סיון רהב מאיר: ברוכים הבאים לשני התושבים החדשים של רמת הגולן

1.

כבר הייתם ברמת הגולן? התעדכנתם מה קורה שם? דיברתי השבוע עם יעקב שה לבן, סגן ראש המועצה בגולן. הוא מספר שלמעלה מ-2,000 רקטות נורו לרמה מאז 7.10, מלבנון וגם מעיראק דרך סוריה.

התושבים, כידוע, קיבלו החלטה ערכית ואסטרטגית: לא מתפנים. בכל סקר ובכל שיח שנעשה, למעלה מ-90% רצו להישאר. כשהוכרזה הפסקת האש יעקב חשב שצריך להתאושש, ולדבר על תיירות שתחזור למקום לקראת ט"ו בשבט. אבל אז התברר עד כמה חיזבאללה הוכה, ופתאום סוריה נפלה, ובעיקר התברר – שהעם עם הגולן. "נדהמתי", הוא מספר. "בעלי צימרים ומלונות התחילו לקבל הזמנות כבר ביום שאחרי. בקיבוץ אורטל יש למעלה מ-70% תפוסה. ביום שישי ראיתי תורים בחומוסיות וביקבים שלנו. והכי יפה, שזו תיירות אידיאולוגית. משפחה מפתח תקווה הגיעה ואמרה: באנו בכוונה בלי כלום, אפילו בלי בקבוקי מים, כדי לקנות הכול כאן, כדי לפרנס ולחזק אתכם. מאז שצה"ל נמצא בסוריה אנחנו מרגישים הרבה יותר בטוחים, רואים בעיניים את הכוחות שולטים בשטח ומנקים אותו".
ברוח החנוכה, חג האור, צריך להאיר לרגע את רמת הגולן ותושביה. לעצור, להגיד תודה, להוקיר. לספר לעצמנו נכון את הסיפור.

אבל יעקב מוסיף עוד זווית ראייה אופטימית וחשובה. אם בשנה האחרונה הוא לא ישן בלילה בגלל אזעקות, עכשיו הוא לא ישן בלילה בגלל התינוק שנולד לו ולרעייתו. טל, בן בכור. בברית המילה, הוא סיפר לקהל על הלידה, שהתרחשה כשהוא ואשתו היו באזור המרכז, ומה הוא גילה: "הגענו לתל השומר. מצטערת, אמרה לנו הפקידה בקבלה, יש כאן עומס לידות חריג. אמצע הלילה ויש רגע של שבירה. אנחנו אחרי 10 שעות של המתנה בלובי, עם עשרות זוגות נוספים, ואנחנו מתחילים לגשש. טלפון לרופאה בבילינסון, עומס לידות חריג. איכילוב – עומס חריג. הדסה עין כרם – עומס חריג. הרגשתי בפוסט של סיון רהב-מאיר", הוא צחק.

"אני מסתכל על עשרות הממתינים, ואומר לעצמי: וואו, איזו זכות. הבייבי בום הזה הוא חתיכת אמירה. קורה כאן משהו ענק, ואנחנו חלק מזה. איזה עם. עם חפץ חיים, ששוב ושוב גובר על מכות רצחניות ואכזריות ולא מפסיק לבחור בחיים. אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי – קָמְתִּי. קמנו. ואנחנו ממשיכים. כמו הטל שלא עוצר לעולם, כמו הטל שיורד בשיא חשכת הלילה, ומביא לצמיחה ולפריחה. טל, ילד מתוק שלנו, ברוך הבא לעם הנצח".

לא שצריך כאן עוד פאנץ' מהדהד, אבל גם לראש המועצה של רמת הגולן, אורי קלנר, נולד השבוע בן ראשון, כרם דוד שמו. מזל טוב לשני תושבי הגולן החדשים.

2.

גם מערכת הבריאות כותבת כעת את אחד הפרקים המפוארים בתולדותיה. גם אותה ראוי להאיר. השבוע שמעתי הספד מרגש של אחות אחת, שחושף טפח ממה שקורה על העת במחלקות השונות, מאז שמחת תורה. תודה לכם.

זה קרה ביום רביעי בצהריים, בהר הרצל. אזכרה במלאת שלושים לפטירתו של רס"ל במיל' יונה בריף. יונה נפצע קשה כשהציל את תושבי כפר עזה בשמחת תורה, ולגופו חדרו 13 קליעים. הוא החייל היחיד שהיה בטיפול נמרץ ברצף, מאז 7.10, ונפטר לפני חודש אחרי מאבק ארוך.

מוריה סילמן, אחות בטיפול נמרץ בשיבא, קיבלה אותו למחלקה כ"אלמוני". בלתי מזוהה. היא נפרדה ממנו השבוע כמעט כבן משפחה.

"יונה", פתחה האחות מוריה, "לא מזמן קראתי משפט שמתאר אותך בדיוק: 'מחבב אני את האיש המחייך בשעה שהוא לוחם'. לא אהבת להיקרא גיבור (אפילו שזה מה שאתה), אבל את התואר 'לוחם' הסכמת לקבל. והו, כמה לחמת. כל יום היה מלחמה בעוצמה שונה, ותמיד בחיוך.

"אני חושבת שאף פעם לא ראיתי אותך כועס, והרי היו לך כל כך הרבה סיבות. לא ראיתי בך את מידת הכעס, לא נטרת טינה, תמיד הסתכלת על החיובי, על מה שיש, בלי להתמקד במה שאין. תמיד רק איך מתקדמים ומה הלאה.

"היית מוקף משפחה, חברים ומבקרים עד השעות הקטנות של הלילה. הייתי שואלת אותך: נו, סיימת לקבל קהל היום, בבא-יונה?".

מאות אנשים הקשיבו, ויצאו משם קצת יותר טובים. אולי צריך לשדר בשידור חי את כל הטקסים המשמעותיים האלה. ואולי בכלל צריך לשדר בשידור חי מתוך מחלקות השיקום, את מה שעדיין מתרחש שם יום יום. "אני לא חושבת שידעת כמה חיים ניצלו בזכותך, לא רק בשמחת תורה", היא המשיכה לתאר את הפצוע הכל כך מיוחד. "כמה פרוטוקולים ודרכי טיפול שונו בזכותך. כמה חיים הצלת, גם מתוך מיטת הטיפול נמרץ. לפני שכרתו לך את גם הרגל השנייה באתי אליך ואמרתי: יונה, אני עומדת לחצות את גבול האחות-מטופל באופן רשמי. אמרתי שאני אוהבת אותך, ושאתה חשוב לי כמו אח. תודה שלימדת אותי על ניצחון הרוח על הגוף. שהראית לי מה זה כוח רצון ונחישות והתמדה. תודה על כל כך הרבה צחוק ושמחה, על שיעור באמונה ובאהבה. הפכת אותי לאחות יותר טובה ולאדם יותר טוב. נתראה".

3.

כמה תזכורות חשובות:

• גם בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת מקץ שמופיעה בספר בראשית, מתחיל להאיר אור – יוסף נמצא בכלא במצרים, במצב חשוך וקשה. הוא משתחרר לפתע, פותר את החלומות של פרעה והופך לבכיר בארמון המצרי. כיוון ההיסטוריה הולך ומשתנה.
• מה המשפט הראשון שיוסף אומר למלך מצרים? המלך פרעה מספר לו את החלומות שלו ומבקש פתרון. יוסף עונה: "בלעדי – אלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, אני רק צינור, הכישרונות שלי הם מאלוקים. הוא מבין שהוא בשליחות, ודווקא לכן הוא כל כך מצליח.
• האחים של יוסף מגיעים למצרים כדי להשיג אוכל בתקופה של רעב. האינסטינקט האנושי הוא להתגלות בפניהם, יוסף רואה אותם ולכאורה זה טבעי שהוא יצעק "אני יוסף, מה עשיתם לי?". אבל יוסף מתאפק. הוא בונה מבחן שבו האחים הולכים להוכיח שהם עשו תיקון, והשתנו מאז שהם זרקו אותו לבור. כך הוא הולך להביא לאחדות ולאחווה במשפחה, אחרי המשבר.
• הפרשנים מוצאים קשר בין הפרשה לבין חנוכה – התמודדות עם תרבות זרה. גם מול מצרים וגם מול יוון. האתגר הוא שמירה על עצמאות רוחנית יהודית ועל גאווה בזהות שלנו, גם מול מעצמות מלאות כוח ועוצמה. היוונים בחנוכה לא רצו להרוג אותנו. לא היה אכפת להם שנחיה, הם רק לא רצו שנחיה כיהודים. הסיפור היה הגזירות נגד הזהות והמסורת. יוסף האיר את האור הזה במצרים, החשמונאים האירו אותו בחנוכה, והוא ממשיך להאיר.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".