סיון רהב מאיר: זו לא נקודת ציון במפה, זו מטרה לכל החיים

כולנו מכירים את המצבים האלה, של חוסר שקט נפשי. משהו בנפש לא רגוע, ואנחנו לא מוצאים את עצמנו ואת דרכנו בעולם.

הפרשה מתארת את יוסף הצדיק במצב דומה. הוא נשלח לחפש את אחיו ולא מצא אותם, ולא ידע מה לעשות. בדיוק בנקודה הזו מישהו שם לב אליו, ושאל אותו שאלה משנת-חיים, שנוגעת בדיוק בלב העניין: "מַה תְּבַקֵּשׁ?".

הרבי מקוצק אמר ששתי המילים האלה מופנות אלינו, באשר אנחנו שם: מה תבקש? אתה מרגיש שאתה תועה בדרך, אבוד? אתה שואל מה הדרך שאתה צריך ללכת בה? קודם כל תשאל את עצמך לאן אתה רוצה להגיע. תתבונן רגע בתוכך, אתה יודע להגיד מה אתה באמת רוצה, בעומק? מה מטרת חייך? מה התכלית? מה הכיוון?

יוסף ענה לו תשובה עמוקה: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". זו לא נקודת ציון במפה, זו מטרה לכל החיים. יוסף מבקש את האחים שלו, הוא מבקש אחווה. הוא רוצה שלום, הבנה הדדית, אהבה. מכאן והלאה הכול משתנה: הוא הופך למודל של התמודדות ועלייה, גם במצבים הכי קשים.

השאלה הזאת היא חיונית, גם לכל אחד ואחת באופן פרטי וגם לאומה שלמה: מה תבקש? מה נבקש? כשאנחנו יודעים לברר לעצמנו מה אנחנו רוצים באמת, מה השאיפות שלנו, מה המשמעות שלנו – הדרך הולכת ומתבהרת.

אני לא הסיפור

מהו המשפט הראשון שיוסף אומר למלך פרעה? נזכיר: יוסף נמצא כבר 12 שנים בכלא המצרי, ופתאום מוציאים אותו מהתא וקוראים לו לארמון, לפתור את החלומות של המלך פרעה. היינו מצפים שהוא ינסה להרשים את המלך, ולכן מדהים לראות מה המילים הראשונות שיוצאות לו מהפה: "בִּלְעָדָי, אֱלוֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".

כלומר: זה לא אני, זה אלוקים. אני רק צינור. אני כלי, אני שליח. יוסף מפגין את האמונה שלו בפשטות, בכנות, ואז – גם מצליח לפתור בהצלחה את החלומות ונבחר לנהל את כל הכלכלה של מצרים.

זה שילוב חשוב, וזו תפיסת העולם היהודית והמורכבת: יוסף מלמד אותנו להתאמץ, לפעול ולהצליח, אפילו להצטיין. אבל – לזכור תמיד מה המקור של ההצלחה שלנו, מי נתן לנו את הכלים ואת מי אנחנו מייצגים בעולם.

דווקא האיש שאומר "בִּלְעָדָי", הוא האיש שבסוף מלך מצרים לא יכול בלעדיו.

שלוש מילים

"קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". אלה שלוש המילים שחכמינו מתארים בהן את פרשת השבוע, שבה יוסף הצדיק עובר מחושך לאור, ובעצם כך הם מתארים את כל ההיסטוריה. לכל חושך – יש קץ, יש סוף. תקופות קשות ומאתגרות נגמרות לבסוף. הן לא נמשכות לנצח. האור מנצח. את היוונים והמצרים, את חמאס ואת הח'ותים.

יוסף היה בבור, ואז בכלא, ולא ידע מתי זה ייגמר, אבל יש רגע שבו מגיע הקץ לכל זה. פתאום מריצים אותו לארמון לפתור את חלומות פרעה.

"קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ", גם בחנוכה. אתמול הדלקנו נר ראשון. נר קטן ונצחי שמזכיר שגם בחנוכה האור ניצח לבסוף את החושך.

סרן איליי גבריאל אטדגי, סמ"ר נתנאל פסח ורס"ל (מיל׳) הלל דינר נפלו אמש בעזה, במלחמה בחושך. השיעור השבועי על הפרשה ועל חנוכה מוקדש לזכרם.

בתפילה לקץ החושך ולאור גדול של נחמה וישועה.

לרצות!

אתמול בערב הדלקנו נר ראשון של חנוכה.

כולם יודעים שפך השמן הקטן שהחשמונאים מצאו הספיק לבסוף לשמונה ימים שלמים, ולזכרם חוגגים שמונה ימים של חנוכה. אבל יש שאלה מפורסמת שחכמינו שואלים דור אחרי דור: הרי הייתה בפך הקטן כמות שמן שמספיקה ליום אחד. ואם כך - איזה נס התרחש ביום הראשון? למה אנחנו מברכים גם הערב "שעשה ניסים לאבותינו"? למה אנחנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה, כמספר הימים שבהם השמן דלק מעבר למצופה?

אחת התשובות היפות לשאלה הזו היא זו: אנחנו מדליקים נר ראשון על כך שהיה להם בכלל רצון להדליק. גם זה נס. שהם חיפשו פך שמן, שהם רצו להאיר אור.

הרצון שלנו הוא גם נס. המוטיבציה, התנועה קדימה, השאיפות, החלומות. זה לא מובן מאליו שהעם שלנו שורד את כל מה שעבר ועובר עליו ולא מתייאש אלא ממשיך להאמין בחיים, בתורה, בשמחה, בקדושה. ממשיך להאיר.

נר ראשון של חנוכה. היום שמסמל את הרצון. חפשו את נקודת הרצון הזו עמוק בתוך הלב, ותאירו אותה, עד שהאור הקדוש והטהור יגרש לבסוף את כל החושך.

חנוכה שמח!

מסר לחנוכה מרצועת עזה

רס"ן הרב אליאב תורג'מן מגדס"ר 551 הצטרף אמש מהמילואים ברצועת עזה, למשדר החנוכה שהנחיתי. הקליטה לא הייתה טובה, אבל המסרים - בהחלט. וכך הוא אמר:"חג החנוכה נותן לנו את השפה המדויקת לתאר את מה שקורה עכשיו. בשמחת תורה תשפ"ד ראינו חושך גדול, ומאז אנחנו לוחמי-אור, מוסיפים אור בעולם.

"אנחנו נלחמים עכשיו באויב שרוצה לרצוח את כולנו, אבל צריך לשים לב – בחנוכה, היוונים לא רצו להרוג אותנו. הם הסכימו שנמשיך לחיות, הם רק לא הסכימו שנמשיך לחיות כיהודים! לא הקיום הפיזי שלנו הפריע להם, אלא הקיום הרוחני. לכן חנוכה הוא חג של זהות יהודית, של עצמאות רוחנית. לא קרב על הגוף, אלא על הנשמה. זה הסיפור.

"כמעט בכל בית בעזה ראינו תמונה של 'אל קודס', של מסגדים בירושלים. גם אנחנו כאן, להבדיל, בשמה של ירושלים, אבל ירושלים של אור, של חיים, של קדושה.
באנו חושך לגרש".

הערב - נר שני. חנוכה שמח.