכתבו צירף חמישים כיכר זהב ליציקת כלי קודש, והמון אבנים יקרות ומרגליות, ועוד מאה כיכר כסף לקורבנות. באיגרת ביקש שהכהן הגדול ישלח שבעים זקנים יהודים לצורך תרגום התורה. יוסף בן מתתיהו מתאר שהמלך גם הכין שולחן מיוחד לבית המקדש, והוא מאריך בתיאור תחכומו ופארו של השולחן. לא ידוע אם השולחן אכן נכנס לשימוש בבית המקדש.

אלעזר הכהן הגדול, שהיה בנו של שמעון הצדיק, שנפגש עם אלכסנדר הגדול, השיב למלך באיגרת בזו הלשון: "למלך תלמי שלום. דע שנקבל עליו לעשות מה שתהיה לך תועלת בו, אפילו יהא הדבר נגד הטבע, שכן חייבים אנו להשיב לך כגמולך על החסדים השונים, שעשית עם בני ארצנו. כמו כן הקרבנו מיד קורבנות בעדך ובעד אחותך ובעד ילדיך ורעיך, והעם התפלל שתימלאנה משאלות לבך ותתקיים מלכותך בשלום".

אריסטיאס חזר למצרים ושבעים הזקנים עמו, והמלך נפנה לקבל אותם מיד. היה זה דבר חריג, שכן באופן רגיל משלחות המתינו למלך חודש ויותר. המלך שמח מכל המתנות ששלח הכהן הגדול, אך בעיקר נפעם מספר התורה. מימיו לא ראה ספר כה גדול כתוב על קלף בצורה כה אחידה ומרשימה. הוא ביקש מהזקנים שיקריאו לו ויתרגמו בעל פה, מתוך הספר. הדברים ששמע ריגשו אותו מאד, ועיניו זלגו דמעות. הוא הכריז שאת היום הזה, שבו הוא למד לראשונה מתורת ישראל, הוא יעשה ליום חג כל שנה. הוא ציווה לארח את הזקנים כיד המלך, ומינה אחראי מיוחד שיכין להם אוכל כשר לפי חוקי היהודים. הותקן להם מקום מיוחד לטבילה לפני עבודתם, וכן לנטילת ידיים לפי חוקי היהודים.

הזקנים עשו את מלאכתם בזריזות, ותוך כשלושה חדשים סיימו את מלאכת התרגום, הם השתדלו מאד לדייק, כדי שהדברים יהיו מובנים בשפה היוונית, ומלבד שינויים מועטים שנאלצו להכניס, שמרו על דיוק. אחד השינויים שהכניסו, היה בפרשת הבהמות הטמאות, שבה נמנעו מלהזכיר את השם "ארנבת", ובמקומה כתבו "ארוכת הרגליים", שכן תרגום המלה "ארנבת" ליוונית הוא "לאגוס", ושמו של המלך היה "תלמי בן לאגוס"... כדי שלא יחשוב המלך שמנסים ללגלג עליו, שינו את המילה "ארנבת" למילה אחרת. התרגום שיצרו מכונה "תרגום השבעים", וגרסה מסוימת שלו קיימת עד ימינו.

המלך היה מרוצה מאד מהתוצאה. הוא הגה בדברי התורה ומצא בהם ענין רב, וגם פילוסוף החצר, מנדימוס היה שמו, שמח מאד ללמוד ולהחכים מתורת היהודים. אחד המתרגמים, כהן בשם אלישע, נשא כפיו בתפילה להצלחת האירוע, והיוונים האזינו בהתפעלות ואמרו אמן.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסו לכאן >>