פרשת וישב: כשאלוקים מכניס מישהו לבור, המטרה היא אחת - צמיחה

יש שתי סיבות הפוכות להורדת משהו לבור באדמה. או כדי לקבור אדם שנפטר, או כדי לשתול גרעין במטרה שיצמח (בעומק הדברים, גם קבורה של אדם מטרתה צמיחה עתידית. אין כאן המקום להאריך).

כל אחד מאתנו עלול למצוא את עצמו ב"בור" כזה או אחר. כל אחד מאתנו עלול לחוות נפילה. בידינו הבחירה אם לחוות את הנפילה כ"קבורה" ולהיכנס לדכדוך ועצבות וממילא להידרדרות רוחנית, או לנצל את הנפילה והשהיה בבור לנביטה, צמיחה מחודשת ועליה רוחנית.

פעמיים הושלך יוסף לבור. בפעם הראשונה הוא הושלך על ידי אחיו, ובפעם השנייה הוא הושלך לבית האסורים בעקבות עלילות שווא של אשת פוטיפר. את שתי הנפילות הללו יוסף ניצל ותיעל לתהליך של צמיחה וגדילה. ואכן, כשם שצמח גדל לאט לאט ובשלבים, כך גם יוסף הצליח בשלבים. נצטט את לשון הפסוקים המתארים את צמיחתו: "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים... וַיְהִי השם אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ... וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי השם אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה השם מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ... וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ... וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ השם אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת השם בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף...". נשים לב לשלבי ההצלחה שלו יוסף: "איש מצליח", "כל אשר הוא עושה השם מצליח בידו", "כל יש לו נתן בידו", "ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף". יוסף האמין ש"הבור" וכל הסיטואציה הקשה אליו הוא נקלע, מטרתם היא אחת - צמיחה.

גם בפעם השנייה, כשיוסף מצא את עצמו שוב בבור בעקבות השקרים של אשת פוטיפר, יוסף האמין שמטרת הבור היא שוב צמיחה, ואפילו צמיחה גדולה יותר. גם שם, יכולים אנו לראות את צמיחתו האיטית אך הבטוחה: "וַיְהִי השם אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד, וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר. וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה.אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר השם אִתּוֹ, וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה השם מַצְלִיחַ".

יוסף מאמין שכשאלוקים מכניס מישהו לבור, המטרה היא אחת ויחידה – צמיחה וגדילה!

וכאן יש נקודה חשובה. צמח זקוק למים. התורה כותבת מפורש על הבור הראשון שיוסף הושלך אליו – "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז, כ"ד). הבור המדובר כאן הוא לא רק הבור עצמו, אלא כל הסיטואציה הקשה שיוסף נקלע אליה. יוסף בלי כלום, בלי הכותונת שלו, אפילו בלי מים. איך אפשר לצמוח בלי מים?

שמעתי תשובה מעניינת. מלבד האמונה הפנימית של יוסף, שללא ספק היוותה עבורו מעיין נובע מים חיים, יוסף "הושקה" במים נוספים – בדמעות הרבות של יעקב אביו. כשנאמר ליעקב "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף", כותבת התורה: "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה, וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו". הבכי הרב, הדמעות הרבות, הן אלו שהשקו את יוסף וסייעו לו לצמוח.

רש"י כותב על מילים "ויבך אותו אביו", שהכוונה ליצחק אבינו. יצחק אבינו בכה על כך שבנו – יעקב, בוכה על נכדו – יוסף. יצחק אבינו ידע בנבואה שיוסף חי, אולם נאסר עליו לגלות זאת ליעקב, אז הוא בכה מפני צערו של יעקב. גם הדמעות הרבות של יצחק אבינו, הרוו את אדמת הבור בה שהה יוסף, והן אלו שהשקו את יוסף באדמה הצחיחה של כל תקופת גלותו.

כשמעיינים בפרשות המלוות את יוסף, יכולים אנו לראות שהתורה לא מציינת שיוסף דיבר. הדיבור האחרון של יוסף היה עם המלאך שהוא פגש כשהוא הלך לראות את שלום אחיו: "וַיֹּאמֶר, אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית ל"ז, ט"ז). מאז, לאורך כל סיפור המכירה והגלגולים שעברו עליו, התורה לא מזכירה שיוסף דיבר, אפילו לא מילה אחת. הפעם הראשונה שהתורה כן מצטטת דיבורים שלו, זה את השיחה שלו לאשת פוטיפר, בה הוא מסביר לה: "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים" (ל"ט, ט'). כשהוא כן מדבר, הוא מזכיר בדבריו את שם שמים.

מאז, שוב פעם ישנה שתיקה. הפעם הבאה שיוסף מדבר זה כשהוא בבית האסורים, כשהוא מתעניין בשלומם של שר המשקים ושר האופים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי". שוב, כשיוסף כן מדבר, הוא מזכיר את שם שמים.

מאז השיח הזה, ישנה שתיקה נוספת עד שהוא מובהל לבית פרעה כדי לפתור לו את חלומותיו, ואז הוא אומר: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (מ"א, ט"ז). שוב, יוסף מזכיר את שם שמים.

זו כוונת התורה: "וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי השם אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה השם מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ (ל"ט, ג'), כותב רש"י: "כי השם אתו - שם שמים שגור בפיו". כששם שמים שגור בפה, כנראה שההמשך "וכל אשר הוא עושה השם מצליח בידו" הוא טבעי ומובן.

זה יוסף וזהו סוד הצלחתו. דבר גדול למדנו מיוסף – להפוך כל נפילה לבור לצמיחה חדשה.