פרשת מקץ: אצל הקב"ה אין טעויות. אפילו שר המשקים הבין את זה

אחד המסרים החשובים מהפרשות העוסקות במכירת יוסף הוא כפי שהיטיב להגדיר הרמב"ן: "הגזירה אמת והחריצות שקר" (רמב"ן, בראשית ל"ז, ט"ו).

כלומר, כשבורא עולם גוזר משהו על מישהו, לא משנה כמה חריצות בני אדם יפעילו כדי להביא לתוצאה הפוכה, החריצות האנושית לא תניב פירות והרצון האלוקי יתממש. יוסף הצדיק הוא אחת הדוגמאות הכי בולטות לכך.

על יוסף הצדיק נגזר לרדת למצרים ולהיות משנה למלך. כל ההשתדלויות הנגדיות של האחים לא עזרו, ואדרבה, סייעו להגשמת מטרת ההשגחה. חריצות האחים שעשו הכל ואף מכרו את אחיהם כדי לסכל את חלומותיו, לא הועילה, ואילו גזירת השם התקיימה.

השליטה שלנו כבני אדם על תוצאות פעולותינו, מוגבלת מאוד. כל אדם חש שתכנוניו, מעשיו ומהלכיו, פעמים רבות מתנפצים אל סלע המציאות, ולעתים קרובות הם אף מצמיחים תוצאות הפוכות מן המטרות אליהם הוא כיוון. מאחורי פרגוד המאורעות, עומדת ידה של ההשגחה העליונה שטווה ורוקמת ממעשינו מטרות גדולות יותר.

אחרי שפרעה חלם חלומות שטרדו את מנוחתו, ניגש אליו שר המשקים ואמר לו שכשהוא היה בכלא, הוא גם חלם חלום שהטריד אותו מאוד, ויוסף – שהיה אתו בכלא, הצליח לפתור לו את החלומות באופן מושלם: כששר המשקים פונה אל פרעה הוא מקדים ואומר לו: "וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (בראשית מ"א, ט'). לאיזה חטא הוא מתכוון? בפשטות, שר המשקים מזכיר את חטאו שבגינו הוא הושלך לכלא, כדי להגיד לפרעה שהוא פגש בכלא את יוסף, וכשם שיסף פתר לו את החלום כך אולי הוא יוכל לעזור לפרעה עם פתרון חלומותיו.

ה"משך חכמה" כותב רעיון אחר, חזק מאוד: "את חטאי אני מזכיר היום. הביאור, דיתכן טעות בפרעה אשר חשד את שר המשקים בחינם, אך כאשר הגיד כעת כי היה רואה זה בחלום ויוסף פתר לו, אם כן כל מפעלות פרעה היה בגזירה קדומה מהשגחה העליונה, ואם כן מה ששם אותו בבית האסורים מאת האלוקים הייתה זאת, והיה באמת חוטא אשר היה ראוי לעונש לשבת בסוהר. ולכן אמר את חטאי אני מזכיר היום, שהיום רואין אנו שהוא חוטא".

כלומר. בסופו של דבר שר המשקים שוחרר מהכלא והוא שב לתפקידו. סביר להניח ששר המשקים חש טינה כלפי פרעה בעקבות שהוא שלח אותו לכלא בטעות, ללא סיבה מספיקה, והראיה, שהוא שב לתפקידו הרם. כעת, כששר המשקים מבין שאם הוא לא היה נזרק "בטעות" אל הכלא, הוא לא היה מצליח להביא מרגוע לפרעה, הוא מבין שהמחשבה שלו שהכל היה בטעות – היא חטא. כעת שר המשקים מבין שהוא היה ראוי להיענש וכל מפעלות פרעה היו בגזירה אלוקית כדי שעל ידי זה הוא יכיר את יוסף וכך יוכל לסייע למלכו. זו כוונתו "את חטאי אני מזכיר היום". את חטאי – שחשבתי שהכל נעשה בטעות.

אין טעויות אצל בורא עולם!

ה"משך חכמה" מוסיף, שיוסף קיבל תועלת מהעובדה שהוא ישב בכלא עם שרי פרעה, משום שכך הייתה לו הזדמנות ללמוד מהם טכסיסי ונימוסי המלוכה: "התורה מספרת לנו דרכי ההנהגה העליונה אשר סיבבה בהשגחה אשר יהיה אצל שר הטבחים וילמוד דרכי המלכות, למען יוכל היות שר ושליט במדינה כזו, אשר הייתה מושלת בכיפה וברום מעלת החכמה והשכלה חרטומים וקוסמים. וכאשר ישב בבית האסורים, ישב עם סריסים אשר למלך המשקה והאופה, והיה משרת לפניהם וקיבל מהם נימוסי וטכסיסי מלוכת מצרים והנהגתה...".

הכל מחושב. הגזירה אמת והחריצות שקר.