יהודה גרין: "בלילה המדהים ההוא החלטתי להוציא את האלבום הראשון בחיי"

"נולדתי למשפחה של חסידי ברסלב במאה שערים", מפתיע בתחילת שיחתנו יהודה גרין, תושב מנהטן, זמר ויוצר. "היינו שכנים של הרב אלישיב זצ"ל, והרבה לחנים שלי הגיעו לחלון שלו. הוא שמע אותי שר לא מעט. מגיל חמש התחברתי למוזיקה יהודית, ובמיוחד שמעתי המון ניגוני חב"ד ומודז'יץ. יום אחד אחי הגדול נכנס הביתה עם תקליט של הרב שלמה קרליבך. ברגע ששמעתי אותו שר, הוא נכנס לליבי בצורה יוצאת דופן ומאז לא יצא משם.

"בתקופה ההיא הוריי שלחו אותי ללמוד בתלמוד תורה של חב"ד. באופן טבעי שרו שם רק ניגוני חב"ד, אבל איכשהו היה לי אומץ ושרתי להם שירים של רב שלמה. ראיתי כמה הילדים אהבו את השירים, וזה נתן לי כוח להמשיך לשיר להם. למדתי בחב"ד בשנות הילדות, לאחר מכן הוריי שלחו אותי לישיבת ברסלב בבני ברק, ומשם עברתי לישיבת פרשבורג בירושלים. בגיל 19 טסתי לאוסטרליה, גרתי ועבדתי שם באזור מדברי ומיוחד. בשעות הפנאי, ובמיוחד בתקופות של הפסקות ממושכות בעבודה שלפעמים נמשכו שבועות ארוכים, הייתי מחובר רק למוזיקה של רב שלמה".

אפרופו מוזיקה, מתי הייתה הפעם הראשונה שעלית ושרת על במה?

"יום אחד הגעתי למסיבת יום העצמאות של מדינת ישראל שכמה ישראלים ארגנו בבריסבן, עיר באוסטרליה, וראיתי שהיה חסר שם משהו שיעיר את הקהל. היו שם אנשים מכובדים, ביניהם שגריר ישראל באוסטרליה, אבל איכשהו קיבלתי אומץ עליתי על הבמה וביקשתי לשיר את 'עם ישראל חי' של רב שלמה. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שהופעתי בפני קהל גדול. השיר הזה עורר הרבה געגועים לארץ ישראל, וקידש שם שמיים.

"בתקופה ההיא הופעתי פה ושם, אבל השינוי המשמעותי ביותר מבחינת המוזיקה שעשיתי קרה אחרי שפגשתי את רב שלמה באחד מביקוריי בלונדון. אמנם פגשתי אותו גם בילדותי, כשהייתי בן שמונה, אבל בגיל הזה עדיין לא יכולתי לנהל איתו שיחה רצינית ובוגרת. ישבתי לידו באיזה קומזיץ שהוא ניגן בו והוזמנתי אליו, עשיתי לו הרמוניות וקולות שניים, ובסוף הערב הוא שאל לשמי ורצה להכיר אותי יותר. אמרתי לו שקוראים לי יהודה, והוא אמר: 'יידל, אני רוצה שתבוא לשיר איתי מחר בלילה בהופעה שלי'. קפצתי על המציאה, הצטרפתי אליו, והשיר הראשון ששרנו יחד על הבמה היה 'למען אחי ורעי'. ידעתי גם לשיר את השיר הזה באנגלית כי שמעתי אותו הרבה פעמים, וברוך ה' החיבור בינינו היה מוצלח מאוד".

הארה בחצות לילה

"אחרי תקופה מסוימת באוסטרליה עברתי לארצות הברית", מספר גרין, "ורציתי לקחת את המוזיקה שלי צעד אחד קדימה. הרגשתי שהחיבור שלי לרב שלמה ולשירים שלו מאוד חזק, ובתחילת שנות ה-90 אמרתי לו שאני רוצה להוציא אלבום ולכלול בו גרסאות כיסוי שביצעתי לשניים משיריו. הקלטתי כמה שירים, השמעתי אותם לרב שלמה, ולהפתעתי הוא אמר: 'בעיבודים האלה אין רגש וטעם יהודי, ואני לא יכול לתת לך רשות להקליט אותם. אם תקליט אותם בעיבודים אחרים, תדבר איתי שוב ונבחן את העניין מחדש'.

"מאוד רציתי להצליח במשימה שקיבלתי ממנו. חזרתי למעבד איתו עבדתי וביקשתי שנעשה עיבודים אחרים, אבל הוא אמר שהאולפן שלו נשרף כליל וכל החומרים שלנו הלכו. הייתי בהלם, לא ידעתי איך להגיב לשמע הבשורה. הודיתי לו על כל ההשקעה, והחלטתי לרדת מהתוכנית שלי להוציא אלבום. זה גם היה קשה מנטלית להתחיל הכל מחדש, וגם לא היה לי מספיק כסף בשביל זה".

אני יכול לשמוע בקול שלך, אפילו עכשיו, שזו הייתה מכה קשה בשבילך.

"אכן, זה באמת היה לא פשוט. מאוד רציתי לפרסם את האלבום הזה, שהיה אמור לכלול שירים שלי וגרסאות משלי לשירים של רב שלמה, אבל התנחמתי בעובדה שכנראה כך רצו משמיים. על דברים טובים הרבה פעמים יש מניעות. זה היה בשנת 1991, ומאז שזה קרה לא הקלטתי במשך למעלה מעשור. בשנים האלה הופעתי לא מעט, ובמשך תקופה ארוכה גם הייתי החזן בבית הכנסת של רב שלמה במנהטן, אבל לא הקלטתי אף שיר.

"בשנת 2003 פנתה אלי שדכנית מסוימת, הציעה לי להכיר מישהי, והסכמתי להצעה. דיברתי עם הבחורה, והיא רצתה שניפגש ברובע היהודי, בעיר העתיקה בירושלים. נפגשנו בתשע בערב, וברבע לשתים עשרה אמרתי לה שאני רוצה להתפלל ערבית בכותל. התפללתי ערבית, וכשסיימנו את התפילה ניגש אלי יהודי עם כיפה סרוגה, הלוואי והייתי יודע היום מי זה היה כדי להודות לו, והוא שאל אם אוכל להצטרף אליהם למניין. אמרתי לו שבדיוק התפללתי, והוא ענה שלא מדובר בערבית, אלא באמירת 'נשמת כל חי'. אמרתי לו ש'נשמת' אומרים בשחרית של שבת, אך הוא ענה שיש להם מנהג חדש להגיד את זה גם בחצות לילה, ושיש בכך סגולות גדולות.

"הצטרפתי אליהם, ובדיוק בחצות לילה התחלנו להגיד יחד 'נשמת כל חי'. כמה שניות לאחר מכן ירד לי לחן למילים הקדושות הללו. לא רציתי להפסיק לשיר אותן כי פחדתי לשכוח את המנגינה, ומיד הבנתי שמדובר בלחן אדיר. אחרי שסיימנו להתפלל חזרתי לבחורה שאיתה נפגשתי אבל לא דיברנו, רק שרתי את הלחן שוב ושוב, ופשוט רצתי להקליט את השיר הזה בבית. בלילה המדהים ההוא החלטתי לחזור להקליט שירים, ולמעשה להוציא את האלבום הראשון בחיי".

אני מניח שאחרי מה שחווית, היית צריך לגייס הרבה כוחות בשביל להרים את הפרויקט הזה.

"אכן, זה באמת היה לא פשוט, אבל ניגשתי מהר לעבודה. פניתי למלחין ידוע וביקשתי שירים, אבל אחר כך החלטתי להתמקד בשירים שלי ושל רב שלמה. חיפשתי מפיקים אבל הבנתי שזה הרבה כסף, אז החלטתי להפיק לבד. אספתי כמה נגנים מתל אביב וקבענו להיפגש באולפן, אבל הם הסתכלו עליי מאוד מוזר ורצו לברוח כי לא היו לי תווים כתובים. כל המנגינות היו אצלי בראש. הם היו חבר'ה מקצועיים, ומאוד שמחתי שהם הסכימו להישאר ולעבוד איתי על האלבום אחרי שביקשתי מהם. עבדנו על האלבום הזה במשך שנתיים, השקעתי בו המון, ופרסמתי אותו רק אחרי שהכל נשמע מעולה בעיניי.

"מאז הוצאתי עוד ארבעה אלבומים, ולאחרונה פרסמתי את אלבומי השישי, שהעבודה עליו הייתה קשה באופן מיוחד. בעולם העסקים מקובל לומר שלעשות את המיליון הראשון זה הכי קשה, אחר כך את השני, ומפה והלאה זה הולך ונהיה קל יותר, אבל בעולם המוזיקה זה בדיוק הפוך. את האלבום הראשון קשה לעשות, את השני עוד יותר, ומכאן והלאה זה רק הולך ונעשה קשה יותר. יש באלבום החדש כמה שירים של רב שלמה כמובן, אני ממש מוכרח שיהיו בכל אלבום, ובכללי הייתי אומר שזה אלבום שמאוד מתאים לבחורי ישיבות, שהם קהל שלי שאני מאוד אוהב ומעריך".

השיבנו ה' אליך

לצד שיריו המפורסמים והופעותיו המבוקשות, אחד האירועים המזוהים באופן המובהק ביותר עם גרין הוא תפילת הסליחות הראשונות המתקיימת מדי שנה במנהטן. למעלה מאלף איש מגיעים לתפילה זו, רבים צופים בה בשידור חי, ורבים עוד יותר צופים שוב ושוב בהקלטה שלה. "התפילה הזו הייתה ממש תפנית בחיי", הוא משתף. "כבר לא מעט שנים אני החזן בבית הכנסת של רב שלמה בניו יורק, וזו זכות להמשיך את המסורת הנפלאה שהוא הנחיל לנו – להתפלל את הסליחות עם המנגינות המופלאות שלו וגם כמה מנגינות משלי, בליווי כלי נגינה. אחינו הספרדים מתחילים לומר סליחות בתחילת חודש אלול ואנחנו רק כמה ימים לפני ראש השנה, וזה אירוע מאוד גדול ומרגש. אווירת הימים הנוראים כבר ממש נוכחת, והרצון לקרבת ה' מתגבר בימים אלה.

"כל שנה הגיעו יותר ויותר אנשים לסליחות, למרות שהיא מתחילה בשעה מאוחרת,  סביב חצות לילה, ובשלב מסוים הבנתי שחייבים לעשות עם זה משהו. בית הכנסת שלנו מכיל כ-200 איש, אבל היו מגיעים למעלה מ-500. אנשים רבים היו נשארים בחוץ ועומדים ברחוב, וזה היה מאוד לא נעים. זו הייתה החלטה לא פשוטה להעביר את הסליחות מבית הכנסת, אבל בסופו של דבר העברנו אותה למקום שמכיל למעלה מאלף איש. בשנה הראשונה לאחר המעבר חשבנו שיהיו המון מקומות ריקים, אבל היו הרבה אנשים שרצו להיכנס ולא הצליחו. ומאז זה רק הלך וגדל. אחד הדברים המרגשים בתפילה הזו הוא שאתה רואה אנשים מכל כך הרבה סגנונות, וכולם מתרגשים ושמחים יחד, וזה פשוט נוגע ללב.

"יצא לי גם לשמוע על הרבה דברים טובים ומעניינים שקרו בזכות התפילה הזו. למשל, באחת השנים הופעתי עם אברהם פריד בסוכות בברוקלין, ובסוף ההופעה ניגש אלי זוג חסידי סאטמר מויליאמסבורג ואמרו שהם באו כדי להגיד לי תודה. שאלתי במה מדובר, והם סיפרו שיש להם בן שירד מהדרך. לגמרי, ממש ניתק כל קשר ליהדות. ערב אחד הם קיבלו באחת בלילה טלפון מחבר שלהם, שאמר להם: 'פגשתי עכשיו את הבן שלכם, ולא תאמינו איפה – בסליחות במנהטן'.

"הם ממש התחילו לבכות, מעומק הלב, והוסיפו: 'אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה עשה לו, אבל אנחנו רואים שזה השפיע עליו מאוד לטובה ובטוח עורר אותו בתשובה. לעולם לא נשכח לך את זה'. הדברים האלה מאוד מחזקים, והם גם מעוררים בי את הרצון לחזור שוב לארץ. הרבה שנים לא הגעתי לישראל, ואני מחכה שהחלום הזה יתגשם. במיוחד אני רוצה לבוא לשיר בכותל, זו תהיה הכרת תודה גדולה בשבילי לקב"ה, כי מבחינה מסוימת שם הכל התחיל".