גמלא: העיר האבודה שנשכחה במשך אלפיים שנה והתגלתה מחדש

בחסות המלחמה וההישגים המופלאים שהושגו, בס"ד, מצליחים חוקרים להסתנן לאתרים יהודיים עתיקים שהיו עד עתה מחוץ לגבולותינו. באחד האירועים האלו נהרג החוקר ר' זאב ארליך הי"ד.

מצב דומה היה בארץ אחרי מלחמת ששת הימים. מדינת ישראל הכפילה את שטחה, וחלק מהאתרים לא נחקרו מעולם, מחוסר עניין. כך אירע שהעיר גמלא, שבה אירע קרב הירואי של היהודים מול הרומאים, לא היתה מוכרת ולא ידועה. היא היתה סיפור שידוע להיסטוריונים מתוך ספרו של יוסף בן מתתיהו, ותו לא.

העיר גמלא לא נכנעה לרומאים, ומרדה בהם, וכך מתאר אותה יוסף בן מתתיהו: "גמלא לא נכנעה תחתיו, כי יושביה בטחו במשגב עירם, אשר היתה חזקה מיודפת. כי ממעל להר גבוה מתנשא שם צוק זקוף ובתוֶך הוא מעלה גבנוּן ומשתרע במישור למעלה ונוטה [תלול] לפנים ולאחור, והוא דומה בתבניתו לגמל, ועל־כן נקרא בשם הזה, משתי צלעותיו וממול פניו מֻקף הסלע הזה תהומות, אשר אין איש יכול לעבור בהן, ורק מאחור, אשר שם הכֵּף מסתעף מן ההר, אין הדרך אליו כה תלולה. אולם גם במקום הזה חפרו יושבי המקום חריץ עמֹק מן הצד (באלכסון) לסגור על מבואי העיר. ועל הצלע הזקופה נבנו הבתים צפופים מאד, עד אשר דמתה כל העיר התלולה כתלויה על פי התהום וצונחת למטה. ופני העיר היו למול רוח דרומית, והצוק המתרומם לאין־חקר ממעל לעיר גם הוא נשקף לצד דרום, ועליו נמצאה מצודת העיר (מרום העיר, הצריח), ולמטה ממנה היתה צלע ההר הזקופה באין חומה, כי נפלה אל תהום עמֻקה. ומקור מים נמצא מבית לחומה בקצה העיר", (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד', א').

אגריפס השני, מלך יהודה האחרון, צר שבעה חדשים על גמלא, ולא יכל לה. הוא נסוג בייאוש, ובינתיים מפקד הגליל, יוסף בן מתתיהו, חיזק את העיר בביצורים נוספים במנהרות ובשוחות. אלא שאז הגיח המצביא הרומאי אספסינוס עם חילו עליה, בחודש אלול שנת ג' תתכ"ז, 67 לספירה (3 שנים לפני חורבן הבית), בראש שלשה לגיונות.

אספסינוס בנה מחנה אדיר ומבוצר על ההר שממול, והחל במלאכת שפיכת הסוללה, שתאפשר גישה לחייליו אל העיר. אגריפס המלך נעמד מול העיר וקרא אל המתבצרים בה להיכנע בפני אספסינוס. בתגובה ידו בו אבנים, והוא נפצע בידו. אספסינוס רתח מזעם על הפגיעה בשליט מטעמו, והורה להמשיך ביתר שאת את שפיכת הסוללות.

הסוללות קמו לאט לאט. הרומאים הציבו אילי ברזל ונגחו בחומה עד שהיא נפרצה. מאות חיילים רומאים החלו לטפס במעלה הצוק אל תוך העיר, והמגינים ברחו לכיוון המקום הגבוה ביותר בעיר. הרומאים התמלאו התלהבות של ניצחון וטיפסו בהמוניהם, אך לפתע התהפכו היהודים והחלו לרוץ בשאגות קרב לכיוון מטה, תוך כדי שהם ממוטטים את הבתים על הרומאים המטפסים במעלה הצוק. גמלא נדמתה כהר געש הפולט בליסטראות, שברי בתים וגגות ירדו לתהומות כשהם לוקחים עמם קבוצות של חיילים רומאים. אספסינוס היה מראשוני הפורצים לעיר, ונלכד יחד עם חיילים ספורים בתוך העיר. לרגע היה נדמה כי גם אספסינוס עצמו ייפול לפני היהודים, אך שומרי ראשו הקיפו אותו בטבעת וחילצו אותו. לעומת זאת, שר העשרה, איבוטיוס, לוחם אכזרי ונורא שהתעלל ביהודים בכל רחבי הארץ, לא היה בר מזל באותו היום. הוא נמחץ בידי מגיני גמלא. הצבא הרומאי נסוג.

החיילים הרומאים אמרו להתייאש ולעבור הלאה, אך אספסינוס לא הסכים, ואילץ אותם להמשיך ולצור על גמלא, למרות הקושי העצום להיכנס אליה. במשך חודש שלם צרו הרומאים על גמלא, המזון והמים החלו לאזול, ורבים מאנשי המלחמה ברחו דרך המערות אל ערים אחרות. בליל הושענא רבא, חודש אחרי תחילת המצור, התגנבו שלשה חיילים מן הלגיון השלושה עשר אל מגדל השמירה של גמלא, בחושך מוחלט. הם קעקעו את יסודותיו, והמגדל נפל לתהום יחד עם השומרים העומדים בו. ועדיין חשש אספסינוס להתקרב אל העיר. יומיים לאחר מכן, בכ"ג בתשרי, הגיע טיטוס הרשע, בנו של אספסינוס, יחד עם מאתיים לוחמים גיבורי חיל, כתגבורת לאביו אספסינוס. יחד הם פרצו אל העיר, כשהם מנצלים רוח חזקה שהגבילה מאד את המגינים. ארבעת אלפים איש נשחטו בגמלא,  ועוד חמשת אלפים איש קפצו אל מותם לתהומות שסביב העיר.

הסיפור המחריד היה ידוע להיסטוריונים, אך אף אחד לא איתר במשך אלפיים שנה את מיקומה של גמלא. חוקר העתיקות הגרמני גוסטב דלמן, מנהל "המכון הגרמני האוונגלי למחקר עתיקות ארץ הקודש", זיהה את גמלא בשנת 1911 בתל א-דרע, על יד נהר הירמוך. חוקרים יהודים העירו כי הזיהוי לא מסתדר עם תיאורו של יוסף בן מתתיהו, המתאר כי מגמלא ניתן לראות את מגדל, בעוד מתל א-דרע הדבר בלתי אפשרי. גמלא נותרה כסיפור.

חודשים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר בחסדי שמים הצליחו כוחות ישראל לכבוש את רמת הגולן, סייר באזור יצחקי גל, חבר קיבוץ אפיקים בן 23. כאשר חצה את אפיק נחל דליות, לפתע הזדקר מולו הר הדומה לדבשת של גמל. הוא נזכר בתיאורו של יוסף בן מתתיהו, ושאל את עצמו: היתכן שזו היא גמלא? היתכן שעל ההר הקירח והשומם הזה התנשאה פעם עיר יהודית שוקקת חיים, וכאן התנהל הקרב הגדול שבו מתו אלפים רבים של לוחמים?

למקום הגיע הארכיאולוג שמריהו טלמון, שפתח בחפירות. תל גמלא נחפר במשך 14 שנים, וכיום ברור שהוא הוא המקום המתואר בספרי ההיסטוריה. שרידים רבים ושונים של הישוב היהודי נמצאו טמונים בו, וביניהם בית הכנסת של גמלא, אבני קלע, ראשי חץ ומטבעות יהודיים, בית בד ומקווה טהרה. כיום תל גמלא משמש כגן לאומי, ואלפים רבים מבקרים בו מדי שנה.