אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת מקץ

"וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" (בראשית מ"ג, ט')).

מדוע יש צורך במילים "ולא נמות" - הרי אם "נחיה" וודאי ש"לא נמות"?

אור החיים הקדוש מציע שתי אפשרויות לפרש את הכפילות שבביטוי. נביא בפניכם אחד מהפירושים:

המילים "ונחיה ולא נמות" מרמזים על שני סוגים של חיים ומוות:

אם בניו לא יצאו לשבור (להשיג) אוכל במצרים, הם עלולים למות בעולם הזה מחמת הרעב, ובכך יתחייבו גם בדין העליון בעולם הבא, משום שלא השתדלו להציל את עצמם ואת משפחתם.

האדם צריך להשתדל לקיים את החיים שהעניק לו הבורא, ולא לגרום לעצמו למות ברעב, ולכן אם לא ירדו למצרים כדי להשיג אוכל אז יהיו מתים בעולם הזה (בעקבות הרעב) וגם נידונים לעולם הבא (על כך שיכלו להציל את נפשם בירידתם למצרים במטרה להשיג אוכל).

כלומר, הכפילות באה לציין כי בהשתדלות הזאת הם זוכים ל"ונחיה" (בעולם הזה) וגם "לא נמות" (בעולם הבא).

"ונחיה ולא נמות. טעם הכפל, נתכוון לומר כי אם לא יעשו כן יתחייבו בנפשם בדין העליון ונמצאים מתים בעולם הזה ונידונים לעולם הבא, ובהשתדלותם בדבר יחיו בעולם הזה ולא ימותו לעולם הבא".

אור החיים הקדוש מדגיש את חשיבות ההשתדלות במצבי משבר, לא רק כדי להבטיח את הקיום הגשמי, אלא גם מתוך ראייה רוחנית ומוסרית רחבה יותר. יעקב מלמד אותנו שפעולה מתוך אחריות ודאגה היא לא רק דרך להצלת הגוף, אלא גם דרך להבטיח את שלמות הנשמה.

האם אתה באמת לא יכול או שאתה פשוט עצלן? היכן נגמרת ההשתדלות ומתחילה האמונה? הרב יגאל כהן בהרצאה חשובה על אמונה וביטחון