הקרב שלא נגמר: תלמי השלישי והאיום על יהודי ארץ ישראל

בשנת 246 לפני הספירה, 316 שנים לפני חורבן הבית השני, מת תלמי השני, שליט מצרים וארץ ישראל. על כסאו עלה בנו, תלמי השלישי. הוא פתח את הקריירה שלו, שנמשכה כ-24 שנים, במלחמה, ולאורך כל ימיו היו מלחמות. כל עוד חי תלמי השני, נשמר השלום בין הממלכות היווניות, יורשותיו של אלכסנדר. תלמי מלך במצרים ובארץ ישראל, וסלבאקוס ויורשיו מלכו בסוריה, בבל, פרס וכל המזרח. תלמי השני קיבל הבטחה מהמלך הסלבאקי כי הנסיכה ברניקי תהיה לתלמי השלישי לאישה. אך אחרי מותו של תלמי השני לא בוצעה ההבטחה, ותלמי השלישי עלה למלחמה על סוריה, כדי לקבל את אשתו המובטחת.

מלחמה מביאה לחוסר יציבות, גוררת עוד מלחמות, גוררת הרבה הוצאות. יהודי ארץ ישראל נפלו בין הפטיש והסדן. תלמי השלישי דרש מהם עוד מסים, למימון מסעות המלחמה שלו, שבהם הוא "מגן" על נחלתו. זו היתה זכותו החוקית, כמובן, אבל היא עוררה התמרמרות רבה. מנגד שלחו הסלבקים שליחים אל הסנהדרין, שיעבירו את התמיכה אליהם, ויזכו להטבות רבות. הכהן הגדול חוניו השני, שהיה מזרע צדוק הכהן, שבניו כיהנו דור אחרי דור מימות דוד המלך, חשב שהסלבקים הולכים לנצח, והפסיק את העלאת המס לתלמי. תלמי, בתגובה, שלח חיל מצב עם הודעה כי אם המס לא יגיע באופן מידי – הוא מחרים את ירושלים ומחלק אותה בין חייליו.

אל מצב הביש הזה נכנס איש מוכשר ורע מעללים. שמו היה יוסף למשפחת טוביה. טוביה היתה משפחה יהודית מכובדת ועתיקת יומין שהתגוררה בעבר הירדן. הוא היה ממונה של המלך בעבר הירדן, וכעת זיהה הזדמנות: הוא שלח רץ אל תלמי השלישי, והציע לו להיות גובה המסים של ארץ ישראל, במקום הכהן הגדול, שלא עושה את עבודתו. לדבריו, התפוקה תהיה כפליים. המלך, הלחוץ כספית, הסכים מיידית. הוא שיגר אותו יחד עם פלוגה בת אלפיים לוחמים שתאכוף את ההסדר החדש. כך הפך יוסף בן טוביה לאיש המטיל אימה בארץ ישראל. הוא הגיע עם לוחמיו, ודרש מכל בעל שדה, בעל כרם או כל איש שרצה, סכום שהוא קבע, ללא אפשרות ערעור או דיון. כסף – או שהחיילים יפגעו בך. עשרים ושתיים שנים שימש יוסף בתפקיד זה, ויהודי ארץ ישראל ראו שהיוונים לא רק דורשי טובת היהודים.

גם באלכסנדריה הידרדר המצב. כאשר התנאים קשים, קשה הרבה יותר לקיים את המצוות. יהודים נאלצו להתערות בחברה היוונית. הם לא חינכו את ילדיהם ללימוד תורה וללימוד השפה העברית, ולכן נאלצו לקרוא בשבת את קריאת התורה מתוך ספר כתוב ביוונית. הם התרחקו מבתי המדרש המסורתיים, ושילבו רעיונות יווניים כפרשנות לתורה. כוונתם היתה לטובה, אבל בפועל, הם היו רחוקים מאד מרוח המסורת. אחד מחכמי אלכסנדריה המפורסמים היה ידידיה, שכונה פילון האלכסנדרוני, ועליו סיפרנו בהזדמנות אחרת.

בשנת 222 לפני הספירה עלה על כיסא המלוכה במצרים תלמי הרביעי. הוא המשיך את דרך אביו במלחמות מול הממלכה הסלבקית. המלחמות פגעו ביושבי ארץ ישראל, וחלק מהן התרחשו בשטחה. אחד הקרבות המפורסמים היה קרב רפיח. חמש שנים התכונן תלמי לקרב הגדול מול אנטיוכוס השלישי, שכונה "אנטיוכוס הגדול", מלך הסלבקים, ובשנת 217 לפני הספירה הם נפגשו בעיר רפיח שלחוף הים. תלמי הגיח מדרום, ממצרים, בראש גדוד של שבעים אלף לוחמים, ששת אלפים פרשים ו-73 פילים אפריקאים. אנטיוכוס הביא עמו רק 62 אלף רגלים, חמשת אלפים פרשים, ו-102 פילים הודיים. היתה זו הפעם היחידה בהיסטוריה שבה שני צבאות לוחמים השתמשו בשני זנים של פילים.

תלמי הביס את אנטיוכוס תבוסה מוחצת. עשרת אלפים מחייליו של אנטיוכוס נהרגו, וכן כמה פילים. הוא נאלץ לנוס משדה הקרב כדי שלא יושמדו הוא וצבאו. אך אנטיוכוס השלישי לא אמר נואש. במשך עשרים שנה נערכו הצבאות לקרבות שונים, ובשנת 202 לפני הספירה ניצח אנטיוכוס השלישי את תלמי החמישי, וארץ ישראל הפכה לחלק מהממלכה הסלבקית.

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסו לכאן >>