מתל אביב החילונית אל עולם של תורה: מסעה המרגש של הרבנית שרית גז

"עד היום, בכל פעם שנכנסת שבת אני נזכרת בשבתות הראשונות שהתחלתי לשמור, ולא גומרת להתרגש", אומרת הרבנית שרית גז, מטפלת רגשית העוסקת בזיכוי הרבים ועורכת כנסי נשים והפרשות חלה. "באותם ימים התגוררתי בדירה בתל אביב, כשאני היחידה ששומרת שבת וכל אלו שסביבי מעשנים וצופים בטלוויזיה. פתאום, ביום שישי אחר הצהריים אני עוזבת הכל, מתיישבת לי בפינה צדדית של המטבח, מדליקה נרות ומקדשת על היין... זה היה נראה לכולם בלתי נתפס, והאמת היא שגם לי".

הרבנית גז עוצרת לרגע. כיום, כמי שכבר מצויה עשרות שנים בעולם הקירוב, מן העבר השני שלו, היא מודעת לכך שהסיפור שלה הוא יוצא דופן. "לא היה כאן תהליך שגרתי, אני מרגישה איך שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא זה שליווה אותי. אין לי לכך שום הסבר אחר", היא אומרת.

צעד אחר צעד

כשהרבנית גז מתבקשת לשים את האצבע על רגעי התשובה הראשונים, היא מסמנת אותם כבר בגיל צעיר מאוד. "נולדתי למשפחה טובה ממוצא מרוקאי, לא חסר לנו דבר וחייתי את כל הטוב של תל אביב. בכל זאת הרגשתי כל הזמן שמשהו בפנים חסר לי, וכבר מגיל צעיר זה לא נתן לי מנוחה.

"משהו בתוכי זעק, ואף פעם לא הייתי מרוצה ממה שיש לי כילדה. גם הדוגמה האישית שראיתי בבית הייתה מבלבלת מאוד – מצד אחד אבא עשה קידוש והייתה גם אמונה בבורא עולם, אך יחד עם זה היו גם חילולי שבת, כי המסורתיות הייתה בעיקר חיצונית ולא באמת השפיעה על הפנימיות.

"ככל שגדלתי הבנתי שזו לא הדרך, אבל יחד עם זאת לא הייתי מסוגלת לחשוב שקיימת בכלל אפשרות אחרת – 'מה? אהפוך להיות כמו אותן דוסיות עם פאה וגרביים שחורים?' הרגשתי ממש סלידה מהרעיון".

השינוי בחייה החל בהדרגה. "זה התחיל כשסבא שלי נפטר", היא מספרת. "בפעם הראשונה התחילו לצוץ בי שאלות קונקרטיות: 'למה אנחנו חיים בעולם, ומה המטרה בחיים האלו אם בסופו של דבר הם מסתיימים?' השאלות האלו לא הובילו למסקנה מעשית, אבל הן טלטלו אותי וכך התחיל אצלי תהליך החיפושים. בינתיים עשיתי שלוש שנים בצבא, ובמקביל חיפשתי את עצמי במגוון תחומים. בין היתר המליצו עליי ארבע פעמים לתחרות מלכת היופי, ובאחת הפעמים הגעתי למיונים, אך הזדעזעתי מחוסר הצניעות ומהרדידות הגדולה. הרגשתי סחרחורת ופשוט לא מצאתי שם את עצמי.

"לבסוף חזרתי בתשובה מתוך חשבון הנפש", היא מבהירה, "לא הייתי בחורה טיפשה, והרגשתי מיום ליום שאני מתבוננת לעומק ורואה את הריקנות. התשובות הגיעו מעצמן, לבד. אני זוכרת את עצמי חוזרת מבילויים בלילות שבת, מתיישבת על המיטה ומתחילה לבכות תוך כדי שאני מדברת עם הקב"ה ושואלת אותו: 'ריבונו של עולם, למה באתי לעולם?' הייתי מפריחה את השאלות לאוויר, מבלי לקבל תשובות, אך עם הבנה שהן בוודאי קיימות, ויש רק לאתר אותן".

באמצע שנות העשרים לחייה היא התחילה בשמירת מצוות – צעד אחר צעד. "ידעתי שהצניעות היא ניסיון גדול מידי עבורי, לכן בכוונה תחילה לא התחלתי בה", מבהירה הרבנית גז. "התחלתי עם שמירת שבת שהיא הייתה מבחינתי משהו מרגש ועליון – מלאה בשלווה וטוהר. ממש זכות גדולה. הבעיה הייתה שלא היה שום רב שילווה אותי וידריך אותי, לכן החלטתי שאני יוצרת לעצמי אוירה. נכון שאני בבית תל אביבי עם אנשים שמעשנים וצופים בטלוויזיה בשבת. אבל אני רוצה לשמור שבת, וזה חשוב לי! אז הקמתי לעצמי פינה קטנה בה הייתי קוראת קידוש ועורכת סעודה.

אחת הסיטואציות המרגשות ביותר שזכורות לה הייתה בשבת שובה. "זו הייתה הפעם הראשונה בה הגעתי לבית הכנסת בשבת", היא נזכרת, "לבשתי חצאית של אמא וחולצת טריקו של אחי – העיקר להיות צנועה, וחיקיתי את כל המתפללים שסביבי – כשהם עמדו בתפילה גם אני עמדתי, וכשנעמדו לתפילת שמונה עשרה חיקיתי כל תנועה שלהם. התפללתי כל מילה ומילה מהסידור: 'משיב הרוח' וגם 'מוריד הטל', תפילה לשבת ולשלושה רגלים, לראש השנה וליום כיפור. אמנם הבנתי שלא הכל מיועד לתפילה אחת, אבל הרגשתי שבשבת שובה בה חוזרים בתשובה על כל השנה, מן הראוי שאתפלל תפילות של כל השנה. כיום אני בטוחה שבורא עולם לקח את התפילה הזו והשתעשע בה".

רק להודות

ההתקדמות הקטנה המשיכה בחיזוק גדול גם בתחומים נוספים: כשרות, בשר וחלב, תפילות, ועוד דברים שרוממו אותה והצעידו אותה קדימה. "לבסוף הגעתי גם לנושא הצניעות", מציינת הרבנית, "ואז כבר הייתי כשירה לכך יותר וממילא הוא היה פחות קשה עבורי. אגב, זו גם ההמלצה שאני נוהגת לומר כיום לנשים אחרות – 'הדבר הקשה ביותר לאישה הוא צניעות, אל תנסו להתחזק דווקא בו, אלא תתקדמו צעד אחר צעד בתחומים קלים יותר, כך תצליחו להתקרב בהדרגה'.

"אבל מה שהכי חיזק אותי הוא העובדה שבמהלך התשובה שלי קיבלתי תשובות מתוך גופי ונשמתי, ממש כמו שכתוב 'מבשרי אחזה אלוק'. אחרי ששמרתי שבת – הרגשתי עונג, אחרי שקיבלתי צניעות הרגשתי מוגנת. הרגשתי שאחרי כל מצווה אני מקבלת אישור מבורא עולם.

"לבסוף, אחרי שהתחזקתי, זכיתי להכיר את בעלי – הרב רמי גז, אף הוא חוזר בתשובה שעבר תהליך דומה לשלי. גם הוא חזר בתשובה בעצמו, ללא ליווי מסודר, פשוט מתוך נצנוצי קדושה ותהליך שהיה גדול ממנו. כיום הוא יועץ נישואין וגם מרצה ידוע בהידברות".

ואיך המשפחה שלך הגיבה לשינוי שחל בך?

"האמת היא שלהורים זה היה קשה, ובתחילת ההתחזקות אבא אמר לי: 'רק שלא תעשי לנו בסוף חתונה בהפרדה'. בסופו של דבר החתונה הייתה נפרדת, למהדרין מן המהדרין, אך אבא היה כל כך מאושר ורקד בלי הפסקה. בתפקידו הוא היה מנהל בנק ופגש אנשים רמי מעלה, אבל באותם ימים הוא אמר לי שזו פעם ראשונה שהוא חש קשר ישיר לרוחניות ושמחה יהודית אמיתית".

כ-30 שנה חלפו מאז אותם ימים, והרבנית גז מבקשת לציין את מה שהיא אומרת גם בערבי החיזוק שהיא מארגנת: "לפעמים אנחנו מרגישים ש'הנה, עשינו משהו למען ה' יתברך, וכעת הכל בחיים שלנו צריך להיות טוב', והאמת היא שזה לא ככה. גם במקרה שלי הניסיונות לא פסקו לרגע. אחרי החתונה נולדה לנו תינוקת מתוקה, אך לאחר מכן הייתה לידה שקטה בחודש תשיעי, ומפח נפש גדול מאוד. גם חווינו התמודדויות נוספות במשך השנים, אבל ככל שחולף הזמן השתדלתי ללמד את עצמי לא לרחם ולא להתקרבן, להבין שהקב"ה לא חייב לי שום דבר, ואני רק צריכה להודות. ברוך ה' לצד הקושי גם קיבלנו מתנות רבות מבורא עולם, וביניהן תאומים שנולדו לנו בלידה שהגיעה לאחר אותה לידה שקטה, ובסך הכל אנו הורים לשישה ילדים מדהימים.

"גם בעלי וגם אני זוכים לעזור לזוגות רבים במשברי זוגיות – הוא כיועץ נישואין ואני כמטפלת רגשית בשיטת CBT. אני גם מפרסמת מידי יום סרטון יומי של חיזוק, ובכובעי הנוסף מדריכת כלות ועושה ערבי ענק של הפרשות כלה. זכיתי שלאירועים שלי מגיעות לא פעם נשים שאינן מחוברות ליהדות ונמצאות בקצה הכי מרוחק ממנה, אבל הלב שלהן נדלק, וקורה לא פעם שהן ממשיכות להגיע לאחר מכן לשיעורי תורה. בכל פעם מחדש אני אומרת להן: 'לא באתי להחזיר אתכן בתשובה, גם לא ללמד תורה, רק לתת כלים להתבוננות נכונה על החיים, וזוהי האמת לאמיתה".