זה הסוד המפתיע שיציל אתכם מכל צרה: נתיבות שלום על פרשת וישב

פרשת השבוע, פרשת וישב, פותחת בפסוק: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו ארץ כנען". על כך נאמר במדרש רבה (פד, א) כי הצלתו של יעקב אבינו מיד עשו היתה בזכות האחדות ששררה בין בניו. כה דברי המדרש: "כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו". בכך מתגלה עקרון רוחני עמוק: כאשר אנו מאוחדים, אנחנו יכולים להתגבר על כל מכשול, גם אם נדמה שאין סיכוי.

מבאר הנתיבות שלום: כח האחדות הוא זה הציל את יעקב כאשר שב לארץ ישראל עם השבטים מיד עשו ואלופיו, שהם כולם הסתלקו מארץ ישראל, ויעקב ובניו נשארו בארץ ישראל.

דברי המדרש הללו מאירים את ענין האחדות שמצאנו אצל האבות הקדושים, כשם שראינו אצל אברהם אבינו בניסיון העקדה, שנאמר שעקדה היא מלשון התקשרות, שאברהם ויצחק נעקדו והתקשרו זה עם זה. ונכלל בזה שנתקשרו במידותיהם חסד וגבורה, וגם שהתקשרו והתאחדו יחדיו בגוף, רוח ונפש, כמו שנאמר: "וילכו שניהם יחדיו". משום שלעבור את הניסיון יחיד לבדו אינו יכול, ורק בכח זה שהיו קשורים ומאוחדים כאחד – עברו את הניסיון. ולכן נזכר פעמיים הלשון "יחדיו", שבתחילה התקשר אברהם עם יצחק, ואחר כך התקשר יצחק עם אברהם.

עוד מצינו את עניין האחדות כאשר ניצב יעקב כנגד לבן, ועל כך נאמר: "ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים", ומבאר הרבי מסלונים שיעקב קרא לבניו "אחיו", כי לבן ובניו היו מאוחדים, ולכן כנגדם היו צריכים להגביר את כח האחדות של יעקב ובניו. ועל כן קרא יעקב לבניו "אחיו", רמז על כח האחווה, שיהיו מאוחדים יחדיו, ובכח זה נשברה קליפת לבן. וכן היה אחר כך עם עשו, כאשר חזר יעקב לארץ ישראל עם השבטים הקדושים, ונתייצבה כנגדם כל מרכבת הקליפה, אז כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו. בכח שהיו מאוחדים יחדיו שברו את קליפת עשו ואלופיו.

לעומת זאת, בעת "ויוותר יעקב לבדו וייאבק איש עמו", שכאשר נשאר לבד בלא כח הרבים בא עליו שרו של עשו ויגע בכף ירכו. כל כח ההתגברות של שרו של עשו היה רק כאשר נותר לבדו בלא השבטים, ולא היה לו את הכח של כינוסו וכינוס בניו, אז היתה לו שליטה עליו. ואף שיעקב גבר עליו, כדכתיב 'כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל', בכל זאת נגיעה יכלה להיות לו.

וכך יובן ענין הפירוד בין יוסף ואחיו השבטים הקדושים, מאחר שהיו צריכים אז לירד למצרים, וקודם לכך היתה צריכה להיות מכירת יוסף, הרי בהיותם מאוחדים לא היתה יכולה מידת הדין לשלוט בהם, ואיך תוכל להיות מכירת יוסף וירידת ישראל למצרים, על כן היה רצון העליון שישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום, שיהיה פירוד בין שבטי ק-ה, ומידת הדין תוכל לשלוט עליהם להוציא לפועל את גלות מצרים.

על כך נאמר בדברי שמואל על הפסוק: "ויאמר את אחי אנוכי מבקש, ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותיינה", כלומר: "את אחי אנוכי מבקש" – יוסף ביקש רק את האחווה להשיב את האיחוד על כנו, "ויאמר האיש נסעו מזה" – נסעו מן האחווה, כדברי חז"ל.

ממשיך הנתיבות שלום להסביר: וכאשר עמדו ישראל לרדת למצרים התחדש שוב האיחוד, כי אילו היה פירוד ביניהם היו נאבדים לגמרי חלילה במצרים, על כך נתחדש האיחוד כאשר התוודע יוסף אל אחיו, ויאמר אני יוסף, כמו שכתוב: "ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו", שהיה אז ייחוד של י"ב צירופי שם ה', שהתאחדו כל י"ב השבטים, שזה היה ההכנה והכח לישראל שיוכלו לעבור את כור הברזל של מצרים.

וכן מצינו אצל יוסף בשעת הניסיון, שאמרו חז"ל (סוטה ל"ז), שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וזה הצילו, כי בשעת הניסיון היה יוסף בודד במצרים, ופחז עליו יצרו, כמו שנאמר שהתגברות היצר הרע עליו היתה על טבעית, ולא היתה שום דרך הצלה אלא על ידי שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, שהתקשר עם אביו ושוב לא היה יחיד, ובכח זה ניצל מהניסיון.

ועל כן יעקב מיאן להתנחם על אובדנו של יוסף, אף שרצון ה' שיהודי יקבל וישלים עם רצון העליון, ומדוע זה מיאן יעקב להתנחם, אלא שכאן זה היה רצון העליון שיעקב ימאן להתנחם שלא תיפסק ההתקשרות בינו לבין יוסף.

ואנו לומדים מזה שכל המצבים הקשים באו רק בעת היותם יחידים, ואילו כאשר היו מאוחדים יחד היה להם הכח להתגבר על הכל. והוא שנאמר ביסוד העבודה (ח"ב י, יב) על הפסוק: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ומפרש, שבת אחים שהם קשורים יחדיו ואהובים כאחים, שאז יתפקדו מהם כל פועלי אוון. כי היחיד לעצמו הוא כנר יחיד שהוא אור קטן הנכבה בנקל, וכך על היחיד יכולים לשלוט כוחות שליליים, אבל בשבת אחים באהבה ואחדות, אז כל הנרות, נר ה' נשמת אדם, מצטרפים לאור אחד בחינת אבוקה, שלאורה יתפרדו כל פועלי אוון, שבורחים ובטלים מהם כל כוחות הסטרא אחרא, שהם מעולם הפירוד.

וזוהי העצה ליהודי גם בהיותו במצבים הגרועים ביותר, הן ברוחניות כשהוא מרגיש את עצמו מנותק לגמרי מה' יתברך, והן בגשמיות, שיתאחד ויתקשר יחד עם יהודים, שאז הרי זה כאבוקה אשר ממנה יתפרדו כל פועלי אוון.

מסכם הנתיבות שלום: זה הכח השומר יהודי ברוחניות ובגשמיות, כאשר הקב"ה עוזר ושוררת אחדות – אז יש עליו שמירה ונמתקים כל הדינים, והן בנוגע לחבורה, וכן בכללות ישראל, כאשר רצון השם יתברך שלא ישלטו כוחות הסטרא-אחרא על ישראל הרי זה בכח "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", וכך יימשכו על האדם רחמים וחסדים.

לסיכום, עקרון האחדות הוא עקרון יסוד בתורת ישראל ובחיים הרוחניים והגשמיים של כל יהודי. כפי שלמדנו מדברי המדרש והנתיבות שלום, כשאנחנו מאוחדים, אנו נוגעים בכח רוחני שמאפשר לנו לעמוד מול כל קשיים ולזכות ברחמים ובחסדים. כשם שהאחדות הצילה את יעקב ובניו, כך גם בימינו, אחדות ישראל מביאה שמירה והגנה, ומבטיחה שהכוחות השליליים לא יצליחו לשלוט. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" – באחדותנו טמון כוחה של ההצלחה.