הנתיבות שלום על פרשת ויגש: כוח התפילה בזמנים קשים

בפרשת השבוע, פרשת ויגש, נאמר:

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה".

הנתיבות שלום בביאורו הנפלא על הפסוק מדגיש את כוחה של התפילה גם בזמנים של הסתר פנים.

המדרש על הפסוק: "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו" מתאר את המפגש הדרמטי בין יהודה ליוסף במצרים, בו שניהם מתמלאים עברה – כעס ועוצמה פנימית, ומנגד, השבטים עומדים בצד ומביטים בתדהמה על העימות בין שני המנהיגים. הנתיבות שלום מעמיק במדרש ומציע פרשנות מרתקת על מהותם של יהודה ויוסף כמנהיגים, ועל הדרכים השונות בהן הם מבטאים את מלכותם הרוחנית.

יהודה מייצג את מידת המלכות הקלאסית, אשר עיקרה קבלת עול מלכות שמים באמונה פשוטה, גם כאשר אין חוויות רוחניות מרוממות או תשוקה עזה. יהודה מסמל את כוח ההתמדה בעבודת ה', את היכולת לעבוד מתוך מסירות, גם כאשר אין רגש מיוחד שמלווה את העבודה. זוהי עבודה שקטה, יציבה ומבוססת על אמונה עמוקה.

יוסף, לעומתו, מייצג את מידת היסוד, הקשורה לתשוקה ולהתעלות רוחנית. יוסף מביא את התשוקות והדחפים הקיימים בעולם החומרי, ומנתב אותם לעבודת ה'. הוא מסמל את היכולת להפוך את כל הכוחות והתשוקות האישיות, גם אלו שנראים לכאורה פסולים או נמוכים, למקור של קדושה והשתוקקות לאלוקות. זהו סוג של מלכות שמעצים את העבודה מתוך חיבור רגשי עמוק.

העימות בין יהודה ליוסף אינו רק מפגש בין שני אנשים, אלא מפגש בין שתי גישות בעבודת ה'.

בהתאם לכך, מציע הנתיבות שלום פרשנות עמוקה לפסוק "ויגש אליו יהודה" כמשל למצבים שבהם יהודי נמצא בתקופה של הסתר פנים, כאשר הוא חווה קשיים ואינו רואה הצלחה בעבודת ה' או בחייו הרוחניים.

יהודה, המסמל את מידת המלכות, מייצג את האדם הפשוט והעובד ה', אשר בשעת הסתר אינו מוצא אור ואינו רואה את השפעת מאמציו. הוא מתמודד עם תחושת ריחוק, כפי שמתואר בפסוק "אלוקיי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי" – מצב שבו נראה כאילו תפילותיו אינן נענות.

המילה "ויגש" נדרשת כאן כלשון פנייה לה', גם כאשר הוא נסתר. המשמעות היא שכאשר אדם נמצא בתקופה של קושי וחושך רוחני, הוא יכול וצריך להתקרב אל ה' דווקא מתוך מצב זה. הפנייה "בי אדוני" מבטאת את ההכרה של האדם בכך שיש בו "חלק אלוק ממעל", ניצוץ אלוקי פנימי שאינו נעלם גם בזמנים של הסתר.

יהודה מבקש: "ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני" – לא בקשה גדולה או מורכבת, אלא פשוט היכולת לדבר ולשתף את ה' בתחושותיו וברגשותיו. בכך הוא מוצא כוח ותנחומים, גם בעיצומו של חושך גדול.