מגילת מצרים: כיצד ניצלו יהודי קהיר מגזירות אל-חאכים?

"ויהי בימי המלך אדוננו הדן באומר אל, המולך בארץ מצרים, והמושל בפינות הארץ במערב ובמזרח ובצפון ובים, ותגבה מלכותו ותחזק ותאמץ...".

כך מתחילה "מגילת מצרים", שכתב הפייטן הארץ-ישראלי רבי שמואל בן הושענא. רבי שמואל היה מראשי ישיבת ארץ הצבי שבטבריה, ומתוקף תפקידו היה נמצא לעתים גם בקהילת קהיר.

היה זה לפני כאלף שנים. יהודי קהיר התמודדו, באותם ימים, עם החליף המטורף אל-חאכים באמר אללה, (מכאן כינויו במגילה "הדן באומר האל"), ששלט באימפריה הממלוכּית. אל חאכים נתמנה לחליף בגיל 11. בשנת 1004, בהיותו בן 19, קיבל רוח שיגעון להשפיל את המיעוטים החיים בממלכתו. הוא אסר על הנוצרים לחוג את חגיהם, אסר על הנוצרים ועל היהודים לשתות יין, כל יהודי היה חייב לענוד לצווארו תליון עץ בצורת עגל, זכר לחטא העגל... נשים יהודיות היו צריכות לנעול שני סוגי נעליים, אחת אדומה ואחת שחורה. בבתי המרחץ היה על יהודים לענוד פעמון קשור לחבל, ובשלב מסוים נאסרה בכלל כניסתם לבית המרחץ.

בהמשך אסר על נוצרים ויהודים לרכב על סוסים, ויצא במסעות לאורך ארץ ישראל, להרס של אתרים נוצריים. בשנת 1017 הכריז על עצמו כנביא, והביע תמיכה בחכם בשם מוחמד בן דרזי, שממנו התחילה הדת הדרוזית, שאל-חאכם נחשב מייסדה.

יחד עם גיבוש עיקרי הדת הדרוזית, הפכו גזרותיו לשיגעונות של ממש. הוא אסר על משחק השחמט, הורה להרוג את כל הכלבים בעיר, החליט שיש להחליף את הלילה ביום וכולם צריכים לישון לאורך היום ולעבוד בלילה... לא לחינם כינו אותו "נירון הממלוכי" (נירון היה קיסר רומי שהשתגע ושרף את רומי).

בשנת 1021 יצא אל-חאכים לטיול בהרי מוקטם הסמוכים לקהיר, ושם נעלם, למזלה של האימפריה שעמדה על סף התפוקקות משיגעונותיו. אך לפי הדת הדרוזית, אל-חאכים לא הלך לשום מקום, הוא ממתין אי שם בין שמים לארץ כדי להתגלות כ"מהדי" באחרית הימים, התגלות לה הם עדיין ממתינים.

מגילת מצרים עוסקת באירוע שהתרחש בשנת 1012, כאשר השיגעון היה עדיין חלקי. במהלך לוייה של חכם יהודי בקהיר, התפרצו המון מצרים ופרעו במלווים, ולאחר מכן אסרו קבוצה מהם בטענות שווא שונות ומשונות. בינתיים, יהודי קהיר קבעו צום ובכיה. אחרי דין ודברים, החליף הואיל לשחררם כעבור יומיים. קהילת קהיר קבעה את הצום הזה כצום לדורות בג' שבט, ורבי שמואל בן הושענא כתב את "מגילת מצרים" המתארת את הצלתם, ובה הוא חולק שבחים רבים לאל-חאכים, שכנראה היה צריך את המחמאות האלו...

"וינהג את כל הממלכה ברוחב לב ובטוב שכל ולא נצרך למשנה ולא ליועץ...

"אהב צדק וישנא רשע ויעמד שופטים בארץ ויצוום לדון דין צדק ולשפוט משפט אמת...

"ויהי היום ביום שלשה לחדש שבט בשנת ארבעת אלפים ושבע מאות ושבעים ושתיים ליצירת עולם, ויאסף איש מחזני הקהל ושמו פוטיאל ויקבצו ישראל לגמול לו חסד ולשאת מטתו...

"ויקנאו בם אספסופי מצרים ויסקלום באבנים ויחוקקו עליהם כתבי אוון ועמל...

"ויבהלו העם וינוסו על נפשם מהם ברחו מהם נחבאו מהם השחידו ממון...

"וילקטו מן העם עשרים ושלשה וישימום משמר בשני כלאים...

"ויצווה המלך וינהגום אל המשמר פנימה בארמון המלך ויענו בכבל רגלם...

"וכל ישראל אשר במצרים צר להם במאד...

"ויתאבלו ויאנחו ויצומו ויבכו...

"ויהי כי נשמעה צעקתם לפני אדוננו המלך וידע מכאובם ואנחת רוחם ויחס עליהם...".

המגילה ארוכה ומרתקת, אך לא מוזכרת כלל בספרי ההיסטוריה. היא הגיעה אלינו בזכות הגניזה הקהירית.