נתיבות שלום בפירוש נפלא על חנוכה: איך להדליק את האור האלוקי בחייך?

האדמו"ר מסלונים בספרו "נתיבות שלום" מבאר את עניינו הרוחני של חג החנוכה. הביאור מתמקד בגילוי האור האלוקי בנר חנוכה, המשך לאור המנורה שבמקדש, ובכוחו להאיר גם את המקומות הנמוכים ביותר, לבל ידח ממנו נידח, ולחזק את נשמתו של כל יהודי לכל ימות השנה.

הנתיבות שלום מבאר כי היצר הרע פועל מתוך מטרה להחשיך את עיניו של היהודי, כלומר למנוע ממנו לראות את האור האלוקי ולהתחבר לנוכחותו של הבורא. הוא עושה זאת על ידי פגיעה בכוחותיו הפיזיים והרוחניים של האדם, במיוחד באזורים הנחשבים "למטה מעשרה", המקומות הנמוכים והחשוכים ביותר בתודעה ובנפש, שבהם שולטות התאוות והבלבול.

היוונים, כפי שמתואר במדרשי חז"ל, ניסו להחשיך את עיניהם של ישראל כדרך לנתקם מאלוקות ומתורתו. המלחמה שלהם לא הייתה רק פיזית, אלא בעיקר רוחנית – להכניס את עם ישראל למצב של בלבול וניתוק מהאור. החשכה הזאת ייצגה את קליפת היוונים, שמטרתה להפריד בין האדם לקדושה. במצב כזה, אין דרך לשבור את החשכה אלא על ידי הדלקת האור – גילוי האמת האלוקית, במיוחד במקומות הנמוכים ביותר שבהם שולט היצר הרע.

עיקר כוחו של היצר הרע טמון במצב של "חשכת הדעת", כאשר האדם מאבד את מודעותו לנוכחות האלוקית ואינו רואה את אורו של הקב"ה. במצב כזה, החושך משתלט, והאדם עשוי להרגיש שהוא לכוד באפלה שאין ממנו מוצא. אך דווקא בנקודה זו טמונה האפשרות לתפנית – כשהיהודי זוכה להארת הדעת, הוא מתמלא בהכרה מחודשת בקב"ה, "מלך מלכי המלכים", שעומד עליו ובוחן את מעשיו. הכרה זו מעניקה לו כוח פנימי עצום, המאפשר לו לעמוד מול החושך, להתגבר על ניסיונות היצר הרע ולהאיר את עולמו.

הנתיבות שלום מדגיש כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ומבטא את הסוד הפנימי של ההתמודדות. ברגע שבו הקב"ה חונן את היהודי בשעה של הארה, מתגלה כוח מיוחד שיכול לעקור את היצר הרע מן השורש. בשעה זו, החושך והצלמוות נעלמים, והאדם מוצא את עצמו מואר ומלא בחיים חדשים. תחושת חוסר האונים והאפלה, שמולידה לעיתים ייאוש, אינה אלא פרי עבודתו של היצר הרע, המנסה להשאיר את האדם כבול בחשכתו. אולם, התפקיד המרכזי של היהודי הוא להדליק את האור, ולו הקטן ביותר, כי די בניצוץ אחד של אמת ואמונה כדי לגרש את החושך כולו ולחשוף את האור האלוקי שממלא את העולם.

השבת היא מקור של אור אלוקי מיוחד, והאור הזה אינו רק פיזי אלא רוחני וגנוז, חיבור לאור האלוקות עצמו. עיקר עניינה של השבת הוא "אז תתענג על ה'", לחוש את תענוג ההתחברות אל הבורא, כאשר אור השבת הוא האור הגנוז שמתגלם במלוא עוצמתו ביום זה. הופעת האור הזה אינה רק חוויה רוחנית, אלא היא ההשפעה העליונה של שבת, שמרוממת את האדם מעבר לעולם החולין ומביאה אותו למדרגה של קרבה מיוחדת לקב"ה.

על פי זה ניתן להבין את דברי חז"ל (שבת י'): "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני חפץ ליתנה לישראל, לך והודיעם". הנתיבות שלום שואל מדוע השבת נחשבת מתנה טובה יותר מכל שאר המצוות. הוא מסביר שהשבת מכילה רז פנימי וגנוז – לא רק את דיניה המעשיים וההלכתיים, אלא גם סוד פנימי עמוק, "רזא דשבת". סוד זה הוא אור השבת, האור האלוקי הגנוז המתגלה בה, דבר שאינו קיים באותה מידה באף מצווה אחרת.

בהקבלה לכך, נר חנוכה עוסק גם הוא בהארת אור האלוקות , כפי שמובא בבני יששכר בשם בעל הרוקח, שבנר חנוכה מתגלה האור הגנוז, וכתב שם שכל דבריו הם בקבלה מפי אליהו הנביא. השבת ונר חנוכה, אם כן, חולקים את אותה מהות של גילוי אור עליון.

הנתיבות שלום מוסיף ומצטט את פירוש הרמב"ן בפרשת בהעלותך, המבאר כי דברי הקב"ה לאהרן על כך ש"אור המנורה שלך קיים לעד" מתייחסים לנר חנוכה, שנחשב כהמשך ישיר לאור המנורה שבמקדש. אור זה, הממשיך את האור הגנוז, נועד להאיר את העולם עד ביאת המשיח. ייחודו של נר חנוכה בכך שהוא מאיר למטה מעשרה טפחים, במקומות הנמוכים ביותר מבחינה רוחנית, שם שולטות הקליפות והטומאה. על פי דברי ה"מאור עיניים", אף על פי שבדרך כלל "לא ירדה שכינה למטה מעשרה", הרי שבחנוכה האור האלוקי יורד גם למקומות האפלים ביותר כדי "לבל ידח ממנו נידח".

נר חנוכה, אפוא, מבטא את הרעיון של ניצוץ אלוקי שמגיע לכל יהודי באשר הוא, גם אם הוא נמצא במקום של חושך וריחוק. כוחו של אור זה, שנמשך מאור המנורה, מאפשר ליהודי להתגבר על כוחות הטומאה והחושך גם במדרגות הנמוכות ביותר.

בדומה לכך, כשם שאור השבת מסוגל להאיר על כל ימות השבוע, כך גם נר חנוכה, שהוא אור אלוקי מיוחד, מאיר ליהודי כוח לכל השנה כולה. אור זה, המתגלה דרך מצוות ההדלקה, מעניק ליהודי את הכוח לעקור את היצר הרע ולהאיר את עולמו הפנימי והחיצוני באור אלוקי שמגרש את החושך והטומאה.