קדושת לוי על פרשת ויגש: דבר תורה קצר שישדרג את שולחן השבת

"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (בראשית מ"ו, ד')

דברי קדושת לוי בפירושו לפסוק מכוונים לעיקרון יסודי בעבודת ה': אדם העובד את ה' באמת חייב תמיד להרגיש שהוא עדיין לא הגיע לשלמות או להבנה מלאה של גדולת הבורא, ושיש לפניו עוד הרבה לעלות ולהתעלות.

האדם, גם כשהוא במדרגה גבוהה, צריך להכיר בכך שגדולת ה' היא אינסופית, ואין אפשרות להבין את ה' בשלמות.

הדבר מזכיר את ענוות משה רבנו, שעליו נאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב, ג). משה, אף שהיה במדרגה רוחנית גבוהה מאוד, חש שהוא עדיין רחוק משלמות ההשגה.

"ובאופן אחר יבואר, כי האדם העובד ה' באמת יעלה תמיד אל מחשבתו שעדיין אינו משיג גדולת הבורא כביכול ועדיין אינו מתחיל כלל ליודעו וזהו האמת כמו שכתוב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאוד וכו'".

כלומר, הביטוי "אנכי אעלך גם עלה" מדגיש שאפילו כשאתה במדרגה גבוהה, יש צורך לעלות עוד יותר. עבודת ה' איננה מסתיימת במדרגה מסוימת, אלא היא אינסופית ודורשת התקדמות בלתי פוסקת, והאדם חייב לשאוף תמיד למדרגות גבוהות יותר.

.

ענווה כמנוע להתקדמות

התחושה שהאדם עדיין רחוק מהשגת ה' היא עצמה מה שמוביל אותו להמשיך לעבוד ולהתעלות.

עבודת ה' מוגדרת כתהליך אין-סופי, משום שהאדם תמיד יכול לגלות עומקים חדשים במערכת היחסים שלו עם הבורא ובמדרגות הרוחניות שהוא משיג.

"וזהו אנכי אעלך, אפילו כשאתה במדרגה גדולה גם עלה, תמיד יעלה על מחשבותיך גם עלה, שצריך אתה תמיד לעלות למדרגות גדולות זה למעלה מזה כי עבודת השם יתברך הוא עד אין סוף".

רבי לוי יצחק מברדיצ'וב מלמד אותנו שתמיד יש מקום להתקדמות בעבודת ה'. גם אם נדמה לאדם שהוא כבר הגיע למדרגה גבוהה, עליו לזכור שיש עוד אינסוף מעלות להשיג, ותפיסתו את גדולת ה' לעולם אינה שלמה. ההכרה הזו, יחד עם תחושת ענווה, היא הדרך הנכונה להתקרב אל ה'.

עד איזה גיל צריך לקבל חיזוקים בעבודת השם? הרב שניר גואטה במסר קצר ומרתק