הכתבים שהתגלו: עדויות מצמררות מקרבות היהודים והרומאים

מרד התפוצות: מה הוביל להתקוממות היהודית שנשכחה מההיסטוריה?

המורדים נגד רומא: סיפורם של הרוגי לוד שמתו על קידוש השם

בשנת 115 לפני הספירה החל מרד התפוצות. יהודים ברחבי האימפריה הרומאית מאסו בעול הרומאים, מאסו ביחס המזלזל של הקיסר טרייאנוס, נלחמו בחיל המצב הרומאי והפסיקו לשלם את המסים ואת "מס היהודים".

אחרי המרידה בקיריני, ובארץ יהודה, באה המרידה במצרים, כבר שנה שהרוחות תססו, מרידות התרחשו גם בסוריה, וארץ ישראל גם היא לא נרגעה. והנה פרץ נס המרד גם במצרים. מפקד חיל המצב הרומאי במצרים היה יווני בשם לופוס. היהודים התנקשו בו, הרגו את חייליו, והחלו במרדף אחרי הרומאים והיוונים שבמדינה. הם נמלטו לאלכסנדריה, והיהודים דלקו בעקבותיהם.

מנהיג היהודים היה אדם בשם לוקוס, שנחשב בעיני חלק מהיהודים למשיח. הם צרו על אלכסנדריה, הבקיעו לתוכה, והשמידו המוני חיילים רומאים ויוונים. בפפירוס שנשתמר נמצא מכתבה של אודימוניס, אשתו של אפולוניוס, הכותבת אליו: "מי יתן והיהודים לא יצלו אותך". בפפירוס אחר מתאר חייל רומאי: "ביום העשרים נכנסו אנשינו לקרב, ידם הייתה על התחתונה ורבים מהם נטבחו בידי היהודים".

היהודים החריבו את מקדש נמסיס המצרי, ותפסו את הנמלים, כדי להשמיד את האויבים הנמלטים אל ספינותיהם. ההיסטוריון המצרי רומאי אפיאנוס מתאר את הימלטותו מגדודי היהודים. הוא רץ בכל כוחותיו אל נמל פלוסים שעל הנילוס, שם המתינו ספינות רומאיות. מימינו ומשמאלו דולקים יהודים בשאגות קרב, והנה הוא רואה שספינת הקרב שאליה שם פעמיו, גם היא נתפסה בידי היהודים, ברגע האחרון הגיעה ספינה רומאית אחרת, הוא זינק לתוכה והם נעלמו מן העין, משאיר את המוני חבריו להיטבח בידי היהודים הזועמים. מצרים היתה נקיה מרומאים ומיוונים.

אך הקיסר, כמובן, לא קיבל את האירוע בשתיקה. הוא שלח את המצביא המהולל קוינטוס טורבו, וזה נלחם ביהודים במשך שנה שלמה. לאחר מלחמה ארוכה ועקובה מדם, שבה נהרסו הרבה מקדשי אלילים וגם הרבה בתי כנסת, ניצח הצבא הרומאי. יהודי אלכסנדריה הושמדו לחלוטין, בית הכנסת הגדול והמפואר בן מאות השנים, הושמד ונהרס. אחרי אלפיים שנה מצאו ארכיאולוגים שרידי ביצורים בבתי הכנסת הקדומים ובבתי האלילים הקדומים, מאותה התקופה, שבהם התבצרו היהודים ונלחמו עד המוות.

בקפריסין התקוממו היהודים, בראשות אדם בשם ארטמיוס. הם החריבו את העיר סלמיס שבמזרח האי (ע"י פמגוסטה של ימינו), שהיתה המרכז הרומאי במדינה. מאתיים וארבעים אלף רומאים מתו על אדמת סלמיס. הקיסר השתולל מזעם, ושלח את לוסיוס קויטוס לדכא את המרד. גם יהודי קפריסין הושמדו עד האחרון, וחוק נקבע במדינה שאין בה כניסה ליהודים. יהודי שנסחפה סירתו עם הזרמים לקפריסין – מוצא להורג. בתלמוד הירושלמי, במסכת סוכה, מסופר כי דמם של יהודי מצרים הציף את הים התיכון, ונסחף עם הזרמים עד קפריסין, שם התערבב בדמם הניגר של יהודי קפריסין.

קהילות יהודיות ברחבי העולם חרבו והפסיקו להתקיים: ארם נהריים, לוב, ועוד. בפפירוס שנמצא במצרים, שזמנו הוא שמונים שנה אחרי המרד, מוזכר כי המצרים חוגגים מדי שנה את יום הניצחון על היהודים.

שנתיים נלחמו טובי גיבוריהם של האימפריה הרומית נגד היהודים בכל רחבי העולם, במקום להילחם את מלחמות החוץ של רומא. הקיסר טרייאנוס הצליח להשמיד את הקהילות היהודיות, אבל חלומות הכיבושים שלו נגוזו. היתה זו המלחמה האחרונה שלו, בריאותו התערערה, והוא פרש מהנהגת הצבא. הרומאים בירכו מעתה ואילך את הקיסרים "מי יתן ותהיה גדול כטרייאנוס", והיהודים זכרו אותו כ"טרייאנוס שחיק עצמות".