סוגיות מהדף היומי: למה תלמיד חייב ליטול רשות מהרב לפני שפוסק הלכה?

השבוע נלמדות בדף היומי סוגיות מתחילת מסכת סנהדרין. סוגיה אחת היא נטילת רשות מן הרב כדי להורות. כאשר התלמיד רוצה להורות הלכה, הוא צריך ליטול רשות מן הרב. מדוע צריך זאת?

הגמרא מספרת (בדף ה' ע"ב) שפעם אחת הלך רבי יהודה הנשיא לעיירה קטנה בארץ ישראל, וראה שיושבי המקום מכינים בצק בידיים טמאות, מה שגורם לכך שכל העיסה תהיה טמאה, וכאשר מפרישים חלה מן העיסה, החלה טמאה, אי אפשר להביא אותה לכהן.

רבי יהודה הנשיא התפלא, ושאל אותם: מדוע אינכם מקפידים על טהרת העיסה, לכל הפחות עד הפרשת חלה?

השיבו יושבי המקום: לפני מספר שנים הזדמן למקום תלמיד מישיבתך, שהה איתנו בשבת ולימד אותנו הלכות, ובין השאר הורה לנו ש"מי בצעים אינם מכשירים". כדי שמאכל יקבל טומאה, הוא צריך קודם כל להיות מוכשר לקבל טומאה, להירטב, כפי שכתוב בתורה "כי יותן עליו מים". ברגע שהאוכל נשטף במים, זה מכין אותו לאכילה, ומאותו רגע הוא מקבל טומאה.

"מי בצעים", הם מי גשמים שמתאספים בשלוליות. ברגע ששמעו יושבי המקום את ההלכה החדשה כי מים משלולית אינם מכשירים לטומאה, השתמשו במים כאלו, וחשבו שהם חוסכים לעצמם את הצורך לשמור על טהרת ידיים.

ומה האמת? באמת אין שום הבדל בין מי גשמים, מי שלולית או מי מעיין, כל מים מכשירים לטומאה. מה שאותו תלמיד אמר, היה "מי ביצים אינם מכשירים" - אם לשים את העיסה בביצים, אכן היא לא מוכשרת לקבל טומאה. ישנם רק שבעה משקים המכשירים לטומאה, והביצה אינה ביניהם.

יכול להיות שהתלמיד לא דייק, או שלכל הפחות לא התאמץ מספיק כדי לשים לב אם השומעים הבינו כל צרכם. מכאן למד רבי יהודה הנשיא שוב, כי לא מספיק לדעת את ההלכה, צריכים להיות אחראים לצורה שבה אומרים אותה, ולמי אומרים. אם השומעים אינם בקיאים מספיק, צריכים לבאר יותר ולשים לב. ולכן תיקן רבי יהודה הנשיא תקנה: תלמיד לא יורה, אלא אם כן נטל רשות מרבו!

אך גם תלמיד שנטל רשות להורות, וקיבל אותה, אסור לו להורות במקום רבו, שכן זו חוצפה כלפי הרב. הגמרא קובעת שהשיעור של "מקום רבו" הוא שלוש פרסאות, שזה קרוב לארבעה קילומטרים, בגודל מחנה ישראל.

הגמרא מספרת מעשה נורא שאירע בשמואל הנביא כשהיה צעיר. שמואל הנביא גדל במשכן שילה, ושירת את הכהן הגדול עלי. והנה, בספר שמואל כתוב "וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי", אחרי שחיטת הקרבן הביאו את הנער שמואל אל עלי. מדוע הביאו אותו? מה הקשר?

מספרת הגמרא, שהכהנים חיפשו כהן שישחט את הקורבן, והנער שמואל אמר להם: מפני מה אתם מחפשים כהן? הרי שחיטה כשרה בזר? כל העבודות נעשו על ידי כהן, אבל שחיטה נעשית בכל אדם.

הכהנים שמעו את החידוש הזה, והביאו את הנער אל עלי, לבדוק האם הוא צודק. עלי שאל אותו: מנין לך? ושמואל השיב: פשוט מאד, כתוב והקריבו הכהנים, וזרקו הכהנים, הכל כהנים, אבל בשחיטה לא כתוב "ושחט הכהן" או "ושחטו הכהנים".

עלי השיב: נכון מאד, אתה אומר טעם נפלא, אבל עברת על ההלכה של תלמיד לא יורה בפני רבו, ולכן אתה חייב מיתה!

הגיעה אמנו חנה והחלה לצעוק: עלי, אל תעשה זאת, "אני האשה הנצבת עמכה בזה", אתה הבטחת לי את הילד הזה!

אמר לה עלי: הוא חייב מיתה, בעזרת ה' יהיה לך ילד אחר, גדול ממנו.

השיבה חנה: "אל הנער הזה התפללתי", זה ולא אחר. שמע עלי את דבריה, ולא העניש את שמואל.

במקרה אחר מספרת הגמרא על תלמיד שהורה בפני רבו ונענש: היה זה תלמיד של רבי אליעזר בן הורקנוס, בשם יהודה בן גוריא. אותו תלמיד הורה הלכה תוך שלוש פרסאות למקומו של רבי אליעזר בן הורקנוס. מששמע על כך רבי אליעזר, אמר לאשתו, אמא שלום, אחותו של רבן גמליאל הנשיא: "תמיה אני אם יוציא זה שנתו". שאלה אשתו: וכי נביא אתה? איך אתה יודע? השיב רבי אליעזר: נביא אני לא, אבל קיבלתי מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואכן כך אירע, בתוך שנה מת אותו תלמיד, משום שלא נזהר בכבוד רבו.