פרשת מקץ: מה היה גאוני ומהפכני כל כך בפתרונו של יוסף לחלומותיו של פרעה?

א. "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור. והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור, רעות מראה ודקות בשר, ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאור. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות המראה והבריאות, וייקץ פרעה. ויישן ויחלום שנית והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד בריאות וטובות. והנה שבע שיבולים דקות ושדופות קדים צומחות אחריהן. ותבלענה השיבולים הדקות את שבע השיבולים הבריאות והמלאות, וייקץ פרעה והנה חלום". זו היא הסצנה הפותחת והטעונה באינספור דקויות ופרשנויות, המובילה לאירוע שהפך מכונן בחייו של יוסף ועם ישראל. אנחנו אומנם כבר יודעים מה קרה בהמשך, אבל הבה ננסה להיכנס לרגע הזה, בו פרעה – מלך מצרים, מתעורר בבוקר. "ותפעם רוחו", כולו טרוד בעקבות החלום-התגלות-סיוט, שהיה לו בלילה. כידוע, פרעה מספר "את חלומו" לחכמי מצרים ולחרטומים – "ואין פותר אותם לפרעה". הו אז 'נזכר' שר המשקים באותו "נער עברי עבד לשר הטבחים", שישב איתו בכלא ופתר נכונה את חלומו שלו ושל שר האופים. בתמונה הבאה, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא: יוסף, אותו אסיר מורשע – נתין זר שכבר שנים נמצא בתודעה המצרית בעקבות אישומי אונס אשת-פוטיפר, אדם המרצה את עונשו במרתפי בית-הסוהר החשוכים, מתייצב בפתאומיות כאחד מהיועצים הבכירים בפני המלך בארמונו המפואר. בביטחון עצמי וברהיטות, מגיע יוסף עם "נאום מעלית" מושחז ומילות נימוס: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה". באמתחתו פרזנטציה מושקעת – פתרון לחלום ותוכנית כלכלית מפורטת ומעשית. הוא משאיר אבק למתחריו החרטומים. פרעה מוקסם וקובע: "אין נבון וחכם כמוך! אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק על עמי". אבל איך? מה קרה כאן?

ב. פרשת מקץ מסתנכרנת בלוח השנה העברי עם חג החנוכה. דורשי רשומות מוצאים רמז לכך בפתיחת הפרשה: "ויהי מקץ שנתיים ימים". לדבריהם, המילה "שנתיים" – כפי שהיא כתובה בתורה עם יוד אחת, היא סימן וראשי תיבות המבארים את מיקום הדלקת החנוכיה, כאשר מציבים אותה בפתח הבית. היינו, "שנתים" הן: "שמאל נר תשים, ימין מזוזה". בחנוכה, "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי... עמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל". לבסוף, המצב השתנה, וניצחו המעטים מול הרבים, הטהורים מול הטמאים. באמצעות התוצאה של חנוכה, ננסה לבחון לעומק את סיפור חלום פרעה. פרעה היה מלך המעצמה הגדולה ביותר באזור. כפי שמסופר במדרשים, הוא היה אדם משכיל, שקול ודובר שפות רבות. הוא בוודאי ידע דבר או שניים על ניהול מדינה, כלכלה ופוליטיקה. הוא מתעורר בבוקר, הוא יודע בוודאות כי לחלומו ישנה משמעות קריטית, אך הוא לא מוצא תשובה ומנוחה לנפשו. הפרשנות של החרטומים, המציעים כי תיוולדנה לו שבע בנות והן ימותו, או שהוא יכבוש ואז ינגף בפני שבע מלכויות, נדחית על ידו. מי שהוגדר "המשורר הלאומי", מלקט ועורך "ספר האגדה" – חיים נחמן ביאליק, מתאר במילותיו את שהתרחש בארמון: "עבדים עם מניפות גדולות בידיהם, עומדים ומשיבים רוח צח בהיכל – ואולם גם זה וגם אלה לא ייטיבו את לב המושל האדיר, ולא ישיבו את המנוחה אל רוחו הנפעמת, כי אם דברי יוסף, המלאים חכמת אלהים ותבונה רבה... רוח חדשה הייתה לכולם: החלום המוזר נפתר, והמלך יודע עתה מה לעשות". אבל כיצד? מה היה בדבריו של אותו אסיר, מהמעמד הנמוך ביותר בכל ארץ מצרים, ששכנע את האיש הרם ביותר, כי הוא, האסיר חסר ניסיון הניהול ונטול השכלה מאקרו-כלכלית, יהפוך לפתע לאיש החשוב ביותר במצרים? מה החידוש של יוסף? מה ראה בו פרעה?

ג. רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר – המלבי"ם, מונה שלושה הבדלים בין פתרון יוסף להצעת החרטומים. הם דיברו על שני חלומות, ויוסף על אחד. הם עסקו בעיקר בעתיד פרעה מהפן האישי, ויוסף דיבר במובנים ציבוריים-לאומיים. הם ביססו את הצעתם על "משל וחידה, ויוסף אמר שהוא כפשוטו, שמורה על תבואה כפשטות השיבולים הטובות והרעות". נדבך נוסף מוצע בספר "קדמוניות היהודים", שם כותב יוסף בן מתתיהו כי: "ראה פרעה המלך בשנתו שני מראות ואיתם את פתרונו של כל אחד, את הפתרון שכח, ואילו את החלומות שמר בזיכרונו והיה שרוי ברוגז על הדברים שראה, משום שנראו לו זעופים". ועדיין לא ברור מה הרעיש את עולמו של פרעה בדבריו של יוסף. עצם היות החלום "אחד", היה ידוע לפרעה, ואף נאמר על ידו: "ויספר פרעה להם את חלומו". יתרה מזאת – האם עצם כך שיוסף קלע לפרשנות שנתגלתה לפרעה, מהווה סיבה ראויה למנותו לשר האוצר? זו פעולה שיודעים לבצע גם קוסמים בשנה א' במכללה לאחיזת עיניים וזריזות ידיים. האם הפרשנות הלא נכונה של החרטומים מעניקה תוקף ייחודי לפתרונו המתבקש והצפוי של יוסף? יהודי חכם ובעל ניסיון מיניסטריאלי בינלאומי כשר אוצר ויועץ בחצרות מלכים – דון יצחק אברבנאל, מעלה שאלה נוספת: מדוע העתידות שחוזה יוסף מהוות אישור לחוכמתו, הרי לא חלפו שנות השובע והבצורת, אשר יעידו כי אכן צדק יוסף. וכדברי אברבנאל: "טרם ידע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר פתר אם לא", ואם כן: "מה ראה פרעה שאמר לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו". ומעבר לכך, הרי שהעצה שהציג יוסף – לצבור מזון ולאגור לימים הקשים שיבואו, היא טריוויאלית ביותר. גם בימינו, כאשר חלילה מודיעים על מצב חירום, כל בר-דעת רץ לקנות שישיית מים וקופסאות שימורים. האם זוהי תובנה הראויה לזכות את יוסף – זה שאך לפני דקה לבש מדי אסיר בלויים וישב מאחורי סורג ובריח, בטבעת המלך ובבגדי מלכות?

ד. בהקדמה לספרו "ביקורת התבונה הטהורה", שראה אור בשנת 1781, כתב הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט את הדברים הבאים: "עד עתה מקובל היה, שכל הכרותינו חייבות לכוון את עצמן לפי המושאים. אולם, כל הניסויים לקבוע על אודותיהם משהו אפריורי על ידי המושגים, שדרכם ניתן היה להרחיב את הכרותינו, היו, לפי הנחה זו, ניסויי-שווא. הנה אפוא ננסה פעם אחת, אם לא נתקדם יותר בתפקידיה של המטאפיזיקה, כשנניח, כי המושאים חייבים לכוון את עצמם לפי הכרתנו... לפנינו כאן מה שאירע למחשבותיו הראשונות של קופרניקוס – לאחר שהנחה, שכל צבא השמיים מתנועע סביב למסתכל, לא הביאה לידי התקדמות בהסברת התנועות של גרמי-השמיים, ניסה, אולי יצליח הדבר יותר, אם נניח כי המסתכל מסתובב ואילו הכוכבים שרויים במנוחה". ספרו של קאנט ומחשבותיו היוו אבן-דרך וחידוש בהגות המודרנית, ואוזכרו, למשל, בכתביו של הרב קוק. קאנט ציין כי התיאוריה הביקורתית של הפילוסוף הסקוטי דיויד יום, היא שעוררה אותו "מתרדמתו הדוגמאטית". במילים אחרות, קאנט הבין שישנו צורך לחולל שינוי תפיסה רוחבי במטרות הפילוסופיה והמחקר. הוא דימה זאת לשינוי שביצע האסטרונום והמתמטיקאי ניקולאוס קופרניקוס. בספרו שהתפרסם לאחר מותו, טען קופרניקוס כי המודל ההליוצנטרי הוא הנכון, ולא זה הגאוצנטרי. גישתו המהפכנית נתמכה בהמשך על ידי גלילאו גליליי, סר אייזיק ניוטון, יוהאנס קפלר ואחרים.

ה. כעת ניתן להתחיל להבין מדוע פרעה התלהב כל כך מהפתרון וההצעה של יוסף, אשר מבחינתנו נשמעים פשוטים וברורים למדי. עצם העובדה שיוסף ידע להבין את משמעות חלום פרעה, היא אומנם דבר לא קל, אך גם לא ייחודי לפותרי חלומות ומיסטיקנים, כפי שהיו מוכרים בתקופת פרעה. היכולות לפתור חלומות ולקרוא עתידות, היוו אך ורק סף כניסה, מעין מבחן ראשוני, ויוסף הצליח בכך. ברם, על פרשנות כזו, על גילוי כמוסות לב פרעה לא זוכים במעמד היוקרתי של משנה למלך. אם כן, ממה התלהב פרעה? מה בדבריו של יוסף שינה לו את כל הפרספקטיבה? התשובה היא שיוסף לא הציע לפרעה רק תוכנית כלכלית, אלא גישה שונה לחלוטין מהתפיסה שהייתה נהוגה במצרים. במובן מסוים, חזיונו של פרעה בדבר המשבר והרעב שייפקדו את מצרים, מהווה מבחינתו – נשיא המעצמה הגדולה של ימיו, התגלות או חיזיון המביע את גזירת האל – גזירת הגורל העתידה להתגשם. כפי שחלומו של שר האופים חזה את מותו, כך סבר פרעה, כי אין מנוס למצרים, אלא לשקוע כלכלית ולמות מרעב. התפיסה המצרית היא דטרמיניסטית, על פיה: "הכל מכתוב", קבוע מראש, ולא ניתן לשינוי. לכן המעמד החברתי במצרים לא יכול להשתנות: נולדת עבד – כך תישאר. בדומה, הטבע במצרים, כמו הנילוס – מקור הפרנסה, הוא קדוש. המחשבה שהנילוס יהפוך אכזב ויגרור בצורת, היא למעשה טענה כי האל של מצרים יכול למות. לא זו אף זו, הרי שהניסיון לחסוך לשנות הרעב עלול להתפרש מבחינת פרעה כהטרודוקסיה – כפירה בעיקר, וכניסיון לפגוע ולבטל את רצון האלים. כאשר יוסף מפרש את החלום – פירוש שפרעה על פניו ידע ואולי העדיף לשכוח, הוא נחרד שוב. הוא הזדעזע כי התחוור לו רשמית: מצרים נידונה לכיליון, זו הגזירה שיצאה משמיים ולא ניתן להשיבה.

ו. לכן, כאשר פרעה מבין את החדשנות שמציע יוסף, את המחשבה מחוץ לקופסה המצרית, ואת הצעתו הקיומית-תאולוגית – לשבור את תקרת הזכוכית של תפיסותיו המיושנות והמקבעות, פרעה קם, מסיר את טבעתו ונותנה ליוסף. יוסף מתגלה לפניו כמנטור המשמעותי ביותר בממלכה, כאיש חכם ונבון ביותר המתאים להוביל את ארץ מצרים. הוא כביכול מעניק ליוסף את "פרס מצרים לכלכלה פורצת דרך", כיוון שההצעה הכלכלית שמציג יוסף לא עוסקת בכסף או באוכל. היא מהפכה תודעתית מעוררת השראה, נחמה ותקווה. ביסודה היא התנועה: מדטרמיניזם לבחירה חופשית. לאט לאט לפרעה "נופל האסימון". הוא נדרש להשיל מעליו את השלשלאות הרעיוניות שכבלו את דעתו. הוא מקיץ מתרדמתו הדטרמיניסטית. בזכות יוסף מתחלחלת אצלו ההבנה כי המשימה של האדם היא לא לקבל את המציאות כמות שהיא, או את נבואת הזעם כמות שהיא או להבדיל את המעמד הסוציואקונומי והנתונים השונים אליהם נולד. "פורענות" ונבואות שליליות, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי תורה, יכולות להתבטל בעקבות תשובה ותיקון. לכן אומר יוסף לפרעה: אין מצווה להתבוסס בסבל, אלא להתעלות. החלום של פרעה, מבאר יוסף, לא נועד לקבוע את מפלתו, אלא לזרז אותו ליצור תפנית במעשיו ולחשב מסלול מחדש. על האדם לחולל שינוי במציאות, למנוע אסונות ולהשתפר – זהו תפקידו. לכן, לא רק שזו לא כפירה לאגור מזון, אלא שזה ייעוד ואנלוגיה למשימה הראשונה במעלה: לפעול באופן אקטיבי, אחראי ויצירתי – לקדם את הטוב ואת הרווחה האנושית, לקדם את עולם הרפואה, החקלאות, האקולוגיה, ארגוני החסד, מוסדות הצדק והיושר, במטרה להפוך את העולם לעוד יותר טוב ועוד יותר טוב. יוסף – אותו אסיר, שכבר נזרק לבור פעמיים בחייו, אשר החליף את כתונת הפסים במדי אסיר, ואז שוב בבגדים המיוחדים שהעניק לו פוטיפר, ושוב בבגדי אסיר מוזנחים, וכעת זוכה לבגדי נסיך של ממש – "בגדי שש", מהווה דוגמא חיה לכך שאין זה מן הראוי לבחון את הדברים רק בחיצוניותם, באופן שהם מתגלים אלינו ב"עולם התופעות" במושגיו של קאנט. עלינו להעמיק ולהבין את משמעותם הפנימית, וכמו יוסף, "מוסיף והולך", להמשיך לחלום. ולדעת, שעצם היותך בבור – רוחני, נפשי, כלכלי או פיזי, אינו מהווה גזירת גורל וסוף פסוק. יש ניסים ונפלאות. גם מעטים יכולים לנצח רבים. וגם האדם, הנתפס ביחס לאיתני הטבע, ולפעמים גם בעיניי אנשים אחרים, כייצור פשוט, קטן וחסר השפעה, יכול לחולל מהפכות, לתקן ולהוסיף אור בעולם.

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן.