ביטחון בה' או השתדלות? רבנו בחיי חושף את האיזון המדויק לחיים טובים

רבנו בחיי מפרש את מושג הביטחון בה', תוך התמקדות בצורתו הנכונה בחיי היום-יום, בעיקר בעניינים הנוגעים לפרנסה, מסחר, נסיעות ופעולות שונות הנדרשות לקיום האדם בעולם הזה. הוא מבאר כיצד על האדם לגשת לעיסוקיו בגישה אמונית ומאוזנת, מתוך הבנה שפרנסתו וגורלו נקבעים בידי הבורא, וכי ההשתדלות הנדרשת ממנו היא לשם קיום הכרחי בלבד, ללא דאגה מוגזמת או תחושת שליטה מדומה.

כה דבריו:

"ופרוש החלק השני והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה אפני ישר הבטחון בהם על האלהים שיתעסק במה שזימן לו הבוראמהם לצורך סיפוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם. ואם יגזור לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמוך עליהן בליבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה. וכאשר יבטח באלהים ימצא מנוחת לבו ושלוות נפשו כי לא יעברנו חקו אל זולתו ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו".

מבאר ה"לב טוב":

ופירוש הביטחון הנכון שיש להשתמש בו בחלק השני, הכולל את העניינים הנוגעים לרכוש האדם ודרכי התנהגותו בעסקיו, כגון במסחר, מלאכה, נסיעה בדרכים, התמנות, שכירות, סוכנות, קבלנות, מסחר באשראי והלוואות, ושאר מיני עבודות, ונסיעות דרך המדבר והים – הצורה הנכונה של הביטחון על האלוקים בדברים אלה היא שיעסוק במה שהזמין לו הבורא מדברים אלה כדי צורך מחייתו ומזונו בלבד, כדי להשיג על ידם מענייני העולם רק את מה שהוא הכרחי לקיומו.

ואם הבורא גזר שיהיה לו יותר מזה, תבוא אליו תוספת זו גם בלי טרחה ויגיעה מצידו, כשיבטח על האלוקים בתוספת זו, ולא ירבה לחזר אחרי אמצעים כדי להשיג אותה, ולא יסמוך עליהם בליבו. ואם הבורא גזר שלא יהיה לו יותר מכדי מחייתו, אז גם אם ישתדלו כל הברואים שבשמים ובארץ להוסיף לו על כך, לא יוכלו לעשות זאת בשום אופן על ידי אף אמצעי. וכאשר יבטח באלוקים בדבר זה, תהיה לו מנוחת הלב ושלוות הנפש, שמה שנקצב לו לא יעבור לידי אחרים, שלא יבוא יותר מוקדם ולא יותר מאוחר מהזמן שנגזר עליו לבוא בו.

"ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסבות אשר זכרנו ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירושה והדומה לזה ויחשב כי הסבות חייבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסבה מבלעדי המסבב. וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם. וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה אלו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת כאשר הקדמנו וכמו שאמר (שמואל א יד ו) כי אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט".

מבאר ה"לב טוב":

ולפעמים אפשר למצוא בין רודפי הממון כאלה שהגיעו אל הממון עד קצה תאוותם על ידי מאמציהם ויגיעתם, וישנם כאלה שהגיעו אל הממון על ידי ירושה, והם חושבים כי האמצעים הם שגרמו להם להשיג את הממון, ולולא האמצעים לא היה הממון מגיע אליהם, והם משבחים את האמצעים, ואינם משבחים את ה' שהמזין להם את האמצעים. והם דומים בזה לאדם שהלך במדבר ותקף אותו צימאון, ומצא בבור אחד מים שאינם מתוקים, ושמח בהם שמחה גדולה, וריווה את צמאונו במים אלה, וכאשר הלך משם מעט, מצא מעין נובע מים מתוקים, והצטער על אשר שתה קודם את המים הראשונים וריווה את צמאונו בהם. וכן גם אותם האנשים הצמאים לממון, המשתמשים באמצעי הראשון שבא לידם כדי להגיע אליו, גם אם הוא דורש מאמצים גדולים ויגיעה רבה – אילו לא היו משתמשים באמצעי זה, היו משיגים את הממון על ידי אמצעי קל ונוח יותר, כמו שהסברנו לעיל, וכמו שנאמר: 'כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט'"

כותב רבנו בחיי:

"וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי. וכן כאשר יבואהו טרפו מצמצם לא יותר על מזונו מאומה ראוי לו לחשב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה. ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שעניינם היה כזה (שמות טז ד) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ואמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן אם יבואהו טרפו בסבה מבלי סבה ומקום מבלי מקום ועל ידי איש מבלתי איש אחר יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומדה מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים. ואשר הוציאני אל העולם הזה במקום ידוע ועל ידי שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע שם אותו סבה לטרפי לטוב לי כמו שאמר הכתוב (תהלים קמה יז) צדיק ה׳ בכל דרכיו".

מבאר ה"לב טוב":

ומה שנכון עוד מצד מי שבוטח על האלוקים בפרנסתו, שכאשר קורה שפרנסתו מתמהמהת לבוא, שיחשוב אז בליבו: ה' שהביא אותי לעולם הזה, בתקופה מסוימת ובשעה מסוימת, ולא הביא אותי לעולם לא לפני ולא אחרי תקופה ושעה זו, הוא שמונע ממני את פרנסתי בעולם הזה בזמן מסוים וביום מסוים, מפני שהוא יתברך יודע את מה שהוא טוב עבורי.

וכן כאשר פרנסתו באה אליו בצמצום, לא יותר במאומה מכדי מזונו, ראוי לו לחשוב בליבו: כשם שה' הכין לי את מזוני בשדי אמי מיד עם לדתי כפי צרכי ודי מחייתי יום יום, עד אשר החליף לי את מזוני זה במזון טוב יותר, ולא הזיק לי מאומה מה שמזוני הראשון בא רק בצמצום, כן גם לא יזיק לי מאומה מה שפרנסתי הנוכחית, שהוא מזמין לי עכשיו, באה רק בצמצום די צרכי, גם אם הדבר יימשך כך עד סוף ימיי. וכשהוא עומד בניסיון ובוטח בה' גם כשפרנסתו מתמהמהת לבוא, או כשהיא באה בצמצום, ההוא יקבל שכר על זה, כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שהיו במצב כזה (שמות טז, ד): 'ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא', ועוד נאמר (ירמיה ב, ב): 'הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'".

וכן אם פרנסתו באה אליו דווקא על ידי אמצעי שאינו רצוי לו, ולא על ידי אמצעים אחרים, או דווקא במקום שאינו רצוי לו, ולא במקומות אחרים, אז יחשוב בליבו: ה' שיצר אותי דווקא באותה צורה ובאותה דמות והרכבה ומידה שנוצרתי בה, ולא יצר אותי בצורה ודמות והרכבה ומידה אחרת, מפני שזוהי טובתי, הוא שבחר עבורי פרנסה שתבוא דווקא על ידי אמצעים אלה, ולא על ידי אמצעים אחרים, מפני שאמצעים אלה מתאימים עבורי. וה' שהביא אותי אל העולם הזה דווקא באותו מקום שנולדתי בו, ודווקא על ידי אותם שני בני אדם שהולידו אותי, ולא על ידי שאר בני האדם, הוא שבחר עבורי בעולם הזה פרנסה שתבוא אלי דווקא בארץ מסויימת ועל ידי אדם מסויים, מפני שזוהי טובתי, כמו שאמר הכתוב (תהילים קמה, יז): 'צדיק ה' בכל דרכיו'".

לסיכום, רבנו בחיי מדגיש כי ביטחון אמיתי בה' בתחום הפרנסה מביא עמו מנוחת נפש ושלוות הלב, כאשר האדם מבין שכל מה שנגזר עבורו – יגיע אליו בדיוק בזמן ובמקום הנכונים, בדרך שהבורא רואה כמתאימה ביותר עבורו. תודעה זו מאפשרת לאדם לקבל באהבה גם מצבי צמצום או עיכוב בפרנסה, מתוך אמונה שהכול לטובה. כך, ביטחון בה' אינו רק דרך להתמודדות עם אתגרי היום-יום, אלא גם אמצעי לחיזוק הקשר עם הבורא ולשכר רוחני, כפי שלמדנו מאבותינו במדבר ומהכתובים המעידים על חסדי ה' בדרכיו הנכונות והמדויקות.