היסטוריה וארכיאולוגיה
המורדים נגד רומא: סיפורם של הרוגי לוד שמתו על קידוש השם
המורדים, שרצו לנקום באותו מטורף, הצליחו להגיע אל בתו, נסיכת אפריקה, והוציאו אותה להורג. אם עד עכשיו השתולל קוויטוס, הרי שעכשיו יצא מדעתו לחלוטין. הוא הכריז כי אם לא יוסגרו הרוצחים, הוא ישמיד את כל יהודי נפת לוד
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ז כסלו התשפ"ה
בשנת 80 לספירה כתב יוסף בן מתתיהו את ספרו "מלחמות היהודים עם הרומאים". ספרו מתעד 180 שנה של יחסי היהודים והרומאים, והמלחמות שביניהם. הוא לא העלה בדעתו שכשלושים שנה אחרי מותו תפרוץ עוד מלחמה נוראה בין היהודים לרומאים, וודאי לא שעוד חמש עשרה שנה תהיה עוד מלחמה, נוראה מכל קודמותיה.
נס המרד הונף בעיר קיריני שבלוב, ליד בנגאזי של ימינו, שם היה חיל מצב רומאי קטן יחסית. היהודים התאחדו תחת דגלו של מצביא בשם אנדריאס, חיסלו את חיל המצב הרומאי וטבחו גם באוכלוסייה הרומאית. לפי ההיסטוריון הרומאי דה קאסיוס, הרגו היהודים מאתיים ועשרים אלף רומאים, מהם נהרגו בעינויים. דה קאסיוס היה שונא ישראל, ולא בטח שתיאוריו מדויקים. מה שברור הוא שהמרד התחיל בעצמה רבה בקיריני.
יהודי ארץ ישראל שמעו כי יש סיכוי להיפטר מעול הרומאים, ורבים מהם הצטרפו למרד. חכמי ישראל לא תמכו במרד, כשם שלא תמכו במרד הקודם. הם לא רצו לסכן את המעט שנותר, את חכמי התורה ואת המון העם. אך מאידך, קשה היה למנוע מהאנשים הנאנקים תחת עול רומי, כל גילוי של התקוממות, ולדרוש מהם להוסיף ולהינגש, להיעשק ולהיות מוכים תחת נציבי הרומאים.
נציב רומא בארץ, לוסיוס קוויטוס, היה נסיך אפריקאי שהצטרף לשירות הרומאים. הוא היה אדם כביר ועצום, שמרחוק היה נראה כגורילה. אף אחד לא יכל לעמוד בפני זעמו. עשר שנים קודם לכן, כמצביא בשירות הקיסר, הוא טבח ביהודי בבל. כיום הוא הסתובב ברחבי הארץ כמטורף, והוציא להורג בני אדם על כל שטות. מסע ההרג הזה כונה בפי חכמינו "פולמוס של קיטוס", ובראותם זאת, גזרו שלא לקשט את עטרות הכלות בקישוט המיוחד והמסורתי שהיו רגילים בו במשך דורות, כאות אבל על האירוע.
המורדים, שרצו לנקום באותו מטורף, הצליחו להגיע אל בתו, נסיכת אפריקה, והוציאו אותה להורג. גופתה הושלכה על אם הדרך הראשית בין ירושלים ללוד. אם עד עכשיו השתולל קוויטוס, הרי שעכשיו יצא מדעתו לחלוטין. הוא הכריז כי אם לא יוסגרו הרוצחים, הוא ישמיד את כל יהודי נפת לוד. יהודי לוד לא ידעו כלל מיהם הרוצחים, ולכן לא יכלו, אפילו לו רצו, להיענות לבקשתו. הם לא ידעו את נפשם. גדוד חיילים הקיף את העיר לוד ובנותיה, מחכה לאות לביצוע גזר הדין.
באותו הזמן חיו בעיר שני עשירים גדולים ומיוחסים, פפוס ולוליינוס מאלכסנדריה. הם החליטו לקדש את ה' ולהציל את כל בני העיר, יצאו מיזמתם אל הלגיונות והכריזו: אנחנו הרגנו את הנסיכה. ברור היה לכל כי הם לא באמת הרגו אותה, אלא שהם רוצים למסור את נפשם למען עם ישראל. הם הושמו מיד במשמר, והלגיונות התפזרו מהעיר לוד. קוויטוס ייעד ליום המחרת את המשפט הפומבי שבו יצלוב את ה"רוצחים" בפומבי, באמפי של אמאוס. אלא שהוא לא זכה לראות את שמש יום המחרת. באותו יום הגיעו שני שליחים בדחיפות מרומי. הקיסר שמע כי קוויטוס מתכונן למרוד בו, והוא נקרא לדין. הוא הושם בשלשלאות ונלקח לרומי, וסופו של דבר הוא הוצא להורג.
ופפוס ולוליינוס? נשארו בכלא הרומאי. ברור היה שהם לא הרגו את בתו של הנציב המודח, ומן הסתם עניינה גם לא היה חשוב ביותר לנציב הבא בתור. בשלב מסוים הציעו להם הרומאים עסקה: שתו עמנו במשתה יחדיו, כך תראו לנו שאתם חלק מהתרבות שלנו, ונשחרר אותכם. פפוס ולוליינוס, שכבר השלימו עם מיתתם על קידוש השם, ענו: לא נשתה איתכם, אנחנו לא מסכימים לתרבות שלכם. הרומאים הגיבו בכעס, והוציאו אותם להורג. היה זה ביום י"ב באדר, ויום זה מוזכר במגילת תענית כיום זיכרון למותם של הקדושים שזכו לשם "הרוגי לוד".
פפוס ולוליינוס לא היו תלמידי חכמים גדולים, אבל היו בעלי מדרגה רוחנית גבוהה. באותם הימים אירע לבנו של רבי יהושע בן לוי חולי גדול, והוא הגיע למצב של מוות קליני. נשמתו עלתה לשמים, והוא זכה לראות דברים שאין לבני תמותה גישה אליהם. ככל שהאדם שחווה חוויה זו הוא יותר גדול, הדברים שהוא משיג הינם יותר אמיתיים, ובין הדברים שראה שם, אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא: "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". גם הם, כמו עשרת הרוגי מלכות, כמו רבי עקיבא וחבריו, הגיעו לדרגה עליונה נצחית בעולם הבא.