אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת ויגש

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (בראשית מ"ו, ל').

בפסוק זה יעקב מבטא תחושת שלמות ושמחה שהתממשה רק לאחר שראה את יוסף במו עיניו והכיר במצבו. יעקב אמנם התבשר שיוסף חי, אך הידיעה עצמה לא מילאה את ליבו בשמחה שלמה. הוא נותר דואג ושבור, מכמה סיבות עיקריות:

ראשית, יעקב חשש שיוסף, שחי בין הגויים ובמיוחד בטומאת מצרים, סטה מדרכו הרוחנית והפך שפל כעבד בין מושלים.

מעבר לכך, יעקב נאלץ להתמודד עם הסתירה שבין "טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו", לבין הידיעה שיוסף חי.

"אכן כוונת דברי יעקב הם כי הגם שנתבשר כי עודנו חי זה הועיל לדעת שישנו במציאות אבל עדיין לבו דוי עליו לצד היותו בין האומות שפל עבד מושלים אם עודנו בצדקותו ולא כהתה עינו ולא נס ליחו, או לצד היותו מובדל ממנו ונתון תוך הקליפות ובפרט טומאת מצרים, ומה גם לצד מה שעברו מרוח הקודש שאמר (ל"ז) טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו, (ב"ר פ' פ"ד)".

הכרת הפנים – עדות למצבו הרוחני

אור החיים הקדוש מסביר כי יעקב ביקש לראות את יוסף כדי לאמת את מצבו הרוחני. מראה הפנים מעיד על מעשי האדם לכאן או לכאן, ויש בידי צדיקים היכולת לזהות באמצעות הפנים את מהות האדם ומצבו הפנימי. ולכן כאשר יעקב ראה את יוסף, הוא הכיר בפניו את מצבו הרוחני, שלא רק שהוא חי במובן הפיזי, אלא שהוא גם נותר צדיק ומוסרי, ולא נפגע מטומאת מצרים ומהקליפות שסבבו אותו.

לכן, רק לאחר שיעקב ראה את פני בנו, והבין שיוסף לא איבד את טהרתו ואת מידותיו הנעלות, אמר "אמותה הפעם" – עכשיו, לאחר שראיתי אותך והכרתי במצבך הרוחני הגבוה, אני יכול למות בשמחה ובשלווה. מקודם, כאשר רק שמע שיוסף עודנו חי, שמחתו לא הייתה שלמה עדיין בשל החששות הכבדים שהיו לו לגבי מצבו הרוחני של בנו. אך עתה, לאחר שירד אליו יוסף, ראה את פניו והבין שיוסף עמד בניסיון ונותר צדיק, הוא חש את שמחתו שלמה.

"... ומה גם יעקב הצדיק, אשר על כן לא היתה שמחתו שלימה מספק זה עד וירא אליו והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש, וכמו כן מצינו לצדיקים שלמים וכן רבים שהכירו ברושם הפנים מעשה אדם ומכל שכן יעקב אבינו שיכיר, לזה כשהכיר בו אמר אליו אמותה הפעם פירוש הפעם הזאת בראייתך ולא מקודם כשנתבשרתי".

המשמעות של "עודך חי"

המילים "עודך חי" מקבלות משמעות עמוקה יותר לפי פירוש זה: לא מדובר רק בכך שיוסף חי פיזית, אלא בכך שהוא חי רוחנית, נשאר צדיק כמקודם - על אף השהות בארץ מצרים שהיא מקום טומאה. פניו של יוסף לא השתנו ומעידות עליו שעודנו חי (עודנו צדיק) שכן הצדיקים קרויים 'חיים' בחייהם וגם במיתתם.

"והטעם אחרי ראותי פניך והכרתי בהם שעודך חי פי' צדיק כמקודם ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה אלא עודך חי כי הצדיקים קרויים חיים (ברכות דף יח.) ונכון".

דברי אור החיים משקפים תפיסה עמוקה על מהות החיים בעיני צדיקים. הם אינם רואים חיים כערך בפני עצמו אלא רק אם הם משקפים ערכים מוסריים ורוחניים. שמחתו של יעקב ממחישה עד כמה חיי הרוח משמעותיים בעיני הצדיקים, יותר מאשר חיי הגוף.

הרב שניר גואטה - יצאת צדיק. צפו