מרתק: הנס שמנע מהליודורוס להשתלט על אוצרות המקדש

בשנת 187 לפני הספירה מת אנטיוכוס הגדול (השלישי), מלך האימפריה הסלבקית ששלטה מארץ ישראל ועד הודו, ותחתיו מלך בנו סלבקוס הרביעי, שהמשיך את מסורת אביו, לתמוך ביהודים על שום שהיו נאמנים לו. הוא שלח מתנות מיוחדות באופן קבוע לבית המקדש בירושלים.

מה ששינה את המצב היה סכסוך פנימי בירושלים. שמעון הימיני היה נגיד בבית המקדש, אחראי על קבלת כספי ההקדשות ורישומם, אך חשקה נפשו לקבל גם את תפקיד האגרונומוס, הממונה על המידות והמשקלות בשווקי ירושלים. הכהן הגדול חוניו קבע שהוא לא יקבל את התפקיד. שמעון, שחמתו בערה בו, פנה אל הנציב היווני בסוריה, אפולוניוס, וסיפר לו כי לחינם המלך נותן מהכנסתו למקדש ירושלים, שכן במקדש ישנם אוצרות אין קץ, הכסף מצטבר הרבה יותר מאשר צרכי הקורבנות והמקדש.

אפולוניוס, שראה כאן הזדמנות למצוא חן בעיני המלך וגם לעשות כסף, פנה מיד אל המלך סלבקוס ועדכן אותו בדברי שמעון הנגיד. הפניה הגיעה ברגע משמעותי: לסלבקוס היה חוב עצום לממלכה הרומאית, והוא ראה בעניין הזדמנות לפתור את הבעיה.

המלך סלבקוס הודיע כי הוא ממנה את נאמנו הליודורוס לאחראי על כלל המקדשים בסוריה, והוא יפקח על הכספים, כלומר יקח כספים כרצונו מבית המקדש, "עבור כלל המקדשים", ואם יחסר כסף – הוא תמיד ידאג לתת לפי הצרכים. כך תכנן להשתלט על אוצרות המקדש.

לפני כמה עשרות שנים פנה סוחר עתיקות לפילנתרופ האמריקאי מייקל שטיינהרט, והציע לו כתובת יוונית מימי הבית השני, הסוחר לא הסכים לגלות מהיכן השיגה. שטיינהרט קנה את הכתובת, וצוות חוקרים פתח במבצע ריגול כדי לזהות את מקורה. בסיום החקירה התברר כי היא נגנבה ממערה בבית גוברין שבשפלה. הכתובת הזו נכתבה בשנת 178 לפני הספירה, והיא מתארת את הפקודה הממנה את הליודורוס לאחראי המקדשים, בחתימתו של סלבקוס הרביעי. הכתובת מכונה "כתובת הליודורוס", והיא נמצאת כיום במוזיאון ישראל. מטרתה המקורית היתה הצבת עותק שלה בכל מקדש, כדי שהחוק יהיה ברור שהכסף אינו שייך למקדשים, אלא רק לשליחו של המלך.

הליודורוס אכן הגיע לירושלים, ודרש מחוניו הכהן הגדול את המפתחות לחדרי האוצרות. חוניו השיב כי יש במקדש הרבה כספי פיקדונות של אנשים מכובדים, וכן קרנות המיועדות לאלמנות ויתומים, אבל הליודורוס מיאן להקשיב. הוא דרש כניסה לכל מקום שבו נמצא כסף, וכבר הביא עמו בהמות מסע וחיל משמר להובלת הכסף לידי המלכות.

הליודורוס אחז את המפתחות שקיבל מהכהן הגדול, והחל לעלות במדרגות מעזרת הנשים. ברגע שדרכו רגליו על מפתן השער, הוא ראה רכב וסוסי אש יורדים מן השמים. מהם ירדו נערים והחלו להלקות אותו עד שהתעלף. כששבה אליו רוחו, הוא אסף את אנשים וברח בבושת פנים מירושלים, תוך שהוא מודיע לסלבקוס כי לא ניתן לגעת בכספים של היהודים.

שמם של היהודים ואלוקי ישראל הלך וגדל. באותו זמן שלח אריאוס מלך ספרטה, מנהיגה של אומת הלאקדימונים, מכתב לחוניו, הכהן הגדול, בזו הלשון: "מלך הלאקדימונים אריאוס לחוניו שלום, נתקלנו בכתב אחד ומצאנו שהיהודים והלאקדימונים מגזע אחד הם, ומבית אברהם. מן הדין אפוא שתשלחו אלינו שליחים להודיעינו כל משאלותיכם, כי אחים אנחנו. גם אנחנו נעשה כך ונראה שלכם כשלנו".

אך שמעון הימיני לא אמר נואש מתכניותיו הזדוניות. הוא שלח שליחים אל המלך סלבקוס, המתארים כיצד ביזה חוניו הכהן הגדול את שליחי המלך, כיצד הוא מועל בכספים ועוד כהנה. חוניו גמר אומר לנסוע לבירה אנטיוכיה, כדי להעמיד את המלך אל האמת, ולדרוש את פיטורי שמעון מנגידות המקדש. בשנת 175 יצא חוניו לאנטיוכיה, אלא שלרוע המזל, כאשר הגיע לאנטיוכיה, התברר כי המלך סלבקוס הרביעי מת, ותחתיו מלך אחיו, אנטיוכוס הרביעי, בנו של אנטיוכוס הגדול (השלישי).

לקריאת הפרקים הקודמים, היכנסו לכאן >>