סיפורו של אסד: הרופא היהודי שהרשים את המוסלמים

כן, זו לא טעות, סיפורנו עוסק ברופא עיניים יהודי בשם אסד. הוא חי כאן לפני כשמונה מאות שנה, האמת היא שהוא עסק בעוד תחומי רפואה, היה גם מנתח, אבל התפרסם בין השאר בזכות היותו רופא עיניים מצוין.

ההיסטוריון הערבי חליל בן איבך אלצפדי, תושב צפת, כתב ספר מיוחד שבו הוא מתאר 1,900 אישים שחיו בזמנו. אחד מהם הוא אוסיידה היהודי, וכך הוא כותב עליו: "אסד הרופא היהודי, המוכר בכינוי אוסיידה, היה חכם ביותר, ובעל ידע טוב בעיקר בתיאולוגיה וגם במדעי הטבע, המקצוע שממנו התפרנס היה הניתוח הכירורגי, וכן שלח ידו גם ברפואת עיניים, לא הקדימו איש בכישוריו כמנתח המחבר ומאחה עצמות שנשברו. הוא ביצע ניתוחים גדולים לבכירי האמירים כמו האמיר באדא אלאדין ביידרא, סגנו של השולטן אלאשרף חליל בעכו, וכמו האמיר סנג'ר אלדואדרי.

"על אסד כתב המשורר הגדול עלא אלאדין אלודעי:  'הוי אנשים, הנה הסולטן הגדול, כמוהו כדניאל שעל ידי נסיו ניצל מהאריות, עד שריפאו האריה הגדול' (אסד = אריה, בערבית)".

אסד הרופא היה מקורב לאלמועדי, שליט העיר חמאה שבסוריה (התפרסמה לאחרונה כאשר המורדים כבשו אותה בקרב קליל). כאשר מת אל מועדי, חילק את נכסיו, ומאחר שידע שהרופא היהודי הינו חכם גדול, הוריש לו את ספריו.

חליל מספר כי נכבדי צפת קינאו בו ובמעמדו הרם, ולכן דרשו ממנו להתאסלם, ובהיותו בצפת ניגש אליו השייח אל-צפדי (השייח של צפת) ואמר לו, "הו יא רופא, לטובתך, כדאי שתשמור על בריאותך", כאשר כוונתו: כדאי שתתאסלם, אחרת תהיה בסכנה, כי אסור ליהודי לתפוס מעמד רם. אסד כעס על הדברים, ואמר לו: "לטובתך, כדאי שתעזוב את דרשנותך", (השייח דורש בפני עדתו במסגד). האמיר של צפת, שהיה במקום, לא יכל לשתוק על ביזוי השיח, וחבש את אסד במצודת צפת המפורסמת. השלטונות הפצירו בו להתאסלם כדי להגן על עצמו מכל פגע ולהיות בטוח במעמדו, אך למעשה לא היה נגדו שום אישום, ולאחר שהתעקש להישאר ביהדותו – נאלצו לשחררו, שכן בריאותם של כל השייחים הגדולים והאמירים והסולטנים בישראל ובסוריה, היתה תלויה בבריאותו ובשלומו... ואוי לו לאמיר, שבגלל כעסו והתנהגותו הבלתי אחראית, הסולטן לא יוכל להזמין אליו את הרופא הטוב בממלכה.

בשנת 1327 נתפס המושל הגדול של מצרים שיתוק. הוא שמע שישנו בסוריה חכם יהודי שיכול לרפא כל מחלה, ומיד שלח לקרוא לו. הוא הורץ למצרים דרך ה"בריד", סוסי מרוץ מיוחדים המיועדים למשלוחים מלכותיים. אסד עשה כמיטב יכולתו, ומושל מצרים חי עוד עשר שנים.

הוא התפרסם מאד ביכולת הדיאגנוזה שלו. הוא התבונן על אדם וידע מה מעשיו, מה מלאכתו ומה מיחושיו. פעם אחת שוחח עם השייח נג'ים אלאדין בצפת, ולפתע עבר שם אדם. אמר אסד: אדם זה עוסק בציד. עצר אותו השייח, ושאל: "האם אתה עוסק בציד?". השיב הלה: "כן, אני יורה בבונדוק'" (סוג של רובה ציד מיושן). השייח נדהם וציווה על אותו אדם לנשק את ידי הרופא היהודי, שהבורא חלק לו מחכמתו.

פעם אחת, תוך כדי קרב, נשברה ידו של מושל המצודה, ואסד ביצע בו ניתוח שבר, ניתוח שגם בימינו אינו דבר פשוט כלל. אסד ידע לרקוח סמי הרדמה מיוחדים, שכאשר היה המטופל נוטלם, לא היה מרגיש כלום. בעת הניתוח שמו לב חיילי המשמר כי הרופא חותך את ידו של המושל בסכין, מחדיר ברזל לתוך ידו, והלה אינו זז. היו בטוחים הם שהמושל מת וכי אסד הרעילו. איך ייתכן שחותכים את גופו של אדם והוא אינו מרגיש? הם לא האמינו לדבריו כי מדובר בסם הרדמה, וביקשו להרגו במקום. בלית ברירה הכה אסד על אפו של המושל עד שנעצרה נשימתו, וכיוון שאת סם ההרדמה הוא שאף דרך אפו, חלפה ההרדמה והוא התעורר. המכה פצעה את המושל, ואסד התנצל עמוקות ואמר שלולי המכה הזו, היה ראשו של רופאך נערף...

תוך כדי שהיה מבצע ניתוחים וטיפולים, היה שומע חכמי דת מוסלמים מתווכחים ביניהם, או קוראים פסוקים מספריהם, והוא היה מתערב ומתקן אותם על טעויותיהם. לכן גם חכמי הדת המוסלמים העריצו אותו על חכמתו המרובה. הוא היה ידוע אצלם כעקשן גדול, והשייח של צפת אמר לו: "גם אם היית יודע שאני יכול להכניס אותך לגן העדן, לא היית הולך אחרי"...

בספרות ההיסטורית של המוסלמים מצוין כי אסד היה "מוסלמי בסתר", וחוקרים מציינים כי זו דרך רגילה אצל היסטוריונים מוסלמים, לטעון שיהודי מאד חכם מן הסתם התאסלם בסתר, וגם על הרמב"ם סיפרו הם כך...