הרמב"ם ומגילת זוטא: המאבק ההיסטורי על הנהגת הקהילה היהודית

לפני כאלף שנים התחתן החליף הפטאמי, אבו תמים אל מועיז, ששלט במצרים, עם נסיכה עבאסית שמוצאה מבבל. הנסיכה ראתה את עיסוקו הרב של החליף מול היהודים - גביית מסים, טיפול בתלונות וכדומה, וסיפרה לו: בארץ מוצאי, בבל, ישנו אדם המכונה "ראש הגולה". המלך לא מדבר עם אף אחד חוץ ממנו, והוא אחראי לכל עניני היהודים. מנה גם אתה "ראש גולה" במצרים, ותחסוך זמן רב.

החליף שמע לעצתה, ומינה את רבי פלטיאל הרופא, להיות "ראיס אל יהוד", ראש היהודים, ואילו היהודים קראו לו "הנגיד". משרת הנגידות המשיכה במצרים כחמש מאות שנים. הנגיד היה האחראי העליון על היהודים, כולל הקראים והשומרונים, וגם על יהודי ארץ ישראל. כל דבר, קטן כגדול, עבר דרכו. גם בענייני הפנים של היהודים, חלק מהנגידים היו ראשי הישיבה הגדולה בקהיר, ובסמכותם היתה למנות דיינים, ועוד.

כמה עשרות שנים לפני בוא הרמב"ם למצרים, היה הנגיד רבי מבורך בן סעדיה. הוא היה תקיף מאד, והרבה בתקנות. בכל גט וכתובה היו צריכים להוסיף משפט שמודיע שהם נעשו על דעת הנגיד. רבי דוד, גאון ארץ ישראל, התנגד לו. הוא עזב לזמן מה את משרתו, ולבסוף שב אליה. רבי מבורך היה רופא המלך, וכך גם בנו, שירש את משרתו. אחריו נשא במשרה רבי שמואל בן חנניה, המכונה אצל הערבים "אבו מנצור הרופא".

רבי שמואל בן חנניה היה אהוב על הכליף אל חאפז. פעם אחת קרא הכליף את רבי שמואל, וציווה אותו להכין רעל, כי הוא רוצה להרעיל את אחד מבניו. רבי שמואל השיב: אל נא, אדוני, הכל אעשה בשבילך, אבל לא אכין רעל כדי להרוג את בנך. הכליף קרא לרופא אחר, מוסלמי, וציווה עליו לעשות זאת. הבן הורעל ומת. לאחר זמן התחרט הכליף וזעם על הרופא המוסלמי ששמע בקולו... ואילו את רבי שמואל גידל למשרת הנגיד.

שמו של רבי שמואל בן חנניה הלך וגדל, והחכם המשורר רבי יהודה הלוי מספרד, עלה אליו לרגל, כדי ללמוד ממנו תורה וחכמה, וגם כתב כמה שירים מפורסמים לכבודו.

האידיליה הזו הופרה כאשר בשנת 1171 צלאח א-דין כבש את מצרים. עסקן יהודי בשם זוטא הקדים לארמונו של הכובש הגדול, ו"הסביר" לו כי שמואל בן חנניה אינו נאמן לו כלל, והוא גם מסתיר אוצרות שאינו משלם עליהם מסים. הוא, זוטא, מציע באדיבותו לקבל את משרת נגיד היהודים, ותמורת זאת הוא ידאג להעלאת סכום המסים. צלאח א-דין, שלא הכיר עדיין את המתרחש בקהילה היהודית, הסכים למינוי, וכך, למרבה החרפה, רבי שמואל בן חנניה החכם הישיש הורד ממשרתו, ואדון זוטא נעשה לראיס אל יהוד...

תוך זמן קצר מאד הבין צאלח א-דין מכל הפקידים במצרים, שהוא עשה טעות מביכה, וההאשמות נגד רבי שמואל בן חנניה מאפס יסודן. לאחר מספר שבועות זוטא פוטר ממשרתו, ורבי שמואל בן חנניה חזר לכסאו.

כמה שנים לאחר מכן נפטר רבי שמואל, וזוטא חזר כדי לתבוע את המשרה לעצמו. הפעם הוא זכה בה, אחרי שהציע סכום כסף גדול. הוא כינה את עצמו "שר שלום". יש להודות שהשם "זוטא" די מעיד על מהות בעליו, ואינו מחמיא כלל... זוטא נהג בעריצות כלפי בני הקהילה, והעלה את המיסים, שהרי לשם כך נבחר על ידי השלטונות. יהודי קהיר נאנקו תחת עולו של העסקן שהשתלט על המשרה, שהיתה עד כה נחלת תלמידי חכמים וגדולי הדור.

כאשר הגיע הרמב"ם לקהיר, כרופאו של הווזיר, הוא נחלץ לעזרת יהודי מצרים. הרמב"ם, שהיה מוערך מאד על ידי כל אומות העולם, יהודים מוסלמים ונוצרים, הצליח לשכנע את הווזיר שזוטא אינו ראוי לתפקיד, ושתפקיד זה מיועד למנהיגים רוחניים מורמים מעם, זוטא אכן פוטר ממשרתו, ויהודי קהיר כתבו מגילה בשם "מגילת זוטא", המתארת את האירועים.

משרת הנגידות הוצעה לרמב"ם, אך הוא, ביושרו, לא הסכים לקחת את המשרה לעצמו, כדי שלא ייראה כאילו הדיח את זוטא כדי להשיג לעצמו משרה. כל ימיו של הרמב"ם היתה משרת הנגיד פנויה, אף על פי שבפועל, הוא כמובן היה גדול הדור, והכל נעשה על פיו.

אחרי פטירתו של הרמב"ם נתמנה רבי אברהם בנו לנגיד, ובמשך מאתיים שנה עברה הנגידות בין צאצאי הרמב"ם: רבי חננאל, רבי דוד מימוני, רבי אברהם מימוני, רבי יהושע מימוני. רבי דוד מימוני השני, היה הנגיד האחרון מזרע הרמב"ם, בן נינו של הנשר הגדול. בנעו של רבי דוד נפטרו בחייו, ובכך תמה תקופת הנגידות של צאצאי הרמב"ם.