מפתיע: איך חוש הריח של המשיח יזהה אמת ושקר?

המשיח ישפוט אנשים לפי חוש הריח, כך אומרת הגמרא. מסופר על בר כוכבא שטען שהוא המשיח. חכמים שלחו אליו שליח, וראו שאין לו את היכולת לדון אנשים לפי חוש הריח, ולכן קבעו שאינו משיח.

את זאת לומדת הגמרא במסכת סנהדרין מן הפסוק בישעיהו "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ''. הגמרא מפרשת את הפסוק שלמשיח יש תכונה מיוחדת והוא מסוגל לשפוט לא לפי הראיה או השמיעה, אלא לפי הריח.

כדי להבין את המשמעות המיוחדת של שיפוט על פי ריח, צריכים להבין את הייחודיות של חוש הריח שניתן לאדם.

החשיבה של האדם מתפתחת בשלבים. בשלב הראשון האדם חושב בחשיבה קונקרטית – חשיבה שמקבילה לחוש הראיה. החשיבה הקונקרטית עוסקת בצדדים המכניים של העולם, לקלוט את המציאות שמולך.

לאחר שלב החשיבה הקונקרטית, בערך באזור גיל ההתבגרות, מגיעה שלב החשיבה המופשטת. חשיבה מופשטת עוסקת לא במכניקה של העולם, אלא בטיבו של העולם, בסוגיות כמו רע וטוב אמת ושקר, מושגים מופשטים שהגישה של האדם אליהם היא דרך האוזניים, ההקשבה והלימוד.

חודש תשרי הוא במזל מאזנים. המאזניים הם סמל לדין, והסיבה לכך היא שכמו מאזניים, דין עוסק בהכרעה בין שני צדדים. זו הסיבה שהאוזן נקראת אוזן, מלשון איזון – כיוון שהיא מאזנת את הגוף, כי האוזן היא האיבר ששומר על שיווי המשקל, ומלשון מאזניים – כיוון שבאמצעותם האדם עושה דין לעצמו ומכריע בין שני צדדים, רע או טוב.

זו גם הסיבה שעל מוסר נאמר ''שמיעה'', "שמע בני מוסר אביך", ולא ידיעה, כי האדם צריך להכריע לצד האמת, ולא לדעת אותה.

הגמרא בברכות אומרת על ריח, "איזהו חוש שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זה הריח". הריח מתואר כאן לא כחוש שנותן מידע על העולם הזה, אלא על משהו גבוה יותר, שקשור לנשמה. לכן מריחים את הבשמים במוצאי שבת, כדי להקל עלינו את הסתלקותה של הנשמה היתרה.

רש''י על הגמרא בקידושין ''שלושה שותפין באדם", כותב כך: ''מפרש בברייתא במסכת נדה, איש נותן לובן שבו, אשה נותנת אודם שבו, והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה, מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור''.

הברייתא לא מתארת נתינת חוש ריח באדם, אלא נפיחת נשמה, ונפיחת הנשמה היא דרך האף.
חוש הריח אינו חוש רגיל. חוש הראיה מלמד אותנו מה קורה לדברים בצורה ישירה, ללא צורך בניתוח מחשבתי. שמיעה יכולה ללמד אותנו על מהותם של הדברים, אבל רק אחרי ניתוח ממידע ששמענו וידענו. אבל חוש הריח מראה לנו את מהותם של הדברים בלי לנתח כלל, ממש כמו שהעין רואה את המכניקה של הדברים. לכן האדם יכול לומר על אוכל שהוא מסריח, וכך קובע את מהותו בלי להשיג זאת דרך ראיה או שמיעה, וכך לדעת האם דבר זה רע או טוב, הכל על פי הריח.

הקב"ה טבע בבריאה טבע, שאוכל שאינו ראוי למאכל, ניכר על ידי הריח. תארו לעצמכם את חיינו בלי המציאות הפשוטה הזו. כל אוכל שהיינו רוצים לאכול – היינו צריכים לשלוח לבדיקת מעבדה... קיבלנו מכשיר מדידה מופלא, שנותן לנו אינפורמציה אמינה בשתי שניות: פותחים קופסה של אוכל, ואם ישנה סכנה בריאותית, אנחנו מקבלים התראה בשנייה אחת. וכיוון שהאדם מתפתה לעשות דברים לא בריאים, זו לא רק אזהרה אינפורמטיבית, אלא גם פעולת דחיה, ריח רע ודוחה שאף אדם לא יאכל.
דין בבית דין נקבע על פי ראיה – עדים, ועל פי שמיעה – חקירת העדים, שעל ידה רואים אם עדות היא אמיתית או שקרית. אבל המשיח יכול להריח את נשמתו של האדם, לדעת את מהותה האמיתית בלי להסיק זאת בצורה מופשטת, אלא בקליטה של האמת כפי שהיא, כפי שהראיה קולטת את המכניקה של העולם. זה מנגנון ההתראה שלו, והוא יכול להבחין בין טוב ורע בשנייה אחת. זו מדרגה גבוהה מאד, ולכן היא טובה לסינון משיח שקר, שטוען שהוא בעל מדרגה גבוהה, אבל אינו כזה.