הקרב המכריע: כל בני ישראל יוצאים למלחמה על שבט בנימין | פרק כ' בספר שופטים

תקציר הפרק

פרק כ' מתאר את התסיסה והמלחמה שהתרחשו בין שבטי ישראל לבין בני בנימין בעקבות מעשה של רצח ועוון בגבעה. כל שבטי ישראל מתאגדים תחת הובלת ה' במטרה להעניש את בני בנימין על פשעיהם. המלחמה נמשכת במשך שלושה ימים, כאשר בשני הימים הראשונים בני בנימין מצליחים להשמיד רבים מישראל. בשלב מאוחר יותר, בני ישראל מצליחים לתפוס את אויביהם בעורמה, והם משמידים את העיר גבעה ואת אנשי בנימין, תוך שהם מתמודדים עם שאלות מוסריות לגבי היקף העונש שיש להטיל. בסופו של דבר, כל בני בנימין כמעט נשחטים, ובני ישראל מתחילים לחשוב כיצד לתקן את המצב לאחר התוצאות הקשות של המלחמה.

הפרק המלא

(א) וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל ה' הַמִּצְפָּה.

(ב) וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹוקים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב.

(ג) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת.

(ד) וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן.

(ה) וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת.

(ו) וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל.

(ז) הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם.

(ח) וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ.

(ט) וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עָלֶיהָ בְּגוֹרָל.

(י) וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל.

(יא) וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים.

(יב) וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם.

(יג) וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ [בְּנֵי] בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(יד) וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(טו) וַיִּתְפָּקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא מֵהֶעָרִים עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר.

(טז) מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא.

(יז) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּקְדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב כָּל זֶה אִישׁ מִלְחָמָה.

(יח) וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹוקים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה.

(יט) וַיָּקוּמוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּבֹּקֶר וַיַּחֲנוּ עַל הַגִּבְעָה.

(כ) וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה.

(כא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה.

(כב) וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.

(כג) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵיה' עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַיהוָה לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ אֵלָיו.

(כד) וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי.

(כה) וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה כָּל אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב.

(כו) וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה'.

(כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹוקים בַּיָּמִים הָהֵם.

(כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה' לוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ.

(כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב.

(ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם.

(לא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

(לב) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת.

(לג) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע.

(לד) וַיָּבֹאוּ מִנֶּגֶד לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה.

(לה) וַיִּגֹּף ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב.

(לו) וַיִּרְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה.

(לז) וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב.

(לח) וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר.

(לט) וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה.

(מ) וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו וְהִנֵּה עָלָה כְלִיל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה.

(מא) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה.

(מב) וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְהַמִּלְחָמָה הִדְבִּיקָתְהוּ וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים מַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ.

(מג) כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן הִרְדִיפֻהוּ מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ.

(מד) וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.

(מה) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ אַלְפַּיִם אִישׁ.

(מו) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל.

(מז) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.

(מח) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב מֵעִיר מְתֹם עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.

ביאור מילים קשות בפרק

וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם: ראשי שבטי ישראל התייצבו.

כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: ראשי השבטים שנאספו היו מכל השבטים, כל השבטים שלחו את ראשיהם לאסיפה במצפה.

בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב: בקהל עם ישראל שהתאסף במצפה, היו ארבע מאות אלף חיילים שהלכו ברגליהם כשהחרב שלופה בידיהם.

עָלֶיהָ בְּגוֹרָל: נטיל גורל כדי לראות מי ייצא להילחם נגדם ומי יבצע את התפקידים האחרים הנדרשים למהלך המלחמה.

לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן: ניקח אנשים שיסייעו ללוחמים שישלמו לתושבי גבעת בנימין כגמולם, שיענישו את תושבי גבעת בנימין.

וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל: אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם עכשיו, לאחר שהתברר שתושבי גבעת בנימין עשו מעשה נבלה, תמסרו לנו את האנשים הרשעים שבגבעת בנימין, ונהרוג אותם.

עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ: תעלו למלחמה נגד בני בנימין, שהרי מחר אמסור אותם בידיכם.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר: אך האמת הייתה שבני ישראל תיכננו מראש את מנוסתם והם אמרו זה לזה שעליהם לברוח בתחילה מחיילי שבט בנימין, כדי להוציא אותם (את חיילי שבט בנימין) מגבעת בנימין.

ויגוף ה' אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: ה' הפיל במגפה את חיילי שבט בנימין לפני חיילי ישראל, חיילי ישראל הרגו את חיילי בנימין.

וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה: בעוד שחיילי שבט בנימין רדפו אחרי חיילי ישראל, החיילים שהיו במארב מיהרו והתפזרו בעמדות הקרב שלהם על גבעת בנימין.

כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן חיילי ישראל הקיפו את חיילי שבט בנימין מכל הכיוונים.

מֵעִיר מְתֹם עַד בְּהֵמָה: בכל עיר, הרגו חיילי ישראל את כל תושבי הערים של שבט בנימין: מהאנשים ועד הבהמות – את כולם הרגו.   

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: מסתפק אם השראת השכינה במצפה הייתה תוצאה של איסוף אנשים רבים מעם ישראל, דבר המביא להשראת שכינה, או שהסיבה הייתה משום שלעם ישראל נעשתה תשועה במצפה בזמן שיהושע כבש את הארץ.

מלבי"ם: הנביא מדגיש שבני ישראל הלכו ברגל למצפה ולא רכבו על סוסים, והם השקיעו כל כך הרבה להגיע משום שהם קנאו לכבוד ה'.

מלבי"ם: כוונת בני ישראל לא הייתה להרוג את כל תושבי הגבעה, אלא להרוג את החוטאים ובכך לעזור לאנשי הגבעה על ידי ביעור החוטאים.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

ופינחס בן אלעזר היה כהן בימים ההם. תנו רבנן: כיצד שואלים באורים ותומים? השואל פניו כנגד הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר: הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו? והנשאל אומר: כה אמר ה' עלה והצלח.

ר' יהודה אומר: אינו צריך לומר לו: כה אמר ה' אלא עלה והצלח. ואין שואלים לו בקול, שנאמר: ושאל לו, ולא מהרהר בלבו, שנאמר: לפני ה', אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר: וחנה היא מדברת על לבה.

למה נקרא שמם אורים? אורים שמאירים עיניים בהלכה לכל דבריהם. תומים שמשלימים דבריהם.

תדע לך כח החרם בוא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות של שבט בנימן. א"ל הקב"ה: קנאתם על הזנות ולא קנאתם בפסל מיכה, ועל שלא היה קנאתם על פסל מיכה, לפיכך הרגו בהם בני בנימין פעם ראשונה ושניה ושלישית, עד שנפלו לפני ארון ברית ה' והיו מבקשים תשובה ונתרצה להם הקב"ה, והחרימו שיהיו כל ישראל הולכים אחריהם למקטון ועד גדול, שנאמר: כי השבועה הגדולה הייתה.

וכי שבועה נשבעו כל ישראל?! אלא להודיעך שהחרם היא השבועה, לא עלה אל ה' במצפה לאמר מות יומת.

לפרקים קודמים

פרק ו' בספר שופטים: גדעון בן יואש

פרק ז' בספר שופטים: ניצחון ניסי ומוחץ במלחמת ישראל נגד מדין

פרק ח' בספר שופטים: גדעון מחסל את מלכי מדיין זבח וצלמונע

פרק ט' בספר שופטים: משל יותם

פרק י' בספר שופטים: בני ישראל חוטאים ונמסרים בידי עמון

פרק י"א בספר שופטים: יפתח הגלעדי ואסונו הגדול

פרק י"ב בספר שופטים: ביאור, פירושים ומדרשים

פרק י"ג בספר שופטים: הולדת שמשון

פרק י"ד בספר שופטים: גבורת שמשון

פרק ט"ו בספר שופטים: שמשון שורף את שדות פלישתים

פרק ט"ז בספר שופטים: מות הגיבורים של שמשון

פרק י"ז בספר שופטים: פסל מיכה

פרק י"ח בספר שופטים: בני דן מחפשים נחלה

פרק י"ט בספר שופטים: פילגש בגבעה